א. חיוב נשים בהדלקת הנר – "אף הן היו באותו הנס"

במסכת שבת (1א) אמר רבי יהושע בן לוי: "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".

רבותינו הראשונים נחלקו בפירוש דבריו, האם כוונתו שגם הנשים ניצלו בנס מגזירות השמד של היוונים, או שהנס נעשה בזכות נשים [יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול].  רש"י פירש שהגזירה היתה על הנשים, להיבעל לטפסר תחילה. וגם שעל ידי אשה נעשה הנס. הר"ן (1ג) כתב "דאמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילה לראש האויבים גבינה לשכרותו, וכרתה ראשו וברחו כולם". והריא"ז (1ד) הביא באופן שונה "שנתקנא יהודה בשביל אחותו, שלבשה סמרטוטין בשעת החופה, על שהיתה ראויה להתבייש בושת כזה, ומאז גברו על היוונים" [וראה גם בדברי התוספות במסכת פסחים (1ב) שפירשו שהכוונה, שהנשים ניצלו בנס. ובדברי המור קוציעה (2א) וכתב שהפירוש כי הנס נעשה על ידי נשים הוא "בדוי"].

והנה בתוספות בפסחים מבואר, כי אילולא טעם "אף הן היות באותו הנס", נשים היו פטורות מחיוב נר חנוכה כי זו מצות עשה שהזמן גרמן. והקשה החות יאיר (הובא במקראי קודש; 2ב) מדוע אין לחייבן בהדלקת הנר משום לאו ד"לא תסור", אשר נשים חייבות לקיימו ככל מצוות לא תעשה. ותירץ האדר"ת כי רבי יהושע בן לוי לשיטתו שאין מברכים כל שבעה על הלולב, סבר שאין איסור "לא תסור"'על מצוות דרבנן. ולפי זה כתב המקראי קודש, כי לדידן דקיימא לן שיש איסור לא תסור גם במצוות דרבנן, יש לחייב נשים בהדלקת נר חנוכה אף בלי הטעם ש"אף הן היו באותו הנס". וראה בספר בהליכות ביתה (2ג) עוד תירוצים על שאלה זו: [א] אין זה לא תעשה גמור. [ב] הוצרכו לטעם זה כדי לחייבה בהידור, וכן בהזכרת חנוכה בברכת המזון. [ג] לא עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.  [ד]. בגמרא אמרו "היכן ציוונו, מ'שאל אביך ויגדך', ואם כן אינו אלא עשה. [ה] אילולא שהיו באותו הנס, חז"ל לא היו מחייבים נשים, ולא היה עליהן איסור לא תסור.

• סיכום הטעמים לחייב נשים בהדלקת נר חנוכה – ספר נר איש וביתו (2ד).

 ב. להוציא אחרים ידי חובה

לאור האמור שנשים חייבות להדליק נר חנוכה, דנו הפוסקים האם רשאיות להוציא אחרים ידי חובה בהדלקתן.

במסכת ערכין (3א) מובא: "הכל חייבים במקרא מגילה, הכל כשרים לקרוא מגילה. לאתויי מאי, לאתויי נשים". ופירש רש"י שם: "כשרים לקרותה ולהוציא הזכרים". אך תוספות הביאו בשם בה"ג שאינן מוציאות זכרים בקריאתם. וכתב השלטי גבורים (3ב) בשם תוספות, כי נר חנוכה קל יותר, ויכולה להוציא הזכרים.

המאירי (3ג) הביא מחלוקת הפוסקים בנדון, ודעתו נוטה שרשאית להוציא. הראבי"ה בהלכות מגילה (3ד) כתב כדעת בה"ג שאינה מוציאה, ונסתפק מה דינה בנר חנוכה. אך בהלכות חנוכה (3ה) נקט בפשיטות שמוציאה גברים.

בפירוש הרא"מ על הסמ"ג (4א) כתב שלדעת הסוברים שאשה לא מוציאה ידי חובה אנשים במגילה, היא גם לא מוציאה ידי חובה אנשים בנר חנוכה, והקשה על זה מדברי רבי זירא (1א) שלאחר נישואיו הסתמך על הדלקת אנשי ביתו. וכתב שמסתמא הביאה אשתו שכנים שידליקו עליו. אך הביא מדברי הסמ"ג שבחנוכה אשה מוציאה אנשים בהדלקתה, ובמור וקציעה (4ב) הוכיח כן מפשטות דברי רבי זירא.

להלכה פסק הטור (4ג) "אשה מדלקת, שאף היא היתה בנס וחייבת בה". וכתב הב"ח שמוציאה ידי חובה אנשים ו"שאני מקרא מגילה דהוי כקריאת התורה שאינה מוציאה את האיש, וכן המנהג שהאיש סומך על אשתו שמדלקת עליו בביתו, ואף על פי שהיא עצמה מדלקת ולא על ידי שכניו".

 ג. נשים בדין 'מהדרין' בנר חנוכה

לאור המבואר לעיל, כי נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, הקשה בספר שער אפרים (5ב) למנהגנו כדעת ה"מהדרין מן המהדרין" המובא בסוגיית הגמרא במסכת שבת (5א) שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו – מדוע לא נהגו שגם נשים תדלקנה נר חנוכה. תירוצים רבים נאמרו על קושיא זו:

• האליהו רבה (5ג) תירץ שהאשה לא מדליקה בעצמו כי אשתו כגופו. ואמנם במשמרת שלום (5ד) העיר, כי לפי הסבר זה עדיין לא מובן מדוע נשים שאינן נשואות לא מדליקות נר חנוכה בעצמן. וכתב: "אפשר שכיוון שאין אמם מדלקת, אינו מהנכון ראוי שהן ידליקו. אבל בבית שאין שם אלא אשה ובנותיה, כולן ידליקו".

• בספר עולת שמואל (6א) כתב כי נשים אינן חייבות בדין מהדרין, משום שהיוונים גזרו "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל", ולכן רק האנשים היו צריכים למסור נפשם על כך. מה שאין כן נשים שגזרו עליהן להיבעל לטפסר, לא נתחייבו למסור נפשם, שהרי אשה קרקע עולם, ועל כן הם טפילות לאנשים.

• החתם סופר (6ב) כתב שהמנהג שנשים לא מדליקות בעצמן נובע מכך שבזמנים קדומים היו כולם מדליקים בחוץ, ואין זה מכבודו של האשה לצאת מביתה להדליק. ואף שבזמנינו מדליקים בפנים, לא זז מנהג ממקומו.

• בספר יומין דחנוכה (6ג) הביא מדברי האשל אברהם "דענין מהדרין שייך להדרת פני זקן, ואינו שייך באשה".

• במועדים וזמנים (7) ביאר בהרחבה כי מדליקים נרות חנוכה, הן לזכר הנצחון המלחמה, והן לזכר הדלקת המנורה במקדש. ומאחר והדלקת הנרות במקדש חלה על הציבור ולא על הנשים שאין להן חלק בשקלים [ולכן אין להן שייכות בכל דיני הציבור במקדש], עדיפה הדלקת האנשים על הדלקת הנשים.

ברם הברכי יוסף (6ד) הביא את דברי האליה רבה בטעם המנהג שנשים לא מדליקות נר חנוכה בעצמן כי "אשתו כגופו", וכתב שאין מתיישב כל כך "דלהיות אשתו כגופו חסורי מחסרא ופנה הדרה, כי מגרעות מהצאצאים והצפיעות". וגם בספר נפש הרב (6ה) כתב כי "מן הנכון שגם הנשים הנשואות ידליקו לעצמן".

 ד. הדלקת נשים – פסק הלכה

בשלחן ערוך (8א) נפסק: "אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה". וכתב המשנה ברורה: "מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק [כשבעלה מדליק], דהיא טפילה לאיש. ואם רוצות להדליק מברכות, כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא דיכולות לברך [למנהג האשכנזים, כדעת הרמ"א]. וכשאין האיש בבית תדליק האשה". ובביאור הלכה כתב (שם) שרשאית להוציא ידי חובה את בעלה, אלא שאמרו חז"ל "תבוא מארה לאדם שאשתו מברכת עליו".

ובספר הליכות ביתה (8ב) כתב, כי המנהג שאין אשה מדליקה בפני עצמה. אך אלמנה או אשה שאין בעלה בבית או שיש לה בית בפני עצמה, תדליק. ויש אומרים שאף בנותיה הגדולות ידליקו בעצמן.

 ה. אשתו כגופו בנר חנוכה – בהדלקת נרות כשאינם נמצאים בביתם בחנוכה

בספר רץ כצבי (9)  דן בהרחבה כיצד יש לנהוג בהדלקת נר חנוכה כאשר שני בני הזוג לא נמצאים בביתם, האם האשה יוצאת ידי חובה בהדלקת הבעל במקומו מדין "אשתו כגופו" – כגון יולדת שנמצאת בבית חולים או בבית החלמה, ובעלה נמצא עם הילדים בבית הוריו או בבית הוריה. וכמו כן, מה הדין כאשר בני הזוג נמצאים בימי החנוכה בבית מלון, ובשעת הדלקת הנרות הבעל נמצא במקום אחר – האם יוצא ידי חובה בהדלקתה.

 ו. חיוב אמירת הלל בחנוכה לאשה

בתוספות במסכת סוכה (10א) מבואר כי אשה חייבת בהלל של פסח משום שאף הן היו באותו הנס. ולפי זה היה מקום לחייבם אף באמירת הלל של חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס.

אלא שמדברי הרמב"ם בהלכות חנוכה (10ב) "אם היה המקרא עבד או אשה עונה אחריהם מה שהם אומרים מלה במלה", דייק הבנין שלמה (10ג) כי לדעת הרמב"ם גם בהלל של חנוכה אין האשה חייבת, שאם היתה חייבת היתה מוציאה גם את האיש, כמו שמוציאה אותו ידי חובה בהדלקה [לעיל אות ב]. וצריך לומר, שהלל שבא על נצחון המלחמה, לא שייך באשה. אבל קשה, שהרי גם קריאת המגילה בפורים היא לזכר הנצחון המלחמה, ואעפ"כ נשים חייבות בזה. ומסקנתו כי נשים אינן חייבות בכל נוסח ההלל, אלא די להן בפרק אחד של הלל והודאה, ועל כן אינן רשאיות להוציא את האיש ידי חובה.

ואמנם במנחת פתים (10ד) ובשבט הלוי (10ה) כתבו לחייב נשים בהלל בחנוכה על פי התוספות בסוכה (10א).

ואילו המנחת שלמה (11) נקט שאשה לא חייבת בהלל בחנוכה, משום שהדלקת הנרות היא להודות ולהלל על הנצחון, וגם אשה חייבת בהודאה. אבל הלל היא תקנה לאומרו בכל יום שנגאלו אבותינו, ותקנה זו לא שייכת בנשים. וראה עוד בהרחבה בשו"ת יביע אומר (12) בנדון חיוב נשים באמירת הלל בחנוכה.

 ז. ייחודן של הנשים בנס החנוכה

ראה בדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא, ראש ישיבת חברון (13) בביאור טעם מנהג הנשים שאינן עושות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, הבא להזכיר את גבורת עמידתן של הנשים בשעת מלחמות השמד וגזירות היוונים, ולהעלות על נס את תפקידן המכריע של הנשים בביצור קדושת הבית היהודי – המצודה המגינה מפני השפעת תרבות קלוקלת.