נרות יום טוב

 

א. חיוב הדלקת נרות יום טוב – המנהגים השונים בזמן ההדלקה

החיוב להדליק נרות ביום טוב לא מפורש בדברי הגמרא והרמב"ם.

הרמב"ם כתב בפרק ה' מהלכות שבת הלכה א' (1א) כי הדלקת נר בשבת היא חובה ונכללת במצות עונג שבת "וחייב לברך קודם הדלקה… להדליק נר של שבת". וכתב בהגהות מיימוניות (שם) "וכן ביום טוב נהגו להדליק נר", וציין מקור לדין זה בירושלמי "המדליק נר ביו"ט צריך לברך אקב"ו להדליק נר של יום טוב. ובפרק הרואה גרסינן להדליק נר לכבוד יום טוב". אמנם כבר העיר בערוך השולחן (1ב) כי דין זה לא נמצא בירושלמי שלפנינו.

בשולחן ערוך (1ג) נפסק להלכה חובת הדלקת נר ביום טוב בברכה "להדליק נר של יום טוב" [לקמן (עמ' 10) יבואר מנהג בני תימן שלא להדליק נר ביום טוב, או עכ"פ להדליק בלא ברכה, היות והרמב"ם השמיט דין זה מחיבורו].

בהקדמה לספר הדרישה על יורה דעה, הביא בן המחבר (1ד) שני חידושים מאמו הרבנית ביילה ע"ה בדיני הדלקת נר יום טוב. הראשון, לברך תחילה על הנרות ורק אחר כך להדליק, בניגוד למנהג בשבת להדליק את הנרות ורק אחר כך לברך. כי בשבת בברכה מקבלים את השבת, ושוב אי אפשר להדליק את הנרות [ולכן מכסים את העיניים בשעת ההדלקה כדי שהברכה תהיה "עובר לעשייתן"]. מה שאין כן ביום טוב שההדלקה מותרת, ועל כן אפשר לברך תחילה ואחר כך "עובר לעשייתן" להדליק את הנרות.

והחידוש השני (2א), להוציא ממנהג העולם שביום טוב מדליקים נרות רק בלילה ולא מבעוד יום, ומנהג זה אכן ראוי ביום טוב שני של גלויות שאסור להכין מבעוד יום לחג השני. אבל ביום טוב ראשון עדיף להדליק הנרות מבעוד יום, ולקבל יום טוב בהדלקתן, כמו בערב שבת כדי שמיד בבואו מבית הכנסת יהיה "השלחן ערוך והנר דולק".

מאידך, בספר מטה אפרים (2ב) הביא את מנהג העולם להדליק נרות יו"ט בלילה, וראה בפירוש אלף למטה טעם המנהג. רבי יוסף שאול נתנזון (2ג) כתב טעם אחר, משום שהורגלו בסוכות להדליק בלילה במקום האכילה בסוכה.

 

ב. הדלקת נרות יום טוב ושבת – מדין כבוד ועונג

לבירור שורש המנהגים מהו הזמן הראוי להדלקת נר יום טוב, נקדים ללמוד את גדר הדלקת נרות שבת העולה מדברי הרמב"ם שהובאו לעיל (1א), שיסודם מדין עונג שבת, אשר לכאורה סותרים את מה שכתב הרמב"ם בפרק ל' (2ד) שחיוב הדלקת הנרות בשבת הוא מדין כבוד השבת. וביאר הגר"ח סולובייציק (3א) שאכן בהדלקת הנרות יש ב' דינים: דין כבוד שיהיה הנר דולק קודם השבת, מבעוד יום, ודין עונג שיהיה הנר דלוק בשבת – ואשת הדרישה סברה להדליק את הנרות מערב יום טוב מדין כבוד יום טוב.

והנה במסכת שבת (3ב) נאמר בהלכות הדלקת נרות שבת "ובלבד שלא יקדים ולא יאחר". הפרי יצחק (3ג) חקר האם כוונת הגמרא שלא יאחר מחמת איסור הדלקה בשבת, או מחמת כבוד שבת שיש להדליק קודם השבת. ועל פי זה ביאר את הטעם להזדרז ולהדליק נר בערב יום טוב שאין בו איסור הדלקת אש, ועל כן יש להקדים את ההדלקה מבעוד יום מחמת כבוד היום טוב. וכן דעת הנימוקי או"ח (4א) להדליק ביו"ט מבעוד יום, משום כבוד יום טוב.

אולם במשנת יעבץ (4ב) דייק מדברי המאירי (4ג) שצריך להדליק את הנרות בליל יום טוב. ובספר רץ כצבי (4ד) ביאר שנחלקו הרמב"ם והמאירי, האם צריך להדליק נרות יום טוב מבעוד יום מדין כבוד יו"ט – כך סבר הרמב"ם. והמאירי נקט שחיוב ההדלקה הוא מדין עונג יום טוב, ולכן אין חובה להדליק מבעוד יום [וכתב עוד נפק"מ במחלוקתם].

 

ג. חיוב נשים בכבוד ועונג יום טוב

נראה להוסיף ולדון מהו הזמן הראוי להדלקת נרות יום טוב, על פי חידושו של רבי עקיבא אייגר בתשובותיו (5ב) בנדון חיוב נשים בכבוד ועונג יום טוב.

רעק"א נשאל האם אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא בברכת המזון ביום טוב, חייבת לחזור ולברך ברכת המזון, ופסק: "כמדומה הייתי מורה ובא, דכל מרבית ביתו אנשים יחזרו לברך, אבל לא הנשים והבנות. וטעמא דידי, משום דיש לי לדון דאשה מותרת להתענות ביום טוב, דאיסור תענית ביום טוב נראה שהוא מדין עונג, וכן הוא ברמב"ם. והרי מצות עונג הוא בכלל מצות עשה דעצרת תהיה לכם, דדרשינן מיניה חציו לה' וחציו לכם. ואם כן לא תהא מצוה זו עדיפא מכל מצות עשה שהזמן גרמא, שנשים פטורות". מבואר בדבריו הבדל יסודי בין חיוב נשים בעונג בשבת – שבו הן חייבות, ככל מצוות השבת שנשים חייבות בהן [שנלמדות מהיקש "זכור" ו"שמור"], לבין חיובן במצות עונג ביום טוב שהן פטורות, כי ביום טוב חיוב העונג לא גרע מכל מצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מלקיים.

רבי שמואל רוזובסקי (6א) הקשה על דברי רעק"א שנשים פטורות ממצות עונג וכבוד ביום טוב, מדוע לא יפטרו גם מהדלקת נרות יום טוב שיסודה מדין עונג וכבוד, ותירץ: "יש לחלק בין דין כבוד לדין עונג, דעונג הוי מצות עשה שהזמן גרמא, אבל כבוד יום טוב לא חשיב הזמן גרמא. וטעמא דמילתא, שהרי גם בחול חייב לכבד את היום טוב, דזהו כבודו של יום טוב, וכדחזינן דמשום כבוד שבת ויום טוב צריך שיהא מוכן מבעוד יום".

על פי דבריו כתב בספר רץ כצבי (6ב) שלאור המבואר שחיוב הנשים בהדלקת נרות יום טוב הוא רק מדין כבוד היום טוב, עליהן לדקדק להדליק את הנרות מבעוד יום בדווקא, כדי לקיים את מצות כבוד היום טוב, הנעשית קודם יום טוב. ואדרבה, אם יאחרו להדליק את הנרות בליל התקדש החג, שאז יש בהדלקת הנרות רק עונג, לכאורה לא תוכלנה לברך על הדלקתן, משום שאינן מחוייבות במצות עונג יום טוב.

לפי זה יוצא כי איש הנצרך להדליק נרות יום טוב, אינו מוכרח להדליק את הנרות מבעוד יום מטעם זה, שהרי הוא ודאי חייב גם במצות כבוד יום טוב וגם במצות עונג יום טוב, ויוכל להדליק את הנרות בבואו לביתו מבית הכנסת.

 

ד. הדלקת נרות יום טוב – מדין חיוב שמחה ביום טוב

בספר רץ כצבי (7ב) ביאר בדרך נוספת את המחלוקת בזמן ההדלקה, על פי דברי ערוך השלחן (1ב) שחיוב הדלקת נרות יום טוב נובע מחיוב השמחה ביום טוב.

והנה תוספות במסכת כתובות (7א) הקשו כיצד רשאי האב למסור את בתו לקידושין ביום טוב, והרי אין נושאים נשים במועד משום "דאין מערבין שמחה בשמחה". וכתבו התוספות בתירוצם הראשון "דהכא איירי שעה אחת קודם יום טוב, שהוא כיום טוב לענין מלאכה". והיינו שמדובר שהנישואין היו בזמן "תוספת" יום טוב, ואין איסור להינשא בזמן זה, משום שאין חיוב שמחה בשעה זו.

עוד תירצו התוספות: "אי נמי, כשמסרה האב לשלוחי הבעל או נישואין בלא סעודה, אע"ג דאמר בהחולץ (יבמות מג, ב) דנישואין בלא סעודה איכא שמחה, לא חשיבא שמחה כולי האי שיהא אסור לישא ביו"ט מטעם זה". משמע לפי תירוץ זה, שבזמן "תוספת" יום טוב יש חיוב שמחה, ולכן נצרכו לתרץ באופן שהנישואין היו בלא סעודה, או באופן שמסר האב את בתו לשלוחי הבעל שיקדשוה, שאז אין שמחה כל גדולה, ולכן אינו נחשב כ"מערב שמחה בשמחה".

נמצא איפוא, כי נחלקו תירוצי התוספות, האם יש חיוב "שמחה" בזמן תוספת יום טוב. ומעתה ניתן לומר כי הנוהגים לאַחֵר את הדלקת הנרות ביום טוב, סוברים כהתירוץ הראשון בתוספות בכתובות, שאין חיוב "שמחה" בזמן תוספת יום טוב. ולכן אין ראוי להדליק את הנרות מבעוד יום. ואילו הנוהגים להדליק את הנרות מבעוד יום, סוברים כהתירוץ השני בתוספות, שיש חיוב "שמחה" גם בזמן תוספת יום טוב, ולכן ניתן להדליק את הנרות גם מבעוד יום.

 

ה. זמן הדלקת נרות יום טוב שני

בדברי בן הדרישה (1ד) ופוסקים נוספים נתבאר כי ביום טוב שני של גלויות ודאי יש להדליק רק בלילה, ואין להקדים ולהדליק מבעוד יום, מחמת איסור 'הכנה' מיום טוב ראשון לשני.

אולם השל"ה הקדוש (7ג) התיר להדליק "מבעוד יום" של היום טוב השני, דהיינו ביום טוב הראשון לצורך יו"ט שני, ושם שמותר להדליק נר בבית הכנסת בין השמשות לצורך הלילה. וכן נקט הלבוש (8א) על פי ביאורו של האליה רבא. אולם בהגהות קצה המטה על ספר מטה אפרים (8ב) דן בדבריהם ומסקנתו שמחשש לאיסור 'הכנה' יש להדליק נרות יום שני רק בלילה.

לפי האמור ביאר המשנת יעבץ (8ג) את טעם מנהג העולם להדליק ביום טוב ראשון בלילה, כי ביום טוב שני אסור להדליק מבעוד יום, ולכן נהגו גם ביום טוב הראשון להדליק בלילה.

 

ו. הברכה ביום טוב – קודם הדלקת הנר או לאחר ההדלקה

בדברי אשת הדרישה (1ד) נתבאר שביום טוב צריך לברך קודם הדלקת הנרות.

דבריה הובאו במגן אברהם (8ד) שכתב על כך: "אבל אין חכמה לאשה וכו', דלא חלקו חכמים". ונראה כי לדעתו אין לחלק בדבר, וגם ביום טוב יש לברך אחר ההדלקה. אכן, החיד"א הצדיק בספרו שם הגדולים (9א) את דבריה של  אשת הדרישה, ובפרט שיצאו מקולמוסו של בנה, שהיה "גברא בגוברין" שהסכים עמה.

החתם סופר (9ב) רצה להוכיח מדברי הגמרא במסכת שבת, שלא כדברי אשת הדרישה, שאכן יש סיבה לאַחֵר להדליק נרות ביום טוב כאשר חוזרים מבית הכנסת. במשנה נאמר: "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב", וטעם הדבר נתבאר בגמרא: "לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב". ומכאן "משמע שזמן הדלקה ביום טוב בלילה אחר שכבר קיבל עליו יום טוב". אולם בהמשך דבריו, ביאר החתם סופר את דברי הגמרא בשבת הנ"ל גם לדעת אשת הדרישה "דלשיטתה אזלה ההיא רבנית זצ"ל, דכתבה דביום טוב תקדים הברכה [על הדלקת הנרות] עובר להדלקה, ותקבל עליה יום טוב ומה בכך. ואם כן לפי זה שפיר יש לומר גם משנתינו ס"ל דמדליקים בערב יום טוב מבעוד יום, אלא שמקדימים הברכה, וכבר קיבלה עליה יום טוב ושוב לא תדליק בשמן שרפה".

 

ז. זמן הדלקת נרות ביום טוב – הכרעת הפוסקים

במשנת יעבץ (9ג)  כתב כי בחו"ל נהגו להדליק נרות יום טוב בלילה, מחמת יום טוב שני שצריך להדליק בו בלילה כדי לא להיכשל באיסור 'הכנה'. ולכן בארץ ישראל, שאין חשש זה, יש להדליק מבעוד יום. וכדבריו הכריע בשמירת שבת כהלכתה (10א) "לכתחילה ידליק קודם השקיעה, אך יש הנוהגים להדליק בבואם מבית הכנסת. ובליל יום טוב שני יש להדליק בלילה. ובספר יחוה דעת (10ב) כתב כי נשים הנוהגות להדליק בלילה יש להם על מי שיסמכו, והרוצות להחמיר להדליק מבעוד יום תבוא עליהם ברכה.

והנה לעיל [אות א] נתבאר כדבר פשוט שיש חיוב להדליק נרות יום טוב בברכה, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (1ג).

אולם מנהג בני תימן כפי שהובא בשלחן ערוך המקוצר (11א) שלא להדליק נרות יום טוב, וטעמם מחמת סתימת דברי הרמב"ם שלא הביא דין הדלקת נרות יום טוב, אלא בשבת בלבד. וראה בספר נר יום טוב (11ב) שהרחיב בבירור מנהג בני תימן, וכתב שאף מי שמדליק נר יום טוב  לא יברך מחמת ספק ברכות להקל. אולם בשו"ת יחוה דעת (12א) כתב כי על בני תימן לנהוג בארץ ישראל כפסק מרן השלחן ערוך (1ג) להדליק ולברך על נר יום טוב.

 

ח. ברכת שהחיינו בהדלקת נרות יום טוב

בספר לקט יושר (13א) למד מדברי המרדכי שאין לברך 'זמן' [שהחיינו]  על הדלקת נר יום טוב.

ברם בשאלת יעבץ (13ב) כתב להניח הנשים על מנהגן שהוא ירושה להן מאבותיהן, ועשו כן בפני גדולי עולם.

המשנה ברורה (13ג) הכריע שאין להן לברך, אך אין למחות ביד הנוהגות לברך. והבן איש חי (13ד) כתב שבבגדד נהגו הנשים לברך. אולם בילקוט יוסף (14א) כתב שאין למנהג זה יסוד בהלכה ומן הראוי שיפסיקו לנהוג כן. וכן נקט בתשובות והנהגות (14 ב). מנגד, בציץ אליעזר (14 ג) קיים את המנהג לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, והסיק שלא רק שאין למחות בנשים המברכות, אלא יש לחזקם ולזרזם.

למנהג הנשים מברכות 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות יום טוב, נשאלת השאלה, האם אשה שבירכה 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות רשאית לענות אמן על ברכת 'שהחיינו' שאומר בעלה בשעת הקידוש בליל יום טוב. שהרי כבר בירכה 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות, ואם כן עניית "אמן" על ברכת השהחיינו של בעלה בשעת הקידוש לכאורה מהווה הפסק בין ברכת היין [ששומעת] לשתיית היין.

באגרות משה (15א) נקט בפשיטות לדינא שאין זה הפסק, שהרי מאות שני נשים מברכות זה, ולא מיחו בידם מחמת החשש שמא יענו אמן בקידוש, יעויין בטעמו. סיכום – פסקי תשובות (15ב).

 

ט. זמן הדלקת הנרות בחג השבועות

השאלה מהו הזמן הראוי להדלקת נרות יום טוב מתחדדת במיוחד בליל חג השבועות, לאור דברי הט"ז והמגן אברהם (15ד) שנהגו להמתין מלהתפלל תפילת ערבית וכן לקדש על היין עד צאת הכוכבים, כדי שימי ספירת העומר יהיו 'תמימות' כלשון הכתוב "שבע שבתות תמימות" (15 ג). בשו"ת להורות נתן (16 א) הוסיף כי לכאורה גם נשים צריכות להקפיד על דין זה כי בלשון הכתוב נאמר "בעצם היום הזה", ומעתה צ"ע האם עליהן להמתין ולא להדליק את נרות יום טוב של חג השבועות אלא בלילה.

בתשובות והנהגות (16 א) הרחיב את היריעה בנדון, וכתב שאין לשנות מחמת זה מהמנהג להדליק ביום טוב מבעוד יום, ומטעם שגם כשמקבלת תוספת יו"ט, אין זה תחילת החג ממש ואינה פוגמת בתמימות.

בפסקי תשובות (16ג) הביא מ"לוח ארץ ישראל" בשם הגרש"ז זלאטניק שבשבועות יש להדליק הנר בלילה. אולם בספר הליכות שלמה (17א) נקט שהנוהגות להדליק מבעוד יום ינהגו כן גם בשבועות, וראה במה שדן בספר רץ כצבי (17 ב) האם הדלקת הנרות אכן דומה לתפילה, שיש לאחרה בגלל דין 'תמימות'.