גיור הנולד מתרומת ביצית מנכריה במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות

פתיחה

א. בחודש תשרי תשע"ח סיפר לי ידידי רבי מרדכי פרקש, שליח חב"ד בסיאטל, ואחד מפוסקי השליחים בארה"ב על שתי שאלות שנשאל, על ידי אחד משליחי חב"ד בארצות הברית.

השאלה הראשונה, אודות אחד הילדים בקהילתו שהתכונן לבר המצוה ואז התברר כי אמו היהודיה קיבלה תרומת ביצית מנכריה – האם הוא יהודי. הרב פרקש הפנה אותו לרבי שמואל אליהו, רבה של צפת, שכתב לו בשם אביו רבי מרדכי אליהו, שייחוס הוולד נקבע לפי האם היולדת ולא לפי בעלת הביצית, ולכן ילד זה שנולד ליהודיה הינו יהודי. 

לא עברו חודשים אחדים, וילד אחר מהקהילה, בן למשפחה רפורמית שהתחילו להתקרב לשמירת תורה ומצוות, ביקש להתכונן לבר המצוה, והתברר שהוא נולד מביצית של יהודיה שהופרתה ברחם של נכריה [פונדקאית] שילדה אותו – והשליח שב ושאל את הרב פרקש, האם ילד זה הינו יהודי.

הרב פרקש התלבט, האם כדי לקרב את הילד ליהדות עליו להפנות את השליח לראשון לציון רבי שלמה עמאר או לפוסקים אחרים שהכריעו כי בעלת הביצית היא האם והילד הוא יהודי [אם יכריעו שהוא צריך גיור, בית הדין לא יקבל אותו מאחר והמשפחה כיום עדיין אינה שומרת תורה ומצוות, וככל הנראה המשפחה תעדיף להישאר בקהילה הרפורמית]. או שזה מוגדר כ"נקט קולי דמר וקולי דמר", דהיינו השליח לא מכריע באופן עקרוני את השאלה מי היא האם – בעלת הביצית או היולדת, אלא בכל שאלה פוסק כדעת המקילים. 

ההתלבטות קשה במיוחד לאור העובדה שמשפחות הילדים אינן שומרות תורה ומצוות. במצב זה, כאשר נקבע שהילדים הם "ספק יהודים", הסיכוי שהילדים ומשפחותיהם יתרחקו מהקהילה היהודית, גבוה מאד. ובנוסף, לא ברור האם ניתן בכלל לגייר ילדים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות [כפי שיבואר לקמן].

שאלות אלו עוררו את תשומת לבי למצב הנוכחי בישראל ובעולם, לפיו הרוב המוחלט [למעלה מתשעים אחוז] מתרומות הביצית הן מביציות של נכריה. ובשל העובדה שהשאלה מי היא האם – בעלת הביצית או היולדת – לא הוכרעה, נקטו הפוסקים שיש לגייר את הנולדים מתרומת ביצית או מפונדקאות מספק שמא בעלת הביצית הנכריה היא האם. יש להדגיש כי חובת הגיור מחמת הספק היא גם לנוהגים כדעת הפוסקים שהיולדת היהודיה היא האם, וזאת כדי שלא להכשיל את הנוהגים כדעת הפוסקים שבעלת הביצית היא האם והילד נכרי, בנישואין עם נכרי בעתיד [עוד בנושא זה, ראה בסימן יד בענין הסתרת מידע בשידוכים על הנולד מתרומת ביצית מנכריה, ובסימן א תרומת ביצית מיהודיה או מנכריה]. 

דא עקא, מציאות החיים הנוכחית, שבה רוב הנולדים מתרומת ביצית חיים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, מעוררת ביתר שאת וביתר עוז את השאלה, האם ניתן לגייר קטנים במשפחה שאינה שומרת מצוות, שככל הנראה כשיגדלו לא ישמרו תורה ומצוות.

אם לא ניתן לגייר את הנולדים מתרומת ביצית נכריה אשר גדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, פירושו של דבר, שאלפי ילדים שכבר נולדו ורבבות העתידים להיוולד, שמעמדם "ספק נכרים" והם רשומים בפועל במרשם האוכלוסין כיהודים, עתידים להיטמע בעם היהודי, מבלי שאף אחד ידע על כך. 

בנוסף על האמור, לשאלת גיור קטנים במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, יש השלכה מכרעת לספק האם להעדיף תרומת ביצית מיהודיה או מנכריה. שלילת האפשרות לגייר את הנולדים במשפחות שלא מקיימים בהם תורה ומצוות, שומטת איפוא את האפשרות המעשית של תרומות ביצית מנכריה לכל מי שאינו מנהל אורח חיים תורני, היות והנולד לזוג חילוני הוא ספק נכרי שלמעשה בתי הדין כיום אינם מגיירים, כי המשפחה אינה שומרת תורה ומצוות. וכאשר נצרף זאת לקושי והמורכבות הגדולים למצוא כיום במדינת ישראל תורמת ביצית יהודיה [המציאות היא שלמעלה מתשעים אחוז מהנולדים מתרומות הביצית בישראל הם מתרומת ביצית מנכריה] – זה יגרום לצמצום היכולת לבצע תרומת ביצית לדעת המתירים זאת, באופן דרסטי. 

ועל כולם, החשש המוחשי הוא, שלציבור של אלפי זוגות שאינם שומרים תורה ומצוות והמוצא היחיד שלהם להביא ילד לעולם הוא באמצעות תרומת ביצית מנכריה, יוולדו בעתיד רבבות ילדים מתרומת ביצית מנכריה, אשר אם לא יהיה ניתן לגיירם, עתידים להיטמע בעם היהודי. וברור שיש להתריע על כך ולחשוב על פתרון.

כפי שמסרתי מודעה בעבר בפגישותי עם רבנים ופוסקי הלכה העוסקים בנושא, גם עתה, מטרת הנכתב בשורות דלקמן, לא נועדה להכריע ח"ו, אלא לתאר את המצב הנוכחי לאשורו. להציע את הצדדים השונים בסוגיא זו, להלכה ולא למעשה, לפני היושבים על מדין, האמונים על הכרעת ופסיקת ההלכה בסוגיות החמורות של טהרת היחוס בעם ישראל. לבחון האם ניתן להתיר לגייר את הנולדים מתרומת ביצית מנכריה, על אף שהוריהם אינם שומרים תורה ומצוות. ובעיקר, לשמוע את חוות דעתם של תלמידי החכמים השואלים כהלכה ומשיבים לענין, להחכים ולהוסיף דעת, להגדיל תורה ולהאדירה.

 

גיור קטנים

ב. בשיעור הקודם נתבאר כי קבלת מצוות – היא תנאי מוקדם בגירות, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות (איסורי ביאה פי"ג ה"ד) "כשירצה העכו"ם להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן". המועמד לגיור חייב לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, כתנאי מוקדם לחלות הגירות. ורק לאחר מכן ניתן להתקדם בתהליך הגיור הכולל ברית מילה וטבילה, ובזמן הבית אף הרצאת קרבן.

קטן הבא להתגייר, אין בו דעת, ומכאן השאלה – כיצד מתקיים התנאי של קבלת עול מצוות בגר קטן.

במסכת כתובות (יא, א) אמר רב הונא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". ובסוגיא נתבאר החידוש שבדבריו: "מאי קא משמע לן, דזכות הוא לו [לקטן להתגייר], וזכין לאדם שלא בפניו [אף שאין בו דעת]". רב הונא חידש שיש זכות לקטן להיות יהודי, ולכן למרות שאין לקטן דעת לקבל על עצמו עול תורה ומצוות על מנת להתגייר, הוריו "זוכים" עבורו בקבלת התורה והמצוות, מדין "זכין לאדם שלא בפניו". 

דין זה נפסק להלכה ללא חולק. ברמב"ם (איסורי ביאה פי"ג ה"ז) "גר קטן מטבילים אותו על דעת בית דין, שזכות היא לו", ובשו"ע בהלכות גירות (יו"ד סימן רסח סע' ז) נפסק: "עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב, ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו".

 

גיור קטן במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות 

ג. מאחר ויסוד קבלת המצוות של גר קטן הוא מדין "זכין", הסתפקו הפוסקים שמא קבלת המצוות עבור הקטן היא זכות עבורו, רק כאשר אכן ישמור ויקפיד על שמירת המצוות ויזכה לשכר טוב בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. אבל כשיגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, וככל הנראה לא ישמור תורה ומצוות, קבלת המצוות עבורו היא חובה ולא זכות [שכן אם יתגייר ולא יקיים המצוות ייענש על כך בעולם הזה ובעולם הבא] – ולכן לא ניתן לגיירו. מאידך גיסא, יש לומר שגם באופן זה הגיור חל, מהנימוקים אשר יבוארו לקמן.

לאורך השנים דנו הפוסקים בהרחבה בשאלה זו, במענה ליהודים שנשאו נשים נכריות וביקשו לגייר את ילדיהם כדי שיהיו יהודים [לעיתים, בהסכמת האם הנכריה]. ילדים אלו, גדלים ומתחנכים במשפחה שהאמא נכריה והאב היהודי ה"נשוי" לה [כמובן אין זה "נישואין" על פי ההלכה] הוא "מומר" העובר על איסורים דבר יום ביומו, וממילא הסיכויים שישמרו תורה ומצוות, שואפים לאפס. 

ואמנם לפנינו סיעת פוסקים הסוברים שאין לגייר קטן שיגדל במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות:

• בשו"ת מטה לוי (ח"ב סימן נה) נשאל אודות "יהודי שנולד לו בן מן הנכרית, והאב והאם רוצים לגיירו, וגם האם רוצה להתגייר, אם מותר לגייר את הקטן". והביא את תשובתו של רבי יצחק אלחנן ספקטור, אב"ד קובנה, שרצה ללמוד מפסק השו"ע (יו"ד רסו, יג) "ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלין אותו בשבת", שביום חול מותר למולו. ומאחר וברית המילה היא חלק מתהליך הגיור, מוכח לכאורה שניתן לגייר קטן שנולד לאב יהודי ואם נכריה. אך רבי יצחק אלחנן דחה זאת, וכתב שדברי השו"ע נאמרו "רק במי שיש לו נאמנות על דת יהודית, ולכך כיון דרוצה להכניסו בכנפי השכינה שיהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי, בזה אמרו דהוי זכות לו, וכמבואר בכתובות דף י"א, [ומועילה הגירות שבית דין מקבלים עבורו מדין "זכין" לאדם שלא בפניו]. מה שאין כן בנידון דידן, דהאב יצא מהכלל דהוא כמומר לכל התורה, על כרחך בכהאי גוונא לא מקרי זכות רק חובה". 

הסיבה שלא ניתן לגייר קטן שנולד לאם נכריה ואב יהודי "מומר" הנשוי לה, מבוארת בשו"ת חבצלת השרון (יו"ד סימן עה) "דהא דמטבילין גר קטן על דעת אביו הוא רק משום דזכות היא לו, וכאן כיון דברור הדבר שיעבור כל התורה על פי החינוך שיחנכו אותו אביו ואמו, אם כן אין זה זכות אלא חובה, דעכשיו הוא לאו בר חיובא דנכרי הוא, דהולד כמותה. ואם יגיירוהו ויעבור על המצוות, חוב גדול הוא לו". 

• בשו"ת זכר יצחק (סימן ב) כתב בנדון דידן: "כיון דאנו יודעים דיעבור בודאי על כל איסורים שבתורה כשיתגדל בבית כזה, אם כן אין זה זכות לו כי אם חובה, ובכגון דא לא אמרו זכין לאדם".
• הראי"ה קוק כתב בספרו דעת כהן (יורה דעה, קמז) "אמנם כל זה הוא רק אם הוא באופן כזה, שאנו יודעים שבגדלותו יקיים את המצוות. דבאמת הלא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת. ואפילו אם קיבל אלא שלא היתה הקבלה כדין, דהיינו שלא היתה ביום ובשלשה [הגירות היתה ביום ולא בלילה, ובפני בית דין של שלושה דיינים], כמבואר בשו"ע. אם כן מסתברא מילתא, דלדידן דקיימא לן דגר קטן צריך שיהיה מדעת אביו או מדעת אמו, שאז מטבילין אותו על דעת בית דין, ודאי צריך על כל פנים שאביו או אמו, או שניהם יחד, ימסרו אותו על דעת קבלת המצוות. אבל בענין שהדבר מתברר, שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה, מאי מהני מה שהם מוסרים אותו לגירות על דעת בית דין, דפשיטא דלא עדיפא מסירתם מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה, שכיון שחסרה קבלת המצוות אין זו גירות כלל, והכי נמי כן מדין קל וחומר".
• השרידי אש (ח"ב יו"ד סימן נז) כתב: "אך יש לעורר על זה מצד אחר, כיון שטעם שמגיירים קטן הוא מצד זכין לאדם שלא בפניו (עי' כתובות יא, א), ובנדון דידן אין לו זכות, שהרי בוודאי לא יקיים המצוות בגדלותו, ואם כן מוטב לו להישאר גוי ולא יהי' מחוייב במצוות כישראל". וחזר על דבריו ביתר תוקף (שם סימן סא) "והעיקר, שאין בזמננו שום זכות לקטן שגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד גם כן לא יקיים את המצוות שנתחייב בהם ע"י גירות. ואם כן לא זו בלבד שאין הגירות זכות לו, אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אף על פי שאינו יהודי. ולא עוד אלא שהגירות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה, ואינו גר כלל. ויבוא לידי מכשול שיחשבוהו, וגם הוא יחשוב את עצמו לישראל, ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה".
• בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד קמב) כתב: "וכשהאב אומר שרוצה לגיירו למולו ולהטבילו על פי דעת בית דין, והאב מחלל שבת, וספק שמא יגדל בנו כמוהו, מה לנו לגיירו ויהיה אחר כך ישראל מומר, ויעויין בשו"ע (יו"ד סי' רסו סע' יב-יג) ובט"ז (ס"ק י) ובש"ך (ס"ק טז), כי לדעתי הרי הא דמטבילין קטן לדעת בית דין היינו משום דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו כמבואר בכתובות (י"א ע"א). וכאן אנן סהדי דאיננו זכות לו, כיון שהוא ספק אם ילך בדרכי התורה, ואפילו אם יגדל לא ימחה, מכל מקום אין בזה זכות לגיירו, כי טוב לו אם נשאר בגיותו מלהיות ישראל מומר ח"ו, וטוב יותר שלא יתגייר". 

 

הטעם שאין לגייר קטן שלא ישמור תורה ומצוות – רק כשיש ודאות לכך או גם מחמת ספק 

ד. לענ"ד, כאשר נעיין היטב בדברי הפוסקים, יש להבחין בשתי גישות שונות בטעם ההוראה שאין לגייר קטן שלא ישמור תורה ומצוות.

יש שפסלו את הגיור רק כאשר ברור או יש ודאות שהקטן לא ישמור תורה ומצוות בעתיד, כמפורש בדברי חבצלת השרון "כיון דברור הדבר שיעבור כל התורה"; כפי שכתב הזכר יצחק "כיון דאנו יודעים דיעבור בודאי על כל איסורין שבתורה"; כדברי השרידי אש "בנדון דידן אין לו זכות, שהרי בוודאי לא יקיים המצוות בגדלותו"; וכפי שמשמע מדברי הראי"ה קוק שאין לגייר "בענין שהדבר מתברר, שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה".

לעומת זאת, ההתעוררות תשובה כתב שאין לגייר כאשר "אנן סהדי דאיננו זכות לו, כיון שהוא ספק אם ילך בדרכי התורה". ומשמע בדבריו שאין לגייר אפילו אם יש רק ספק אם ישמור תורה ומצוות.

 

המתירים לגייר קטן הגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות 

ה. מן העבר השני, יש פוסקים שהתירו גיור קטנים גם במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות.

• בשו"ת בית יצחק (אבן העזר ח"א סימן כט אות ח) כתב: "אם אביו רשע מחלל שבת ואוכל טריפות ואמו נכרית, ובוודאי הבן גם כן יגדיל ויתחזק בדרך זה, לכאורה אין זכות לוולד, שאם ישאר נכרי לא יענש ואם יהיה ישראל יענש. מכל מקום כבר כתבתי בספרי (יו"ד ח"ב סימן ק אות יא) דהוה זכות לגר דאף שיענש, מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא. מה שאין כן אם ישאר נכרי, הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ (ישעיה מ, טו), על כן הוה זכות לוולד". עבור נכרי קטן זו זכות להיכנס תחת כנפי השכינה גם אם לא ישמור תורה ומצוות, שהרי אפילו אם יתגייר ויענש על חטאיו, יש לו – כמו לכל ישראל – חלק לעולם הבא [שלא כמרבית הנכרים שאין להם חלק לעולם הבא].

בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כח) הסתמך על דברי הבית יצחק להתיר לגייר קטנים שלא ישמרו מצוות, אך כתב שלכתחילה עדיף להימנע מכך: "באופן שיתנהג באיסור, אף דמכל מקום הוי זכות, כמו שכתב בשו"ת בית יצחק שם, אבל אפשר דלא הוי זכות גמור, ובכהאי גוונא יכול למחות בגדלותו. אבל באמת מה שיחלל את השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגרות. רק שעובר עבירה כישראל, ובוודאי דהוי גר. אבל אין לבית דין כשר להזדקק בענייני גרות כאלה, אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחילול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר ובפרט הילדים, שבאמת על פי דין אפשר לגיירם".

• בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ד יו"ד סימן ל) התיר לגייר קטן שאביו נשוי לנכריה, בגלל האפשרות שבעתיד הקטן יגדל ולא ילך בדרכי אבותיו אלא ישמור תורה ומצוות, ואולי אף אביו יחזור בתשובה: "בנדון דידן שאביו נשוי נכרית, אף אם יתגייר הבן, ספק גדול אם ישמור הדת ואין זו זכות כלל, וכמו שכתבו תוספות (יבמות מח, א ד"ה אלא) דאין טוב לחייבו במצוות אם אינו חפץ לקיימן. דיש לדחות, שאני התם שהוא גדול ומוחה בפיו ודאי לנו שלא יקיים המצוות, אבל הכא שקטן הוא, יש לומר שינהוג בדרכי יהדות, וגם אביו ישוב בתשובה, וספק הוא".

ומסיים החבלים בנעימים: "ועוד יש לומר, דאף אם לא יקיים המצוות הוי זכות, שנכנס בברית ישראל". ולכאורה כוונתו לטעם המבואר בדברי הבית יצחק, שיש זכות בעצם הכניסה לכלל ישראל שיש להם חלק לעולם הבא.

 

דעת האגרות משה

ו. רבי משה פיינשטיין דן בכתב, וידועות הוראות בעל פה בשמו, בנדון דידן. הרי הם לפנינו:

• הרמב"ם בהלכות שגגות (פ"ז ה"ב) הסביר את המושג "העלם אחד", דהיינו מי שנעלם ממנו האיסור לחלל שבת, ובמשך שבתות רבות עשה מלאכות אסורות, שמאחר ויש כאן "שכחה אחת" הרי הוא חייב קרבן חטאת אחת: "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין העכו"ם, או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם, אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא".

רבי משה הוכיח בספרו דברות משה (מסכת שבת סימן סד הערה יא) ממה שכתב הרמב"ם הנ"ל "קטן שנתגייר בין העכו"ם", שבית דין מגיירים קטן למרות שהוא גדל בין עכו"ם וככל הנראה לא ישמור תורה ומצוות: "מהרמב"ם שנקט נתגייר קטן שהוא על דעת בית דין כדכתב הכסף משנה, ראיה לכאורה דנחשב זכות לגיירו, שרק בשביל זה יכולין בית דין לגיירו, כמפורש בכתובות דף י"א. אף שעל ידי הגרות יעבור כל איסורי התורה גם עבודה זרה ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות, ובלא הגרות הא לא יעבור על האיסורים שמותרים בני נח מאחר דנשאר בין העכו"ם. והוא משום דעל כל פנים מאחר שהוא גר הרי נעשה בקדושת ישראל, ויהיה לו שכר בעולם הבא על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצוה. וגם כיון שידע שהוא גר, הרי יתכוון גם למצוה, והאיסורים שיעבור הרי יהיה רק בדין שוגג".

אולם למעשה דחה רבי משה את הראיה מדברי הרמב"ם, כי יתכן שהרמב"ם התיר את הגיור רק אם בזמן הגיור בית הדין חשבו שהקטן יעזוב את בית העכו"ם ויגדל במקום יהודי: "אבל אולי יש לדחות דנימא דאיירי דגיירוהו מחמת שהיו חושבים להוציאו משם למקום ישראלים קודם שיגדל, ונעשה אחר כך אונס שלא היו יכולים להוציאו משם, ולא נתבטל מצד מעשה טעות מאחר שאז לא היה טעות. אבל הוא דוחק, וצ"ע לדינא". 

אמנם בהמשך דבריו התלבט רבי משה מה הדין הלכה למעשה: "ונוגע זה במדינתנו שהרבה מאלו שאין ראויים להוליד בנים לוקחים [דהיינו "מאמצים"] תינוק של נכרים ומטבילים אותו על דעת בית דין, אם יכולים בית דין לגייר תינוק כזה, כשאלו שלקחוהו לגדלו כבן אינם שומרי תורה, שאם כן הרי לא יחנכוהו למצוות, אם נחשב זה על כל פנים זכיה והוי גרות. או לא נחשב זה כזכות, ולא הוי גר. דמרמב"ם זה משמע שהוא גר, וצ"ע לדינא למעשה, אף שמסתבר יותר שהוא זכות".

• בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קנח) הסתפק רבי משה בנדון קטן שהתגייר עם אמו שאינה שומרת תורה ומצוות, והכריע, שבבוא העת, לכשיגדל, רצוי להטבילו פעם נוספת לשם גרות כדי לצאת מן הספק: "נכון הדבר כשיגדיל להטבילו עוד הפעם לגרות בפני בית דין, משום שלא ברור הדבר במדינה זו שהוא זכות, כיון שבעוונותינו הרבים קרוב שח"ו לא ישמור שבת וכדומה עוד איסורים. אך אפשר שמכל מקום הוא זכות, שאף רשעי ישראל עדיפי מעכו"ם, וגם הוא זכות מחמת דניחא ליה במאי דעביד אביו, ובפרט אחרי שגם אמו נתגיירה, שבאופן זה הוא יותר זכות". 
• בתשובה אחרת (אבן העזר ח"ד סימן כו) התיר רבי משה לגייר קטן שבביתו לא מקיימים מצוות, אבל הוא מתחנך בבית ספר תורני, ולכן יש סיכוי טוב שבעתיד ישמור תורה ומצוות: "בדבר שבבית הספר היומי שנתייסד ע"י בני תורה ויראי השי"ת והמנהל והמורים כולם יראים ושלמים, ונודעו שהרבה תלמידים הם מנכריות שנתגיירו אצל הרפורמים ואצל הקונסרבטיבים, שאינו כלום… את הקטנים יגיירו כי הם אינם צריכים קבלת מצוות ויגיירום על דעת בית דין, והוא זכות להם. כי מכיון שלומדים בבית ספר דתי אצל מורים יראי שמים, הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה, שלכן אף שהוא ספק, הוא זכות ודאי. וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותן שעושים הוא מצוה, והעבירות הוא להם כשגגה, הוא גם כן זכות מלהיות נכרים".

גם בתשובה זו רבי משה לא הכריע בבירור שגיור קטנים במשפחה שלא שומרים בה מצוות היא זכות עבורם, ולמעשה התיר את הגיור רק בצירוף העובדה שהם מקבלים חינוך תורני, ולכן יש סיכוי שישמרו גם בעתיד תורה ומצוות. 

ניתן למצוא את ההתלבטות בנושא זה, גם בהוראות בעל פה שנמסרו בשם רבי משה.

• בספר מסורת משה (ח"ג סימן רכא) מבואר כי למרות הספק האם הגיור מותר לכתחילה, יש להכשירו בדיעבד אם כבר נעשה: "אמר רבינו שאם בית דין גיירו תינוק גוי ונתנוהו אצל משפחה לא דתית, יש לדון האם זה נחשב כזכות מה שיקבל קדושת ישראל מצד שיכול להיות שיחזור בתשובה, או שאינו זכות לו מצד שלא יקיים את המצוות. וגם אמר רבינו שאם סוף סוף מלו וטבלו באופן כזה שנתגדל אין צורך קבלת מצוות, ובודאי שאינו צריך בית דין, רק צריך להודיע לו שגיירו אותו. ואם מסכים לנהוג כיהודי, אפילו אם המושג יהודי אצלו הוא "אביו" הלא דתי, מכל מקום אם יודע שהיהודים משונים בהנהגתם מנכרים אפילו באיזה הנהגה קטנה ש"הוריו" המאמצים נוהגים זה מספיק, ואין צורך להודיעו בכלל שיש מצוות אחרות". מחמת הספק האם הגיור מהווה זכות עבור הקטן, רבי משה אמנם נמנע מלהכריע להתיר את הגיור לכתחילה. אך בדיעבד, כשבית הדין כבר גיירו את הקטן, רבי משה הכשיר את הגיור, בתנאי שכשהילד יגדל יודיעו לו שהוא גר וישאלו אותו אם הוא מסכים לנהוג כיהודי, גם אם אינו מבין לגמרי מה המשמעות של "להיות יהודי". 
• בהוראה אחרת (שם סימן רכב) מבואר כי למרות הספק האם מותר לגייר קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, כאשר יש חשש למכשול אם לא יתגייר – כגון, כשמדובר על אימוץ ילדים קטנים, ואם לא נגיירם עלולים לחשוב שהם יהודים כי הרי הם גדלים במשפחה יהודית – התיר רבי משה את הגיור: "בהזדמנות אחרת פסק רבינו שכשאנשים לא דתיים רוצים לאמץ תינוק נכרי, צריכים להשפיע עליהם שיגיירו אותו כדין, דהלא אם לא יגיירוהו יכול להיות שינבע מכשול שיחשבו שהוא יהודי. והוסיף רבינו, דהשאלה היא רק האם מועילה הגרות כשהוא אצלם, דמאחר שיגדל לבעל עבירה שמא אינו זכות לו להיות יהודי בעל עבירה. ואחר כך אמר רבינו, שמסתבר שכן הוי זכות לו, דהלא ישראל רשע עדיין הוא יותר טוב מנכרי, שישראל רשע הוא יקבל גיהנום ויתכפרו עונותיו ויקבל חלק לעולם הבא, משא"כ נכרי שאין לו חלק לעולם הבא, וגם יש לו קדושת ישראל. ובכלל שמא נחשב רק כשוגג שנתגדל כך כתינוק שנשבה, ועל כל שגגות כל השבתות לא יצטרך להביא רק חטאת אחת". 

 

ז. הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סימן קג) תמה על דברי האגרות משה שאם הקטן יגוייר ולא ישמור תורה ומצוות הוא בגדר "שוגג", ולכן עבורו זו "זכות" להתגייר: 

 "דבריו צריכים עיון דהרי קיימא לן בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגדל ביניהם ואינו יודע מה הוא ישראל ולא דתם, אם עשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בזה, כשיוודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה (רמב"ם הלכות שגגות פ"ב ה"ו). מבואר דגם דאינו יודע כלל שהוא יהודי, על כל עבירה שעובר אינו בכלל אנוס אלא כדבר שוגג, ואף דאינו חייב על כל שבת ושבת זה מטעם שחסר לו ידיעה לחלק ביניהם, אבל וודאי על כל מלאכה ומלאכה הוא עובר עבירה, כמו האוכל כמה זיתי חלב בהעלם אחד. נמצא שכל ימי חייו הם מלאים חטא ועוון, וזקוק לכפרה, ואם ישאר גוי הלא הכל שרי ליה". 

ולכן פסק הגרי"ש במקרה של גיור קטן להורים מאמצים שאינם שומרים תורה ומצוות "דלא שייך כלל לגיירו כשהמאמץ אינו שומר תורה ומצוות".

דברים דומים בשם הגרש"ז אויערבך הובאו בספר מעדני שלמה (יו"ד, גירות אות מט; פסקי הלכות הגרש"ז אויערבך בשם רבי ירחמיאל דוד פריד) שאף קטן הלומד בבית ספר דתי, אך הוריו אינם שומרים מצוות, אין לגיירו משום שאין זו זכות עבורו: "אמר לי מרן דגירות קטן באופן שהילד יגדל אחר כך במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, לאו כלום הוא, ואסור לבית דין לקבל גר כזה שיעבור אחר כך על כל עבירות שבתורה. ואף אם ההורים יסכימו שילמד בבית ספר דתי, כל זמן שבבית אינם שומרים תורה ומצוות, אסור לעשות כן. ואין לומר כהפוסקים הטוענים שזה זכות לילד שיהיה יהודי, כיון שכל עבירותיו יהיו רק בשוגג כדין תינוק שנשבה, דאין זה זכות כלל".

בתשובה אחרת (קובץ תשובות ח"ב סימן נז), פסקו הגרי"ש, בשבתו בבית הדין בירושלים עם עמיתיו הדיינים, רבי יעקב עדס והרב בצלאל ז'ולטי, בנדון "בירור גירות של ילד שנולד לאב יהודי ולאם לא יהודיה", שאין זו "זכות" עבור קטן להתגייר כאשר יגדל בבית אביו המומר הנשוי לנכריה: "בנדון דידן שהמבקש הצהיר בפנינו שהוא לא דתי, ולפי דברי בא כח המשיבה [האם הנכריה] הוא מומר להכעיס ועובר על כל התורה כולה, הרי אם יגדל הילד בביתו של המבקש, אין זו זכות לו בזה שגיירו אותו, אלא הרי זו חובה לו. ואם יתגדל אצל המשיבה בודאי שאין זו זכות לילד שגיירו אותו, דהרי המשיבה נשארת בגויותה ואינה רוצה להתגייר". 

 

גיור קטן במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות – האם בדיעבד הגיור חל

ח. הגרי"ש דן בהמשך דבריו, האם יש תוקף לגירות שבית דין גיירו קטן הגדל במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, וכתב: "ולכאורה יש לצדד ולומר שבמקרה דנן, לא רק שהיה אסור לגייר את הילד, אלא שהגירות לא חלה גם בדיעבד, כיון שיסוד הדין של גיור קטן הוא משום דזו זכות לו. אם כן במקום שאין זו זכות אלא חובה, הגירות לא חלה גם בדיעבד".

אלא שלמעשה הגרי"ש הסתפק האם להכריע כן למעשה: "אולם הגאונים הנ"ל [הגרי"א ספקטור, זרע יצחק] דנו רק אם מותר לגיירו לכתחילה משום שאין זו זכות לו אלא חובה. אבל אם בדיעבד כבר גיירו אותו, אין לנו הכרעת דעתם. ואנו אין בידינו להכריע שהגירות לא חלה גם בדיעבד. שאפשר שזה גופא הוי זכות לו שנתחייב בתורה ומצוות ונדבק בזרעו של אברהם אבינו, ועל כל פנים לא יצא מידי ספק גר". 

ואילו הגר"ע יוסף הכריע בשו"ת יביע אומר (ח"ב אבן העזר סימן ד) שהגירות חלה בדיעבד: "כשרואים הבית דין שיש חשש שהבנים הללו יחללו שבתות וימים טובים בגדלם, נכון שלא לגיירם. ואם עברו וקבלום מה שעשו עשוי". 

וכן מובא בספר מסורת משה (ח"ג סימן רכא) בשם הגר"מ פיינשטיין: "אמר רבינו שאם בית דין גיירו תינוק גוי ונתנוהו אצל משפחה לא דתית, יש לדון האם זה נחשב כזכות מה שיקבל קדושת ישראל מצד שיכול להיות שיחזור בתשובה, או שאינו זכות לו מצד שלא יקיים את המצוות. וגם אמר רבינו שאם סוף סוף מלו וטבלו באופן כזה, כשנתגדל אין צורך בקבלת מצוות, ובוודאי שאינו צריך בית דין, רק צריך להודיע לו שגיירו אותו. ואם מסכים לנהוג כיהודי, אפילו אם המושג יהודי אצלו הוא "אביו" הלא דתי, מכל מקום אם יודע שהיהודים משונים בהנהגתם מנכרים אפילו באיזה הנהגה קטנה ש"הוריו" המאמצים נוהגים זה מספיק, ואין צורך להודיעו בכלל שיש מצוות אחרות". כלומר, רבי משה אמנם נמנע מלהכריע להתיר את הגיור לכתחילה. אך בדיעבד, מחמת הספק האם הגיור מהווה זכות עבור הקטן, לאחר שבית הדין כבר גיירו את הקטן, רבי משה הכשיר את הגיור, בתנאי שכשהילד יגדל יודיעו לו שהוא גר וישאלו אותו אם הוא מסכים לנהוג כיהודי, גם אם אינו מבין לגמרי מה המשמעות של "להיות יהודי". 

מאידך גיסא, הראי"ה קוק, כתב בתוך דבריו המובאים לעיל [אות ג] "שכיון שחסרה קבלת המצות אין זו גירות כלל". ונראה שהגירות לא חלה בדיעבד.

וכן נקט השרידי אש (ח"ב סימן סא) שגיור קטן הגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות הוא "חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אף על פי שאינו יהודי". השרידי אש קבע בהחלטיות שהגירות לא חלה גם בדיעבד: "ולא עוד אלא שהגירות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה, ואינו גר כלל. ויבוא לידי מכשול שיחשבוהו, וגם הוא יחשוב את עצמו לישראל, ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה".

וכך גם מסקנת המנחת יצחק (ח"ג סימן צט אות יא) "לפי מה שנתברר לנו דאם אותם שרוצים לגדלו אינם מתנהגים כשורה, אז אף אם אחר שנתגדל הילד הוא נוהג כדת משה וישראל, מכל מקום כיוון דלא חל הגירות בזמנו מטעם דלא הוי זכיה, צריך גרות מחדש".

 

לסיכום: נחלקו הפוסקים האם מותר לכתחילה לגייר קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות.

רבי יצחק אלחנן ספקטור, בשו"ת חבצלת השרון, זכר יצחק, דעת כהן, שרידי אש, הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב נקטו להלכה שהגיור עבורו היא חובה ולא זכות, שכן אם יתגייר ובוודאי לא יקיים המצוות ייענש על כך בזה ובבא – ולכן לא ניתן לגיירו. ובשו"ת התעוררות תשובה פסק שאין לגייר אפילו אם יש רק ספק אם ישמור תורה ומצוות.

מאידך, בשו"ת בית יצחק, אחיעזר, חבלים בנעימים סברו שהגיור הוא זכות עבור הקטן אפילו אם לא ישמור תורה ומצוות כשיגדל, שהרי אפילו אם יתגייר ויענש על חטאיו, יש לו – כמו לכל ישראל – חלק לעולם הבא, שלא כמרבית הגויים שאין להם חלק לעולם הבא. או בגלל הסיכוי שבעתיד הקטן יגדל ולא ילך בדרכי אבותיו אלא ישמור תורה ומצוות.

ואילו רבי משה פיינשטיין התלבט האם מותר לגייר קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, ואף שנטה לומר מסברא שהגיור הוא "זכות" עבור הקטן, לא התיר את הגיור לכתחילה. יחד עם זאת, מחמת הספק, התיר את הגיור לכתחילה אם הקטן בבית ספר דתי ויש סבירות שבעתיד ישמור תורה ומצוות. או במקרה שיש חשש למכשול במידה ולא נגייר [כגון בקטן מאומץ שיחשבו שהוא יהודי]. 

ובדיעבד, כאשר בית הדין כבר גייר את הקטנים – לדעת הגר"ע יוסף והגר"מ פיינשטיין, הגירות חלה. 

לעומתם, בשו"ת דעת כהן, שרידי אש, ומנחת יצחק הכריעו שהגירות לא חלה בדיעבד, ויצטרך גירות מחדש.

ואילו הגרי"ש אלישיב כתב ש"על כל פנים לא יצא מידי ספק גר".

 

• • •

גיור בתרומת ביצית מנכריה במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות 

ט. ונראה להציע לפני היושבים על מדין, לפתוח פתח להתיר את גיורם של הקטנים הנולדים מתרומת ביצית מנכריה במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. ועל אף שמסקנת רוב הפוסקים להימנע מגיור קטנים שלא ישמרו תורה ומצוות בגלל שזו חובה עבורם ולא זכות, יתכן שאם באו לפנינו קטנים שנולדו מתרומת ביצית או פונדקאות של נכריה, יש לגיירם, מהנימוקים שיבוארו לקמן.

כשנדקדק בתשובות האחרונים שהובאו לעיל, נמצא כי רובם ככולם עסקו בשאלת גיור קטן בחו"ל כאשר הגר הקטן יתחנך בסביבה של נכרים [למעט תשובת הגרי"ש אלישיב שעסקה בדין ודברים במדינת ישראל, שהגר הקטן יתחנך בסביבה של יהודים] שהאם נכריה ואביו היהודי רוצה לגיירו. 

ברור כי במצב זה, שקטן גדל אצל אם נכריה ואב יהודי החי עם אשה נכריה, ומתחנך בסביבה של נכרים, או בסביבה חילונית לגמרי כמו במרבית הקיבוצים החילוניים, קרוב לוודאי שבעתיד לא ישמור תורה ויקיים מצוות. לא כן הדבר כאשר הקטן גדל בבית ששני "הוריו" הם יהודים, ובכל מקרה נרשם במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל כיהודי גם ללא הגיור, ומתחנך במדינה יהודית, או בחו"ל בסביבת יהודים. אפילו כשה"הורים" אינם שומרים תורה ומצוות, והקטן מתחנך בחינוך כללי ללא כל זיקה לתורה ולדת, מכל מקום הוא ודאי יודע שהוא יהודי, ובחלק גדול מהמקרים גם יודע את המשמעות של "להיות יהודי", אז יש גם סיכוי שבעתיד יתקרב לשמירת התורה והמצוות.

נוכל להוסיף לכך גם את העובדה, שבנדון דידן שני ההורים תמימי דעים בהחלטה לגיירו.

לפיכך, גם אם הסיכוי לא גבוה במיוחד, לדברי הפוסקים [אות ג] שפסלו את גיור הקטנים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות רק כאשר ברור או יש ודאות שהקטן לא ישמור תורה ומצוות בעתיד [חבצלת השרון, זכר יצחק, דעת כהן, שרידי אש], בנדון דידן אין לומר בוודאות שהקטן לא ישמור תורה ומצוות בעתיד, ומידי ספק לא יצאנו, ולכן אין לשלול כבר את הגיור בטענה שזו "חובה" עבורו.

 

גיור ספק נכרי – ודאי "זכות" עבורו

י. ועוד נראה, שעבור הנולדים מתרומת ביצית מנכריה שספק אם ישמרו תורה ומצוות, הגיור אינו "חובה" עבורם, אלא אדרבה, זו "זכות".

בביקורי בביתו של ידידי רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד בד"צ העדה החרדית, בחנוכה תשע"ח. הצגתי בפניו את עיקרי הדברים שנתבארו לעיל, ושאלתיו כיצד צריך לנהוג למעשה – האם ואיך ניתן לגייר את הנולדים מתרומת ביצית מנכריה הגדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות. 

הגר"מ השיב בחידוש גדול ואמר: מאחר ויש מחלוקת הפוסקים וספק לדינא האם הם יהודים כי היולדת [היהודיה] היא האם, או שהם נכרים כי בעלת הביצית [הנכריה] היא האם, ובשל כך הם חייבים לנהוג כיהודים מחמת הספק אף ללא גיור, יהיה ניתן לגיירם אפילו במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. 

ונראה לי שההסבר בדבריו הוא, שהטעם לפסול גיור במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות נובע מהחשש שהגירות תהיה חובה עבור הגר שהיה גוי גמור ולא נענש על עבירות, ובגלל הגירות יתחייב בעונש על מעשיו. אך טעם זה לא שייך בספק גר שחייב לקיים מצוות בגלל היותו ספק יהודי ספק גוי. ולכן כאשר נגיירהו תהיה לו בזה זכות ודאית, כי אם בסופו של דבר בבוא היום הוא יקיים את המצוות, יקבל על כך שכר כיהודי גמור.

עם זאת חובה לציין, כי דברי הגר"מ נאמרו כסברא בדרך הלימוד, ולא כקביעת הלכה למעשה וראה להלן בסוף השיעור את ההתכתבות עם הגר"מ שטרנבוך בו הוא כותב הלכה למעשה שאין לסמוך על סברא זו, ולא ניתן לגייר.

סברא מעין זו, שבמקרה של ספק יהודי ספק גוי זה ודאי זכות עבורו להתגייר, שמעתי מרבי זלמן נחמיה גולדברג בעת ביקורי בביתו (ט' תמוז תשע"ט), ולדבריו מצבם הנוכחי של הנולדים מתרומת ביצית מנכריה כספק יהודים ספק גוים הוא ודאי אינו טוב, וזוהי זכות עבורם להתגייר אף שכיום הוריהם אינם שומרים תורה ומצוות ולפיכך יש לגיירם.

[הערה נפלאה שמעתי מידידי הרב מרדכי לינזר, שציין לדברי הנצי"ב בספרו מרומי שדה (יומא פה,א) שכותב, שלראשונים הסבורים שספק דאורייתא מן התורה לחומרא, ספק יהודי ספק גוי חייב על פי דין להתגייר. הגמ' שם לגבי מצא תינוק מושלך וכו', אם רוב כותיים כותי, שואלת "למאי הלכתא, אמר רב פפא להאכילו נבלות", וכותב על כך רש"י: "עד שיגדל ויקבל עליו גירות" וכותב על כך הנצי"ב [לבנו הגר"ח]: "מה שהעיר שנראה דעת רש"י ז"ל שמחויב בגדלו להתגייר ולנהוג יהדות ודאי כן הוא. הן הרמב"ם בפי' המשניות מכשירין פ"ב כתב בפירוש שמותר הוא לאכול נבלות, אבל רש"י לא ס"ל הכי, ונראה דבאמת הדין דהולכין אחר הרוב כתיב בישראל אחרי רבים להטות ולא בבן נח ודין רוב הוי כמו ספק, והרמב"ם לטעמיה דספק מדאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן ולא שייך זה בגוי וע"כ אינו מחויב להתגייר. אבל אי נימא דספק מדאורייתא אסור היינו מצד הסברא, וא"כ ודאי דמחויב להתגייר ולנהוג יהדות כמו ספיקות דפ' נושאין. ובאמת לשון הגמ' משמע כרש"י, דאלת"ה מה זה שאלה למאי הלכתא, הרי פשוט לשמור דת ישראל או אינו צריך, אלא פשוט שהוא מחוייב מן הספק להתגייר ולשמור דת. אכן לשיטת הרמב"ם צ"ל דהא פשיטא שהוא אינו צריך להתגייר מספק, דאינו חייב מחמת דין דרבנן, אלא אפילו לדידן שרי למיספי ליה איסורא"]. 

 

הצורך בגיור – מצב של "דיעבד" – כאשר יש חשש למכשול

יא. נראה לומר טעם נוסף להתיר את גיור הנולדים מתרומת ביצית מנכריה הגדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות.

לעיל [אות ו] הובא בשם הגר"מ פיינשטיין, שהכשיר גיור קטן הגדל במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות בדיעבד, והוסיף שבהגיע הקטן למצוות יש להודיעו ולראות שהוא "מסכים לנהוג כיהודי, אפילו אם המושג יהודי אצלו הוא "אביו" הלא דתי, מכל מקום אם יודע שהיהודים משונים בהנהגתם מנכרים אפילו באיזה הנהגה קטנה ש"הוריו" המאמצים נוהגים זה מספיק, ואין צורך להודיעו בכלל שיש מצוות אחרות". 

ונראה לענ"ד, שבימינו, קטן הגדל במשפחה במדינת ישראל שבה לא שומרים תורה ומצוות, או אפילו בחו"ל בקהילה של יהודים, עונה על ההגדרה שהמושג "יהודי" פירושו "שהיהודים משונים בהנהגתם מנכרים אפילו באיזה הנהגה קטנה ש"הוריו" המאמצים נוהגים", אשר גיורו כשר בדיעבד, לדעתם של רבי משה פיינשטיין ורבי עובדיה יוסף, אלא שלכתחילה אין מקבלים גרים אלו.

לכן יתכן מאד, כי במציאות הקיימת בישראל כיום, שאלפי ילדים שנולדו מתרומת ביצית מנכריה הנמצאים במעמד "ספק נכרים" רשומים בפועל במרשם האוכלוסין כיהודים ומלבד הוריהם אין אף אחד שיודע שהם אינם יהודים כהלכה, ואם לא נגייר אותם, הם עתידים להיטמע בעם היהודי מבלי שאף אחד ידע על כך – במקרה זה יתכן שיש להגדיר זאת כמצב של "דיעבד", ולגייר אף לכתחילה אפילו כשהם גדלים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, וזאת בכדי שבבוא היום, כאשר יבקשו להתחתן, לא יכשילו אחרים שיחשבו שהם יהודים. 

בנוסף לכך, כשם שרבי משה [לעיל אות ו] התיר גיור קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, כאשר יש חשש למכשול אם לא נגייר – כגון אימוץ ילדים קטנים, שאם לא נגיירם, עלולים לחשוב שהם יהודים היות והם גדלים במשפחה יהודית – הגיור מותר. כך גם בנדון דידן יש להתיר את הגיור, שהרי אם לא נגייר את הקטנים, אף אחד לא ידע שהם ספק נכרים, והדבר עלול להביא לידי מכשול.

 

דעת הגר"ש ואזנר

יב. בספרי רץ כצבי – פוריות (חלק א, פרקי מבוא פרק ד אות י) הבאנו את דעת הגר"ש ואזנר, כפי ששמעתיה מפי תלמידו רבי משה שאול קליין, שבתרומת ביצית אין הכרעה מי האם – בעלת הביצית או האשה היולדת שברחמה מתפתח ההריון. לפי זה היה נראה, שמחמת ספק זה, בתרומת ביצית מנכריה צריך לגייר את הנולד מספק, כמבואר לעיל. 

לאחר פטירת הגר"ש ואזנר, יצא לאור החלק האחד עשר של שו"ת שבט הלוי, ובו תשובה (סימן רלו) לתלמידו, רבי שמואל אליעזר שטרן, רב מערב בני ברק, בנדון גיור הנולד מתרומת ביצית של נכריה, וזה לשונה: 

"מי שעבר [נגד דעת תורה] ועשו תרומת ביצית מנכריה, האם העובר הנוצר מביצית נכריה נדון כגוי וצריך טבילה וגירות. ואם נימא דכן צריך גירות, אם מהני לו טבילת האם הישראל כשהיא מעוברת מהנ"ל. ואומר בטח דאעפ"י שנפשי סולד להשיב בנדון שהוא לענ"ד מקלקל טוהר יחוס ישראל, כאשר בארתי במקום אחר, ואזכירה להלן. מכל מקום לענין גירות דעתי העניה נוטה שאין צריך. ומסוגית הש"ס דקידושין ס"ח ע"ב ועוד, דאזלינן בישראל הבא על בת נכרי בתר דידה, דשאני התם דעצם הולד שלה ונולד גם כן שלא בקדושה, מה שאין כן בנדון דידן דרק ביצית, זאת אומרת זרע של נכריה, אבל העיבור, ר"ל התפתחות זרע לעיבור וולד ע"י ישראלית. וכיון דקיימא לן עובר ירך אמו בכל התורה, כמש"כ תוס' ב"ק מ"ז ע"א וחולין נ"ח ע"א ועוד, ופשיטא דגדר עובר ירך אמו בכהאי גוונא נתייחס לאם הישראלית. ועוד, לענין זרע עצמו כיון דאיכא ודאי זרע בעל מישראל נחלש כח זרע שנלקח מהנכריה, דלא יתכן עובר אלא ע"י זה וזה גורם, ועיין הי' ש"ס תמורה, ל"א ע"א, והכא לכאורה עדיפא דגורם העובר לא יתכן רק ע"י האם הישראלית, מלבד זרע הישראל הכשר. ואין לדמות לדעות הסוברים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, דמה שאמרו הולד כשר, ר"ל אינו ממזר, אבל צריך גירות. דההבדל רק דהבעל אינו נותן רק זרע וזה של גוי, משא"כ זרע האשה בלא התפתחות לעיבור אינו גורם שלם. וכיון שקיימא לן עובר ירך אמו, זאת אומרת בטול לגמרי לאמו, אם כן עובר זה חלק מאמו הישראלית, אלא שיש בו כח נטע זר, ואין בזה הוכחה לחייב טבילת גרות, כן דעת תורה נוטה ועוד נעיין". 

תשובה זו טעונה ביאור. הרב ואזנר לא הזכיר במאומה את הספק מי נחשבת האם כאשר אשה אחת תורמת ביצית ואשה אחרת יולדת, אלא רק כתב "לענין גירות דעתי העניה נוטה שאין צריך". ובפשטות היה נראה להסיק מדבריו שלדעתו היולדת נחשבת אמו של הוולד, ולכן בתרומת ביצית של נכריה לאשה יהודיה שילדה, אין צורך בגירות כי האם היא היולדת היהודיה. אלא שיש לתמוה, מדוע הרב ואזנר לא כתב מפורשות שזו הסיבה שאין צורך בגיור [כפי שיבואר לקמן במכתבינו בסמוך לרש"א שטרן].

זאת ועוד, הרי לפי מה שאמר הגרמ"ש קליין, הרב ואזנר לא הכריע מי היא האם, ומדוע איפוא לא כתב בתשובה זו את מסקנתו בענין.

לפיכך נראה לאחר העיון בנימוק המוזכר בתשובה, שאין צורך בגירות כי "לידתו בקדושה" ו"עובר ירך אמו", וגם יש זרע ישראל, שלא פשיטא ליה כלל שהנולד מתרומת ביצית מתייחס אחר היולדת וממילא הוא יהודי, אלא נראה יותר בדבריו שההכרעה שאין צורך בגירות יסודה בהלכות גירות, ואף שיש לנו ספק בנולד מתרומת ביצית מי היא האם, מכל מקום ודאי אין צורך בגירות. 

את ספקותי אלו, הצעתי לכבוד רבי שמואל אליעזר שטרן, שתשובתו של הגר"ש ואזנר נכתבה במענה לשאלתו:

 

בס"ד ט' ניסן תשע"ח

כבוד הגאון הגדול

רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א

רב דומ"צ מערב בני ברק 

 

אחר דרישת שלום מעכ"ת בכבוד כיאות, כאשר נפגשתי בעבר עם כת"ר בביתו בבני ברק, שוחחנו בנדון תרומת ביצית ופונדקאות, ועסקנו בשאלה מי היא אמו של הוולד. זכורני כי כת"ר הבהיר לי שלדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, בכל מקרה של תרומת ביצית ופונדקאות, יש ספק בייחוסו של הנולד – האם בעלת הביצית היא האם או האשה היולדת, שברחמה היה ההריון. וזו אחת הסיבות העיקריות לאסור תרומת ביצית, מחשש לבלבול הייחוס בעם ישראל, שלא יהיה ידוע מי אמו של הוולד, ומה יחוסו. ומחמת הספק בייחוס הוולד, יש לחשוש ששתי הנשים הן האמהות.

והנה בכרך האחרון של שו"ת שבט הלוי, חלק י"א, נדפסה תשובה (סימן רלו) שנכתבה לכת"ר ובה דעתו הברורה של הגר"ש זצ"ל, כי בתרומת ביצית מגויה, הוולד אינו צריך גיור, אפילו לא לחומרא. 

במושכל ראשון, ההכרעה האם הוולד צריך גיור או לא, לכאורה תלוי בשאלה מי היא אמו של הוולד. אם בעלת הביצית [הנכריה] היא האם, הרי שהוולד צריך גיור, ואם היולדת [היהודיה] היא האם, והוולד מתייחס אחריה, לא איכפת לנו שבעלת הביצית היא נכריה, ולפיכך הוולד לא צריך גיור. ולפי זה יוצא כי בתשובה זו מפורשת דעת הגר"ש כי היולדת היא האם, ולכן אין חשש אפילו לחומרא שבעלת הביצית היא האם. 

אולם בעיון נוסף בתשובה, נראה כי מכך שהשאלה אחר מי מתייחס הוולד, לא הוזכרה כלל, מוכח כי לכאורה יש כאן דין מסויים בהלכות גירות. והיינו, שאף אם נאמר שבעלת הביצית [הנכריה] היא האם והוולד מתייחס אחריה, מכל מקום לעניין גירות יש סיבה שהולכים אחר היולדת, כמבואר למעיין בתשובה.

אשמח לשמוע מכת"ר, מהו הביאור היותר נכון בדברי שבט הלוי.

 

ביקרא דאורייתא ובהוקרה רבה ובברכת פסח כשר ושמח

צבי רייזמן

• • •

הגרש"א השיב:

בס"ד ניסן תשע"ח

כבוד ידידנו הדגול מרבבה, הרה"ג רבי צבי רייזמן שליט"א

איש תורה ואיש עסקים, המרבה כבוד שמים בעולם

אחר מבוא הברכה והשלום ברגשי ידידות ואהבה איתנים, בענין הגירות לנולד מתרומת ביצית, כעת לא עולה בזכרון מה ששמעתי ממרן בעל שבט הלוי זצ"ל. ואמת נכון הדבר שמתשובתו אלי נראה דלא בעי גירות, אף שלבסוף נשאר בצריך עיון. אך קשה להבין דענין הגירות יהא מנותק מדין היחוס. ולומר שאף אם נדון את העובר כגוי אע"פ כן לא יצטרך לעבור גירות, דבר זה תמוה עד מאד.

 

ברגשי ידידות כבוד ויקר

שמואל אליעזר שטרן

• • •

על כך כתבתי לגרש"א:

ג' אייר תשע"ח

כבוד הגאון הגדול

רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א

רב דומ"צ מערב בני ברק 

אחרי דרישת שלום מעכ"ת, בכבוד וביקרא דאורייתא

 

מכתבו הגיעני והנני להשיבו דבר.

א. מתשובת שבט הלוי נראה שאין כוונתו לומר בפשיטות כי האשה ההרה היא האמא ואחריה מתייחס הוולד, ולכך הוא כבן הישראלית לכל דבר ואינו צריך גירות, שאם כן מדוע נצרך ההסבר "כיון דאיכא ודאי זרע בעל מישראל נחלש כח זרע שנלקח מהגוי' דלא יתכן עובר אלא ע"י זה וזה גורם" – הרי דין זה שכאשר האמא ישראלית, הוולד מתייחס אחריה, הוא דינא דגמרא. ואם הוולד מתייחס אחר היולדת, הרי שהוא יהודי ללא פקפוק אף אם אביו אינו יהודי. 

אוסיף ואשאל, מה יהיה הדין במקרה של הפריית זרע גוי עם ביצית של גויה, שהושתלה ברחמה של יהודיה, האם במקרה זה הוולד יצטרך גיור? 

לכאורה אם היולדת היא האם, הוולד לא צריך גיור גם במקרה של זרע גוי, ככל עכו"ם הבא על בת ישראל. 

 

ב. לגבי גירות קטן במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, לדעת פוסקים רבים, הוולד צריך גיור עכ"פ מספק. ושמעתי מרבי משה שטרנבוך, כי במקרה של ספק ניתן לגייר גם במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. ואולי ניתן לומר שהטעם הוא, מאחר ובכל מקרה יש עליו עול מצוות מחמת הספק, אם כן אין אנו צריכים את קבלתו, שהרי הוא מחוייב ועומד במצוות מחמת הספק.

אמנם למעשה עדיין לא נתברר לי, האם מי שהוא ספק יהודי ספק גוי, מחוייב במצוות מספק.

ולפי מה שכתב מעכ"ת שאין לגייר את הנולד מתרומת ביצית מנכריה במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, צ"ע מה דין הוולד, האם הוא מחוייב במצוות? שהרי לכאורה אין זה ככל ספק דאורייתא לחומרא שהתורה אסרה גם בספק, אולם עכ"פ גברא בר חיובא הוא. משום שבספק יהודי ספק גוי, על הצד שהוא גוי, אינו מחוייב כלל, ומה שייך לומר שמחוייב מחמת הספק. ואם כן מה יהיה דינו של ספק זה.

[ואף שלגבי קטן שספק אם הגדיל משמע ששייך בו ספק דאורייתא לחומרא, כפי שנראה ממחלוקת רב ושמואל (יבמות פ, א), והאריך בזה בשב שמעתתא (א, ג). ואף שקטן אינו בר חיובא, כבר הקשו זאת האחרונים שם ותירצו שקטן הוא שייך בחיובים אך לא בעונשים ולכך בספק קטן ספק גדול חייב להחמיר]. 

 

והנני לכפול תודה על תשובתו, ואשמח לשמוע עוד ממעכ"ת

יברכהו ה' שיזכה לעסוק בתורה מתוך בריאות ונחת לאורך ימים.

ביקרא דאורייתא ובהוקרה רבה

צבי רייזמן

• • •

בחודש אייר תשע"ח השיב לי הגרש"א:

 

כבוד ידידינו הנעלה והדגול מרבבה, איש חי ורב פעלים וכביר מעש לתורה ולחסד במדה גדושה, איש חמודות ובר לבב, אוהב תורה ומוקירה עד בלי די, 

הרה"ג רבי צבי רייזמן שליט"א, איש תורה ואיש עסקים, המרבה כבוד שמים בעולם.

 

אחר דרישת שלומו ושלו' הדרת כבודו ברגשי אהבה עזה כראוי וכיאות, הגיעני מכתבו היקר.

א. הנה בודאי דבפשטות אם אזלינן בתר האשה שבתוכה השתילו את העובר המופרה [הפונדקאית] ולא אזלינן בתר בעלת הביצית מסתבר דאין נפקא מינה מאין בא הזרע, דהרי אף גוי הבא על בת ישראל דין הולד כישראל גמור, [אלא דיש אומרים שעליו להתגייר ואכמ"ל בזה]. 

ומכל מקום יש קצת מקום לדון ולומר דנהי דהאמא הפונדקאית גוברת על בעלת הביצית, אבל כשיש נגדה שני חלקים של גויות גם מצד הביצית וגם מצד הזרע יתכן דהוא בבחינת מצא מין את מינו וניעור, וגברה צד הגויות נגד צד הישראליות, וצ"ע טובא בסברא זו.

ב. בנידון הגירות לחומרא שיש להצריך לולד שנולד מביצית של גויה, אני הקטן על משמרתי אעמודה, דכיון דאיכא חמשים אחוז שמצריך גירות, על אותן החמשים אחוז צריך מאה אחוז גירות, ובאופן שהולד יתגדל בבית שאינו שומר תורה ומצוות אין כאן מאה אחוז גירות וגם לא חמשים ואין זה גירות כלל, דעיקר חסר מן הספר.

ואם לא יתגייר יהא דינו כספק ישראל וספק גוי וכאותו תינוק שנמצא בעיר שחציה ישראל וחציה עכו"ם דדינו כישראל וכגוי וכמבואר במתני' דמכשירין ופרק יוהכ"פ ביומא ובסופ"ק דכתובות. ויש לציין שבשפת אמת יומא שם דייק מלשון רש"י דרמי עליה חיובא להתגייר והוא דבר מחודש, אבל עכ"פ פשוט דרק אם תהיה קבלת מצוות ככל משפטה וחוקתה אז תחול גירות זו. 

ויעויין היטב במנחת חנוך, סוף מוסך השבת, שהאריך מעט בדיני ספק ישראל ספק גוי לענין דיני נפשות ולענין שמירת שבת וחיובי מצוות, יעויין שם בנידון זה, ויש להאריך טובא ואכ"מ. 

 

בהוקרה מרובה ואהבת איתן

שמואל אליעזר שטרן

• • •

 

על כל פנים, לעניינינו, מה שלא יהיה ההסבר בתשובת הגר"ש ואזנר, מצאנו בדבריו שהנולד מתרומת ביצית מנכריה לא צריך גירות. ונוכל לצרף איפוא את דעתו, להכרה ביהדותו של הוולד.

 

דעת הגר"ע יוסף והגר"י יוסף

יג. הראשון לציון, רבי יצחק יוסף כתב בשו"ת ראשון לציון (ח"א אבן העזר סימן ו) תשובה מנומקת בנדון דידן, ומסקנתו שאין לגייר את הנולד מתרומת ביצית של נכריה הגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות: "ועל כל פנים למעשה יש להורות לדייני הגיור בכל אתר ואתר, דכל שרוב הסיכויים שהילד לאחר שיגדל יפרוק עול תורה ומצוות, ויעשה כמעשה אביו ואמו, גם אם עתה מתחנך בבית ספר דתי, אין לגיירו. והשלחן ערוך והפוסקים הם נר לרגלינו. וכן הורה בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סימן צט). ולגבי מילה יש למולו ולא לגיירו עד שאמו תחזור בתשובה שלימה". אולם לאחר העיון נוסף, הריני לדון בדברים, כדרכה של תורה.

נראה כי הוראתו של רבי יצחק יוסף נובעת מתשובת אביו הגר"ע יוסף שנכתבה כמענה לשאלת רבי חיים וידאל, דיין בבית הדין הרבני בחיפה: "לכבוד מרן מלכא מופת הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, אשה יהודיה נישאה לגוי בנישואים אזרחיים. הזוג לא נפקדו בזרע של קימא כדרך כל הארץ, ולכן פנו לדרך של הולדה באמצעות "תרומת ביצית", באופן הבא: הזרע של בעלה הגוי, הופרה במבחנה ביחד עם ביצית של גויה [משום שהביציות של האשה היהודיה מקולקלות, ואינן ראויות להולדה], ואת הביצית המופרית הזו השתילו ברחמה של האשה היהודיה.

האשה היהודיה עומדת ללדת בקרוב, והיא פנתה אל רב הקהילה כדי שהוא יערוך לוולד ברית מילה בזמנה.

עד כמה שביררתי, הבנתי שבמקרה זה [של הנולד מתרומת ביצית נכריה] דעת מרן [היביע אומר] (שליט"א) [זצ"ל] נוטה, שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית. ונמצא איפוא, שוולד זה הינו גוי, והוא צריך לעבור גיור. שאלתי היא, האם ראוי בכלל לגייר וולד כזה, שכן האם היהודיה ובעלה הגוי בוודאי יגדלו אותו ללא שמירת תורה ומצוות, ויש בכך מכשול גדול כמו שהעלה בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן צ"ט. האם בכל מקרה ניתן למול את הוולד בלא לגייר אותו, דלא גרע ממה דמותר למול גויים, כמש"כ מרן (שליט"א) [זצ"ל] ביביע אומר (ח"ב יור"ד סימן יט), או שגם כהאי גוונא יש לחוש למכשול, שיחשבוהו יהודי לכשיגדל". 

על כך ענה הגר"ע יוסף בכתב ידו: "יש למולו ולא לגיירו עד שתחזור אמו בתשובה שלימה".

במושכל ראשון, מפורש בדבריו שאין לגייר את הנולד מתרומת ביצית, כאשר ברור שלא ישמור תורה ומצוות. אולם מצאתי בשו"ת יביע אומר (ח"ב אבן העזר סימן ד) שכתב בנדון כהן שנשא נכרית ומבקש לגייר את בניו הקטנים מהנכרית במילה וטבילה כדת: "כשרואים הבית דין שיש חשש שהבנים הללו יחללו שבתות וימים טובים בגדלם, נכון שלא לגיירם". אך מרן מסיים בקביעה: "ואם עברו וקבלום, מה שעשו עשוי". ומבואר כי ההוראה היא לא לגייר לכתחילה קטנים הגדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, אבל בדיעבד הגירות חלה.

והנה, המקרים בהם דן הגר"ע יוסף היו, כאשר האם נכריה והילדים לא יקבלו חינוך יהודי.

ולענ"ד יתכן כי במשפחה של יהודים שאינם שומרים תורה [שבה נולד ילד מתרומת ביצית מנכריה] אך הם חלק מקהילה יהודית, הדבר שונה: ראשית, כאשר שני ההורים יהודים והילד גדל בבית יהודי ובסביבה יהודית והולך לבית ספר יהודי, הסיכוי שבעתיד ישמור תורה ומצוות, הרבה יותר גדול. 

שנית, וזה העיקר, הילד רשום במדינת ישראל כבן להוריו המגדלים אותו כיהודי לכל דבר ועניין. מלבד הוריו, אף אדם אינו יודע כי הילד ספק נכרי. הסבירות שיתחתן בישראל עם יהודיה היא כמעט וודאית. וכאשר מדובר בבת שנולדה מתרומת ביצית מנכריה, לאחר נישואיה עם יהודי, ילדיה יהיו ספק נכרים [דחיישינן לדעת הפוסקים שבעלת הביצית היא האם]. הפירוש המעשי של מציאות זו, הוא ספק נכרים הנטמעים בעם ישראל ללא שנדע על כך. 

ומעתה, אם אמנם גירותם של קטנים הגדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות לא חלה אף בדיעבד, הרי שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. אבל מרן היביע אומר פתח לנו פתחא דהיתרא, בהוראתו ש"אם עברו וקבלום, מה שעשו עשוי". שמא נוכל לומר כי המצב הנוכחי בישראל הוא בגדר "דיעבד", ויש לאפשר את הגיור כדי למנוע מספק נכרים להיכנס לקהל ה'. ובפרט כשמדובר בילדים הגרים בישראל ויש סיכוי שבעתיד ישמרו תורה ומצוות. 

על כן, במציאות הקיימת כיום בישראל שבאים לפנינו מאות ילדים שכבר נולדו מתרומת ביצית של נכריה, הרי זה מצב של "דיעבד", ועל כן יתכן כי בתי הדין יכולים לגיירם, ולמנוע בכך את כניסתם כספק נכרים לכרם בית ישראל, וצ"ע. 

• • •

גיור מעוברת מתרומת ביצית מנכריה על מנת להכשיר את הוולד

יד. הגר"ש ואזנר דן בהמשך דבריו בשאלה נוספת, האם ניתן לגייר את העובר על ידי שאמו תטבול בימי עיבורה לשם גירותו. שאלה זו מתבססת על דברי רבא ביבמות (עח, א) "נכרית מעוברת שנתגיירה, בנה אין צריך טבילה". ופירש רש"י: "לשום גירות, דסלקא ליה טבילה דאימיה", אשר נפסקו להלכה ברמב"ם (איסורי ביאה פי"ג ה"ז) "מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה". רבא חידש כי גירות נכריה מעוברת מועילה לבנה, והשאלה היא האם גם יהודיה הנושאת עובר שהוא [ספק] נכרי, יכולה בימי עיבורה לגייר בטבילתה את העובר שבמעיה.

מדברי הגר"ש ואזנר נראה שנטה להכריע שגירות עובר חלה אך ורק אגב גירות אמו: "מה שכתב כבוד תורתו, דאם מי שהוא מחמיר לענין גירות אם מהני ליה טבילת האם ישראלית, פשיטא דאין לנטות מפשטות הסוגיא דיבמות ע"ח דאיירי כשגם האם נתגיירה, אבל לא בכהאי גוונא, ומכל מקום עוד נעיין". 

בספר אשרי האיש (אבן העזר, ח"ב פרק ו סע' כ) מובא כי הגרי"ש אלישיב נטה לומר שאין אפשרות לגייר את העובר במעי אמו, אך לא הכריע בשאלה זו: "יהודיה קיבלה ביצית מגויה, אין אפשרות לעשות גירות כשהעובר עדיין בבטן היהודיה, שלא מועיל להטביל אותה אלא אם כן האמא מתגיירת גם, ולא כשהיא יהודיה. ואף שאי אפשר לדחות זאת בשתי ידיים אבל ספק יש". כלומר, במקרה שהאם טובלת יש ספק אם העובר צריך גירות.

ואף הגרז"נ גולדברג, התלבט בשאלה זו במאמרו בקובץ תחומין (ח"ה עמ' 248 ושם אות ו) ולא הכריע למעשה.

אם אכן נאמר שניתן להטביל את העובר עוד כשהוא במעי אמו, יתכן שבמקרה זה לא יהיה צורך לגיירו לכשיוולד מדין "זכין" ולא נצטרך כלל ל"דעת" הקטן, וגירות העובר תחול גם אם הוא יגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות אף שאין זה זכות עבורו. 

לאור האמור, נראה להציע פתרון לשאלת גיורו של הנולד מתרומת ביצית מנכריה. כאשר בני זוג שאינם שומרי מצוות ירצו [מנימוקיהם] להעדיף תרומת ביצית מנכריה, נורה למעוברת מתרומת ביצית לטבול לשם גירות הוולד בימי עיבורה. ובאופן זה יצטרף ספק נוסף – שמא ניתן לגייר את העובר על ידי טבילת אמו – ולהכשירו ללא גיור נוסף לאחר שיוולד, מדין ספק ספיקא: ספק אחד – האם הנולד מתרומת ביצית מנכריה צריך גיור, כי יתכן שהיולדת היהודיה היא האם. והספק השני – אם נאמר שבעלת הביצית הנכריה היא האם ויש צורך בגיור, יתכן וטבילת האם המעוברת מועילה לגירות הוולד שבמעיה. ואף שאמנם לא נוכל להסתמך על הספק ספיקא לפטור לגמרי מגיור, מכל מקום גיור זה הוא גיור לחומרא בלבד שהרי יש כאן ספק ספיקא שהוא יהודי, ולכך ניתן להקל ולגייר אף במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות.

 

סוף דבר

טו. לענ"ד נראה להציע לפני היושבים על מדין, לפתוח פתח להתיר את גיורם גם לדעת האוסרים לגייר קטנים שלא ישמרו תורה ומצוות:

[א] הפוסקים שאסרו לגייר קטנים שנולדו במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, עסקו בשאלת גיור קטן כשהאם נכריה ואביו היהודי רוצה לגיירו. אך כשהקטן גדל בבית ששני "הוריו" הם יהודים, נרשם במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל כיהודי גם ללא הגיור, או מתחנך בתפוצות בקהילה יהודית, הסיכוי המועט שבעתיד יתקרב לשמירת התורה והמצוות, גורם לכך שלא נוכל לומר בוודאות שהקטן לא ישמור תורה ומצוות בעתיד, ולפיכך אין לשלול את הגיור בטענה שזו "חובה" עבורו. 

[ב] הספק ביהדותם של הנולדים מתרומת ביצית מנכריה, גורם לכך שמצד אחד עליהם לנהוג כיהודים לחומרא בשמירת מצוות, ומצד שני עליהם לעבור גיור מחשש שהם נכרים. ואי לכך, יש לומר שהגיור הוא בכל מקרה "זכות" עבורם, אפילו במשפחה שלא שומרים תורה ומצוות, שהרי הם חייבים לקיים מצוות בכל מקרה מחמת הספק, ואם כן כאשר נגיירם תהיה להם זכות שאם בסופו של דבר בבוא היום יקיימו מצוות, יקבלו שכר כיהודים גמורים, ולא רק מספק.

[ג] המציאות הקיימת כיום, שאלפי ילדים שנולדו מתרומת ביצית מנכריה הנמצאים במעמד "ספק נכרים" רשומים בפועל כיהודים, ואם לא יהיה ניתן לגיירם, הם עתידים להיטמע בעם היהודי מבלי שאף אחד ידע על כך, יוצרת מצב של בלבול ביחוס והכנסת נכרים [מספק] לתוך עם ישראל. ויתכן לומר שזהו בגדר מצב של "דיעבד", שבו יש פוסקים שהתירו את גיור הקטנים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות.

[ד] רבי משה פיינשטיין התיר גיור קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, כאשר יש חשש למכשול אם לא נגיירם. ולכן כשם שבאימוץ קטנים במשפחה שלא שומרים בה תורה ומצוות, הגיור מותר מחשש שיגרם מכשול שלא ידעו שהם נכרים, כך גם בנדון דידן, אם לא נגייר את הקטנים ואף אחד לא ידע שהם ספק נכרים, הדבר עלול להביא לידי מכשול, ולכן יש להתיר את הגיור.

[ה] נראה להציע פתרון לשאלת הגיור של הנולד מתרומת ביצית מנכריה, להורות לאשה לטבול לשם גירות הוולד בימי עיבורה, ואז יהיה ניתן להקל לגיירו לאחר הלידה אף במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, משום שהגיור הוא רק לחומרא, מדין "ספק ספיקא" – שמא היולדת היהודיה היא האם ואין צריך גיור, ואם נאמר שבעלת הביצית הנכריה היא האם ויש צורך בגיור, שמא טבילת האם המעוברת פוטרת את הוולד שבמעיה מגיור.

• • •

עתה נשוב לפתיחת השיעור.

הרב מרדכי פרקש נשאל אודות אחד הילדים בקהילתו שהתכונן לבר המצוה והתברר כי אמו היהודיה הרתה מתרומת ביצית מנכריה – האם הוא יהודי. ופסק לו כדעת הגר"מ אליהו, שייחוס הוולד נקבע לפי האם היולדת, ולכן הילד יהודי. 

לאחר חודשים אחדים, נשאל על ילד אחר מהקהילה, שנולד מביצית של יהודיה שהופרתה ברחם של נכריה שילדה אותו, האם הילד יהודי. ואז התלבט הרב פרקש, האם עליו להפנות את השואל השני לפוסקים אחרים שהכריעו כי בעלת הביצית היא האם – כדי לקרב את הילד ליהדות, וזאת משום שאם יכריעו שהוא צריך גיור הרי שמכיוון שהמשפחה אינה שומרת תורה ומצוות בית הדין לא יגייר את הילד, ובמקרה כזה ככל הנראה המשפחה תעדיף להישאר בקהילה הרפורמית. או שאין לעשות כן מאחר וזה מוגדר כ"נקט קולי דמר וקולי דמר", דהיינו השליח לא מכריע באופן עקרוני את השאלה מי היא האם – בעלת הביצית או היולדת, אלא בכל שאלה פוסק כדעת המקילים. 

ואמנם לא עלה בדעתנו להכריע בשאלה העקרונית, מי היא האם בתרומת ביצית מנכריה. והלכה למעשה, מחמירים לגייר את הנולד, מספק שמא בעלת הביצית הנכריה היא האם.

אלא שנתבארו לעיל הסברות להקל בגיורם של הנולדים מתרומת ביצית מנכריה גם במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, וכמובן, שההכרעה נמסרה בידי היושבים על מדין, שיורו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.