א. אמרו בגמרא (1) "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר – כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", אמנם תנאי נאמר בדבר: "ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר". הקשתה הגמרא: "אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים לנדריה". כלומר, אם בשעה שנדר זכר את ה"מודעה" שמסר קודם לכן לבטל את נדריו, ואף על פי כן נדר, פירושו של דבר שהוא חפץ בנדרו למרות ה"מודעה", ומדוע הנדר בטל. ותירץ אביי, שבאמת צריך לומר שרק אם אינו זוכר  את המודעה בשעת הנדר, בטל הנדר בגלל מסירת המודעה. ורבא אמר: "לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר: אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר, נדריה לית ביה ממשא. לא אמר על דעת הראשונה אני נודר, עקריה לתנאיה וקיים לנדריה". ופירש הר"ן בנדרים (1) כי רבא אינו חולק על אביי, ולכולי עלמא אם בשעה שנדר לא זכר את ה"מודעה" שמסר קודם לכן, נדרו בטל. אלא שיש חילוקי דינים במידה וזכר את המודעה, כאמור בדברי רבא. וכתב הר"ן: "ולענין הלכה קיימא לן כרבא, הלכך נקטינן דכל שהתנה מתחילה [דהיינו מסר "מודעה" לביטול נדריו] ובשעת נדרו שכח תנאו, נדרו בטל". ועי' בשו"ע (4) שפסק להלכה כדברי אביי (סע' ב) ורבא (סע' ג), והיינו כשיטת הר"ן שאין מחלוקת ביניהם לדינא.

בסיום הסוגיא מובא כי "רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא". דהיינו, לפרסם את ההלכה שיש אפשרות למסור "מודעה" לביטול נדרים מכאן ולהבא. "אמר ליה רבא, תנא קא מסתים לה סתומי, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא"?!  כלומר, הלכה זו שניתן לבטל נדרים נאמרה על ידי התנא של המשנה באופן סתום, כדי שלא תגרם על ידי פרסום האפשרות למסור מודעה לבטל נדרים, קלות ראש בנדרים, ואשר על כן אין זה מן הראוי לדרוש וללמד זאת ברבים.

וראה בהרחבה בספר ספר כל נדרי [(9) דיני ומנהגי קבלת והתרת נדרים, מאת רבי יצחק אליהו שטסמן, ירושלים, תשס"ח] שהביא ארבע דרכים בדברי הראשונים והאחרונים בביאור גדר מסירת 'מודעה' לבטל נדרים: [א] לדברי הר"ן בנדרים (2) המודעה מועילה מדין "נדרי טעות". ופירשו האחרונים, שנתחדש במסירת המודעה, שאדם יכול להתיר נדרי עצמו כמו התרת חכם. [ב] דעת החזון איש, שהאדם שולט בעצמו על דיבורו שלאחר מכן, ויכול לבטל דיבור של אחר כך. [ג] מדין "אתי דיבור ומבטל דיבור" [ד] מדין חזרה בתוך כדי דיבור.

להלן, יבוארו כללים ופרטים נוספים, אימתי ניתן לסמוך על ה'מודעה' למעשה.

דברי הגמרא "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'", עומדים בשורש מנהגי התרת נדרים ומסירת המודעה, בערב ראש השנה ובתפילת 'כל נדרי', כדלקמן.

'כל נדרי'

ב. התוספות והר"ן במסכת נדרים (1) והרא"ש במסכת יומא (2) הביאו את דברי רבנו תם, שמתוך סוגיית הגמרא בנדרים (1) תיקן את נוסח שהופיע במחזורים בתפילת 'כל נדרי' [בשיטה מקובצת (3) מובא, כי אמירת 'כל נדרי' נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה] למשמעות של ביטול נדרים מכאן ולהבא במסירת 'מודעה' [וסמך לכך דברי הגמרא "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'", וגם יום הכיפורים נקרא "ראש השנה", עי"ש בדבריו]. שכן לדעת רבינו תם לא יתכן שב'כל נדרי' מתירים את הנדרים לשעבר, שהרי לכאורה [א] אין כאן חרטה על נדר. [ב] ולא פירוט הנדר [ג] ולא ג' מתירים. ולפיכך צריך לומר ב'כל נדרי' "מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה", והיינו מסירת המודעה.

והנה אם 'כל נדרי' עניינו התרת נדרים לשעבר, מובן מדוע אומרים 'כל נדרי' ג' פעמים – שהרי כך היא ההלכה בהיתר נדרים ש"יאמר לו ג' פעמים  מותר לך" [לשון השו"ע (5) יו"ד סימן רכח סע' ג], וכן מובן המנהג לומר את הפסוק "ונסלח" לאחר 'כל נדרי', משום שצריכים כפרה על הנדרים שעברו עליהם. אבל לשיטת רבנו תם הדבר צ"ע, ועי' ברא"ש (2) במה שיישב קושיות אלו לשיטת רבנו תם.

ג. אמנם הרא"ש עצמו כתב כי "נראה כמנהג הקדמונים, ולשון 'כל נדרי' מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה, ומתירין אותם כדי להציל מן העונש, וכך אומר אותו שלשה פעמים וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו. [ואת הקושיות שהקשה רבנו תם, מיישב הרא"ש] ומה שהקשה דבעי חרטה, אנן סהדי כל מי שעבר נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעיא שלשה הדיוטות, הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש, וגם החזן הקהל מתירין אותו. והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר, היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם נדרו" [אבל בליל יום הכיפורים אין דעת הקהל להתיר נדר על דבר מצוה, קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ח]. והוסיף הרא"ש, כי לפי שיטה זו, ש'כל נדרי' עניינו התרת נדרים לשעבר "נהגו לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת" [אבל לפי רבנו תם, אפילו לאחר ברכו יוכל להתנות, קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ט].

ועי' בדברי הרא"ש כי יש מרבותינו הגאונים שלא נהגו לומר כלל 'כל נדרי' [וטעמם, כי סברו להלכה כרבא (1), והיינו שלדעתם רבא חולק על אביי, דלא כהר"ן (1), קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות כ]. וכן כתב המאירי (3) "ואחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו, מה אנו מה חיינו להכניס עצמו במחלוקת, ואנו אין לנו אלא להניח מקום לשלום ולברוח מן הספקות. ומפני זה נהגנו שלא לומר נוסח כל נדרי כלל, שלא לזלזל בנדרים". ובדבריו מבואר, שהטעם להימנע מאמירת כל נדרי הוא בגלל החשש שמתוך כך יבואו להקל ראש בנדרים, כדברי הגמרא (1) "תנא קא מסתים לה סתומי, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא". וכן נקט הריב"ש (3) שציין כי מטעם זה "בכל קטלוניא אין אומרים אותו", והרדב"ז שהוסיף: "וכן ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו, וגם הרמב"ם לא ראיתי שהזכירו" [ואילו לפי הרא"ש, ש'כל נדרי' הוא התרת נדרי העבר, ודאי אין מקום לחשש זלזול, שהרי אין מדובר על מסירת מודעה. וגם לפי רבנו תם, פירשו התוספות בנדרים (1) שמכיון ואומרים אותו בלשון תרגום ואין רוב העולם מבין, אין חשש שיקלו ראש בנדרים [קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ל]. וכעין זה כתב הרדב"ז (3) שאין חשש לזלזל בנדרים כי חושבים "שהוא מכלל סדר התפילה"].

להלכה: הביא מרן השו"ע (6) את מנהג אמירת כל נדרי, והמשנה ברורה (6) הוסיף שנוהגים כרבנו תם [בענין נוסח אמירת 'כל נדרי']. ומכל מקום רבים נוהג לצרף את שתי הנוסחאות ביחד ולומר ב'כל נדרי' בלשון עבר ועתיד [מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה]. ויסוד לדבריהם בשו"ת הרדב"ז (3).

וראה סיכום השיטות ופרטים נוספים בדיני 'כל נדרי' – בספר פסקי תשובות (8) ובספר כל נדרי (12)-(13).

היתר נדרים בערב ראש השנה

ד. כתב השל"ה הקדוש [הובא בפסקי תשובות (8) סימן תקפא אות טז] כי "זריזין מקדימים למצוות" לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ומנהג זה מובא גם בחיי אדם (6). והוסיף המנחת יצחק [הובא בפסקי תשובות (8) סימן תקפא הערה 99, ובספר כל נדרי (11) פרק פא בהערה ו] שטעם מסירת המודעה בערב ראש השנה, מלבד מה שאומרים כל נדרי הוא, כי חוששים שמא מתוך שאומרים כל נדרי בלחש, לא ישמיע לאוזנו, וב"דברים שבלב" אין התרה, כפי שנפסק בשו"ע (4) יו"ד סי' ריא סע' א).

בענין גדר ההיתר – יעו' בספר כל נדרי (11) פרק עח סע' ז) שהביא מחלוקת הפוסקים אם הוא מדין 'פתח' או 'חרטה'.

ובדיני ההתרה – האם למתירים יש גדר של 'בית דין', ונפקא מינא לענין היתר נדרים בפני קטנים, קרובים ופסולים לדון, או בפני "בית דין שקול", ראה בפסקי תשובות (8) ובספר רץ כצבי (10) .

התרת נדרים לנשים וקטנים – בשו"ת תשובות והנהגות (7) כתב שמעיקר הדין יכולה האשה למסור מודעה בעצמה בביתה, אך ראוי שהבעל יהיה שליח לבקש התרה גם עבור נדרי אשתו. ובפסקי תשובות (8) כתב שכנראה סומכות הנשים שאינן מתירות נדרים בערב ראש השנה, על אמירת 'כל נדרי', שמבטלים כל נדריהן מכאן ולהבא. אלא שלפי זה צריך ללמדן שיאמרו בפה את נוסח כל נדרי יחד עם הש"ץ.

על מה מועילה התרת הנדרים ומסירת ה'מודעה' – בדברי הרמ"א (4) יו"ד סי' ריא סע' א) מפורש שאין לסמוך למעשה על אמירת כל נדרי  בלא שאלת חכם, אלא "לצורך גדול". אמנם הגרש"ז אויערבך נקט בשו"ת מנחת שלמה (7) שמסירת המודעה מועילה לענין הנהגות טובות שנהג בסתם ובזמן שקיימם לא התנה "בלי נדר", וכן לענין קבלה לתת צדקה וקבל לדבר מצוה. ועי' עוד בזה בספר פסקי תשובות (8), וכן בהרחבה בספר כל נדרי (11)-(12)

וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה