יושב ועובר כנגד המתפלל

ישיבה בתוך ארבע אמותיו של המתפלל

א. במסכת ברכות (1) לא, ב) נלמד מהפסוק "אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה", שאסור לשבת בתוך ארבע אמותיו של המתפלל תפילת שמונה עשרה [בביאור הלימוד מהפסוק, יעו' ברש"י ותוספות שם]. וכתבו תוספות (שם ד"ה מכאן) בשם תשובת הגאונים "דווקא ביושב ובטל, אבל אם עוסק בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בהם, אפילו יושב שפיר דמי".

והנה בטעם הלכה זו נאמרו כמה הסברים:

• הטור כתב (2) "מפני שנראה כאילו חברו מקבל עליו מלכות שמים והוא אינו מקבל". וממילא לפי טעם זה מבוארת תשובת הגאונים, כמש"כ הטור בהמשך דבריו: "וכשהוא עוסק בקריאת שמע וברכותיה, אזל ליה האי טעמא". ועל פי זה חידש הטור שרק אם עוסק בקריאת שמע רשאי לשבת בתוך ד' אמותיו של המתפלל "אבל אם הוא עוסק בתורה, אכתי איתא להאי טעמא". דהיינו, אם היושב עוסק בתורה, עדיין הוא נראה "כאילו חברו מקבל עליו מלכות שמים והוא אינו מקבל". ולכן העיסוק בדברי תורה אינו מתיר ישיבה בד' אמותיו של המתפלל.

ברם הט"ז (2) הקשה על דברי הטור: "בקריאת שמע נמי נימא הכי, ונימא שאסור לישב בתוך ד' אמות של הקורא ק"ש ושותק, דהא עיקר קבלת מלכות שמים הוא בק"ש, ותפילה לאו קבלת מלכות שמים היא רק רחמי וצלותא היא"  [ועי"ש בקושיות הנוספות שהקשה].

• ולכן פירש הט"ז טעם אחר: "דהמקום שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כל זמן שהוא מתפלל, ועל כן צריך לאותו שבאותו מקום, דהיינו תוך ד' אמות לנהוג בו כבוד, וכל שיושב ואינו עוסק גם כן בדבר קדוש, הוי כאילו לאו קדושה שם, והווה כשאר מקומות שבבית, על כן צריך שיעמוד להראות שיש כאן קדושה, אבל אם עוסק בתפילה או בדברי תורה אפילו יושב הוי עליו גם כן קדושה". ובדבריו מבואר שגם העוסק בתורה רשאי לשבת בד' אמותיו של המתפלל.
• ובמאירי (1) כתב שהטעם הוא "שלא יתן לב עליו ותתבלבל תפילתו".

ב. הפוסקים דנו האם בכלל האיסור לשבת מאחוריו ומצדדיו, ומהו השיעור שאסור לשבת כנגדו.

• מאחוריו – התוספות במסכת ברכות (1) לא, ב ד"ה מכאן) כתבו: "בין מלפניו (בין מלאחריו) ובין מן הצדדים", ומבואר בגירסתם שהתיבות "בין מלאחריו" נמצאות בסוגריים, ולדעת הרש"ל [מובא בהערות בגמרא, שם] יש למחוק מילים אלו. אולם הטור כתב "בין מלפניו, בין מלאחריו ובין מן הצדדים צריך להרחיק ד' אמות".

ולכאורה יש לומר שיסוד המחלוקת בדין ישיבה מאחורי המתפלל תלוי בטעמים שנתבארו לעיל: הטור לשיטתו שהטעם "מפני שנראה כאילו חברו מקבל עליו מלכות שמים והוא אינו מקבל", יתכן לומר שאם יושב מאחורי המתפלל, אינו מראה בזה שאינו מקבל מלכות שמים כמו חברו. וכמו כן, לפי טעמו של המאירי שהיושב מבלבל את כוונת המתפלל, יש לומר שהיושב מאחוריו אינו מבלבל את המתפלל. אולם לטעמו של הט"ז, שהמקום של המתפלל הוא "אדמת קודש", מסתבר שאסור אפילו אם יושב מאחוריו.

להלכה פסק השו"ע (3) "אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל, בין מלפניו בין מן הצדדים", ולא כתב שאסור לשבת מאחורי המתפלל. ואילו הרמ"א הוסיף: "ובין מלאחוריו". והמשנה ברורה (ס"ק ד) כתב: "וכן הסכימו האחרונים".

• כנגדו – עוד כתב השו"ע: "ויש מי שאומר כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור, אפילו עוסק בקריאת שמע". וביאר המשנה ברורה (ס"ק ח) מפני שנראה כמשתחווה לו. ולפי זה דווקא לישב אסור, אבל לעמוד מותר ואפילו בתוך ד' אמות, ואולי אף לעמוד ס"ל דאסור דעל ידי זה מתבטל כוונתו".
• באלכסון – המשנ"ב (ס"ק ב) כתב: "ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד' אמות ולא בעינן הד' אמות עם האלכסון".

ג. אופני ההיתר לשבת בתוך ארבע אמותיו של המתפלל

• כאשר היושב עוסק בתפילה או בתורה – כאמור לעיל בדברי התוספות (1) לא, ב תוד"ה מכאן) בשם תשובת הגאונים, האיסור לשלבת בתוך ד' אמותיו של המתפלל הוא דווקא ביושב ובטל, אבל אם עוסק בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בהם, אפילו יושב שפיר דמי", ונתבאר כי נחלקו הטור והט"ז האם כשעוסק בתורה רשאי לשבת.

ובשו"ע (3) פסק: "ואם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפילות, ואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק; ויש מתיר בעוסק בתורה, אע"פ שאינו מתיקוני התפילות". וכתב המשנ"ב (ס"ק ו) "עיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה, אם לא במקום הדחק. ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה". ועוד כתב המשנ"ב (ס"ק  ז) "דווקא אם מוציא דברי תורה בשפתיו, אבל מהרהר בלבו אינו מועיל, ואפילו בענייני תיקוני התפילות. דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים". וראה בדברי הגר"ח מוולוז'ין בספרו כתר ראש (5) "אסור לפסוע ג' פסיעות לאחוריו עד שיראה שאין זום אדם מאחרויו, ואין בזה משום יוהרא. ובתוך כך יאמר תחינות ובקשות, ומן הדין אפילו ללמוד שרי [ומשמע שמותר ללמוד בפה. עי"ש בהערות שהביאו מדברי החזון איש שאין ללמוד קודם שפסע לאחוריו אלא בהרהור].

• ישב במקומו ובא אחר והתחיל להתפלל לידו, האם צריך לעמוד – הטור (2) הביא בשם אביו הרא"ש "שאינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו". וכתב: "אע"פ שיש להשיב, דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחילה, דכתיב ועלי הכהן יושב על מזוזות היכל ה' ואפילו הכי הוצרך לקום. מ"מ אין משיבין את הארי [כוונתו לאביו הרא"ש] אחרי מותו. וגם כי לשון הגמרא משמע כדבריו, דקאמר אסור לישב, דמשמע אסור לישב אצל המתפלל, אבל אם ישב כבר מותר, מדלא קאמר אסור להיות יושב". ומרן השו"ע (3) סע' ג) פסק כדברי הרא"ש: "אם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו". והרמ"א הוסיף: "ומ"מ מידת חסידות הוא לקום, אפילו בכהאי גוונא".

וכתב המשנה ברורה (ס"ק יג) כי דין זה נאמר "דווקא בביתו, אבל במנין קבוע, וכל שכן בבית הכנסת צריך לקום, דהוא מקום מיוחד לכל בני אדם. ואפילו אם המקומות קבועים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר. אך בעוסק בתורה לא יחמיר בזה, וכל שכן רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה המתפללים, אינם צריכים לעמוד, ואפילו מידת חסידות ליכא".

• כאשר היושב בצד המתפלל חלש – רשאי לשבת, כפי שנפסק בשו"ע (3) סע' ג) וכתב המשנ"ב (ס"ק י) שההיתר הוא כ"שידוע שהוא חלוש ואי אפשר לו לעמוד, ולכך מותר לו לישב, דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב". והוסיף: "ודווקא לישב בצד המתפלל, הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש".
• ישיבה כנגד המתפלל כשיש מחיצה, שולחן או "סטנדר" לפניו – ראה להלן [אות ו].
• ישיבה בתוך ארבע אמותיו של [חולה] המתפלל בשכיבה או בישיבה – בשו"ת ציץ אליעזר (8) ח"ט סימן ז) שדן בזה על פי הטעמים שנתבארו לעיל ביסוד האיסור לשבת בד' אמותיו של המתפלל, ומסקנתו: "לכתחילה כשר הדבר לדקדק שלא לשבת בטל גם על יד המתפלל בישיבה או בשכינה, וירחיק עצמו מחוץ לד' אמותיו עד שיגמור תפילתו, או יעסוק בדברים שהם מתיקוני התפילות. אבל בכל איזה דחק או צורך שהוא, יש מקום להקל לשבת על ידו".
• • •

לעבור כנגד המתפלל – טעמי האיסור והנפקא מינה ביניהם

ד. במסכת ברכות (1) כז, א) מסור על רב שסיים את תפילתו אך לא פסע לאחוריו מכיון שרב ירמיה בר אבא שעמד מאחוריו עדיין לא סיים את תפילתו, ומבואר שם בסוגיא כי אסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ארבע אמותיו.

סיפור דומה מובא בירושלמי (1) על רבי חייה בר בא שסיים את תפילתו אך לא פסע לאחוריו מכיון שעמד שם רב כהנא שהאריך בתפילתו.

בחיי אדם (2) סע' ג) הובאו שני טעמים ביסוד ההלכה שאסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ארבע אמותיו: [א] כדי שלא תתבלבל מחשבת המתפלל. [ב] אסור להפסיק בין המתפלל לשכינה שכנגדו.

• נפקא מינא בין הטעמים – כתב החיי אדם: "ומטעם זה [לא להפסיק בין המתפלל לשכינה], המתפלל ובני אדם מתפללים אחריו, אסור לפסוע הפסיעות אחר שמונה עשרה עד שיגמור האחרון, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, ולא נקרא בא בגבולו, ואפילו האחרון מאריך בתפלתו, דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו".
• נפקא מינה נוספת – מבוארת בדברי הביאור הלכה (3)ד"ה אסור) "כתב בספר מאמר מרדכי וז"ל, הטעם מפני שמבטל כוונת המתפלל, ולפי זה נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה [והוא הדין אם מתפלל בעיניים עצומות], דמותר לעבור על פניו [כי אינו מבטל את כוונת המתפלל], ומכל מקום ראוי לחוש ולהחמיר, עכ"ל. ובפרט לפי מה שכתב החיי אדם דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה, בודאי אין להקל בזה".
• עוד נפקא מינה – לכאורה יש לומר, כאשר מבחין שהמתפלל אינו מכוון בתפילתו, כמבואר בדברי הציץ אליעזר (8) ח"ט סימן ח אות ב) שכתב "המצאה חדשה" להתיר לעבור כנגד המתפלל כיוון שבזמן הזה רוב המתפללים בלאו הכי לא מכוונים בתפילה. ברם בספר הליכות שלמה (10) הערה נא) מובא בשם הגרש"ז אויערבך כי "אין להתיר לפסוע כנגדו מפני שהמתפלל הבחין שאחר מתעכב בגלל ונטרדת כוונתו ע"י כך. והתרעם על מי שאמר כן, ואמר כי בסברות כאלו ניתן לעקור ח"ו את השו"ע, שהרי בכל אדם ניתן לומר סברא זו, ואם כן עקרת כל תורת איסור זה" [ועי' בדברי המהרש"ם (5) סע' א) בנדון לעבור כנגד המתפלל בשעה שהמתפלל הפסיק בתפילתו].

האם "צדדיו" של המתפלל בכלל האיסור

ה. הטור (2) סע' ד) פסק כדברי רבנו יונה [עי' בבית יוסף] שהאיסור לעבור כנגד המתפלל נאמר דווקא לפני המתפללים "אבל בצידיהם מותר לעבור ולעמוד".  אולם בזוהר בזוהר הקדוש (1) מובא שהאיסור לעבור בד' האמות הסמוכות למתפלל הוא "לכל סטר בר לקמיה". ודבריו הובאו במשנ"ב (ס"ק יז) " והזוהר אוסר אפילו בצידיהם תוך ד' אמות". וכתב הבן איש חי (5) "ובוודאי שצריך להיזהר כחומרת הזוהר הקדוש, אך בשעת הדחק, כגון שהעובר הולך להתפלל, או לדבר מצוה וצריך למהר, יש לסמוך על סברת מרן ז"ל, דלא אסר אלא לפניו תוך ארבע אמות דווקא" [אולם בערוך השלחן (5) כתב שאין מחלוקת בין הזוהר והשו"ע, יעו"ש בדבריו].

ובמשנה ברורה (ס"ק טו) הביא את מחלוקת הפוסקים מה דין "צדדים שלפניהם", וז"ל: "להמגן אברהם  כלפניהם דמי [ואסור], ולהאליהו רבא שרי".

ישיבה או מעבר כנגד המתפלל כשיש מחיצה, שולחן או "סטנדר" לפניו

ו. המהר"ם שיק (6) כתב שהפסק מסוג זה, וכן כאשר אדם אחר מפסיק בין המתפלל ליושב, אינו מהווה הפסק [לפי כל הטעמים שנתבארו לעיל [אות א] ביסוד האיסור לשבת לפני המתפלל, יעו' בדבריו]. אולם המשנה ברורה (3) ס"ק ב) הביא את דברי החיי אדם  שכתב: "אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה עשרה [טפחים] ורחב ארבעה [טפחים], מותר לישב בצד השני, דהא מפסיק רשות. אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כל כך שלא יוכל להסתכל בצד השני, אסור". וכן נקט להלכה הבן איש חי (5) שכתב: "ואפילו אם יש מחיצה לפני המתפלל במקום גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים גם כן אסור לעבור לפניו".

אולם בערוך השלחן (5) סע' יג) כתב: "ואם יש לפני המתפלל דבר שגבוה י' טפחים ורחב ד', הוי הפסק". וכן מתבאר בדברי האשל אברהם (6) שכתב "ללמד זכות על שאינם מדקדקים בזה [דהיינו העוברים לפני המתפלל] שכיון שכבר הונהג להיתר להתפלל לפני סטענדר, לית דחש לעבור מלפניו דאיפסק מחיצה, ובדרבן שומעים להקל" [ועי"ש בדבריו שצירף זאת להיתר נוסף, לעובר לפני המתפלל בעיניים עצומות].

עוד כתב הבן איש חי (5) " דאפילו אם יש כנגד המתפלל כותל זכוכית, צריך להיזהר שלא יעבור לפניו, דאף על גב דכותל הזכוכית מפסיק, מכל מקום הוא רואהו, ותבטל כוונתו". אולם באשל אברהם (4) כתב "שגם כותל של זכוכית מותר לעבור לפניו שכל שיש לפניו כותל אין חשש, וכן הוא באדם לפניו, ואין לחלק בין ארוך לגוץ".

ז. פרטים נוספים בדיני העובר כנגד המתפלל

• לעבור כנגד מי שסיים תפילתו ואומר "תחנונים" – לדעת המשנ"ב (3) ס"ק ג) כל זמן שהמתפלל לא פסע, אסור לעבור כנגדו. אולם באשל אברהם (4) וערוך השלחן (5) סע' יב) כתבו שיש להקל לעבור כנגד המתפלל בשעה שאומר תחנונים [וראה במה שכתב בשו"ת בצל החכמה (7) בנדון לעבור לפני המתפלל ביום כיפור כשהמתפלל מאחוריו אומר וידוי].
• לעבור כנגד המתפלל במקום שרבים עוברים בו – המהרש"ם (5) סע' ד) כתב: "דאם עמד במקום שרבים עוברים, כגון באמצע בית הכנסת, דמי לקבר שמזיק את הרבים דמותר לפנותו ואינו תופס מקומו" [ועי"ש במש"כ בנדון שהעומד בתפילה בבית חברו אינו אוסר על חברו ללכת בביתו כנגדו]. וראה במש"כ בספר הליכות שלמה (10) סע' לו).
• רב או ש"ץ שסיימו את תפילתם ורוצים לפסוע לאחוריהם כנגד המתפלל – בערוך השלחן (5) כתב "דהרב שסיים התפילה והש"ץ ממתין עליו כנהוג, מותר לו לפסוע אף שיש מי שמתפלל אחוריו, משום טירחא דציבורא". ובשו"ת ציץ אליעזר (6) נקט כן גם בנדון ש"ץ שסיים תפילתו, שרשאי לפסוע ג' פסיעות כנגד המתפלל, כדי להתחיל בחזרתו.
• לעבור כנגד המתפלל לצורך "מצוה עוברת" – כגון לעלות לדוכן לנשיאת כפיים או ליטול ידיים לכהנים, לצורך השלמת מנין או עניית קדושה, או משום "כבוד הבריות", יעו' באשל אברהם (4) שכתב להקל בזה. וראה בשו"ת שבט הלוי (6) בנדון ספר שנפל על הקרקע וצריך לעבור כנגד המתפלל להרימו, ובמש"כ בספר אשי ישראל (13) סע' יב-יג-טו).
• לעבור כנגד אשה, קטן או נכרי שמתפללים – באשל אברהם (4) נטה להתיר לעבור כנגד אשה וקטן מכיון שאינם מכוונים בתפילה. ובספר הליכות שלמה (10) סע' לה) כתב: "קטן העומד בתפילה, אם לא הגיע לחינוך מותר לעבור כנגדו, ואם כבר הגיע לחינוך אסור". וראה בדברי השיח תפילה (12) אות טז-יח) ובאשי ישראל (13) הערה כט).
• לעבור או לשבת כנגד ש"ץ – המשנ"ב (3) סי' קכד ס"ק כ) כתב שאסור לשבת בתוך ארבע אמותיו של הש"ץ.
• לעבור כנגד מי שאומר קדיש – השערי תשובה (3) כתב שאסור לעבור, וראה באשי ישראל (13) הערה לב).
• חובת הזהירות של המאריך בתפילתו שלא לצער מתפללים אחרים – שיח תפילה (11) אות יד), תשובות והנהגות (9).https://drive.google.com/u/2/uc?id=1c_3ZiYJZlzgQWhDfrBspCu-k4biGTMgr&export=download