מאה ברכות

א. במסכת מנחות (1) מובא מאמרו של רבי מאיר: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים י, ב) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ", ופירש רש"י: "מה קרי ביה מאה". וכן נפסק בשו"ע (3) "חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות". וראה מקורות נוספים לחיוב אמירת מאה ברכות במדרש המובא בסידור הרוקח (2), ובספר מצות מאה ברכות כהלכתה (4), וטעם על פי הקבלה בדברי הבן איש (2) פרשת וישב).

• מי תיקן את החיוב לברך מאה הברכות – הטור (1) הביא את דברי רב נטרונאי גאון: "דוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות, דכתיב (שמואל ב כג, א) הֻקַם עָל – "ע"ל בגימטריה מאה הוי, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן להם לישראל מאה ברכות. ועל כן תיקנו חכמינו ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים מאה ברכות בכל יום" [ובדברי הב"ח (1) מבואר כי גזירה זו היא תמידית בכל דור ודור, ואין שמירה ממנה אלא באמירת מאה ברכות בכל יום]. אמנם רבנו בחיי כתב (2) "כי משה רבנו יסדם תחילה, ואחר כך שכחום, וחזר דוד ויסדם, ואחר זמנו של דוד שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום".
• החיוב מדאורייתא או מדרבנן – שדי חמד (3).

מנין מאה הברכות – מתחיל בלילה או ביום

ב. ראשית כל יש לדון, האם ה"יום" לענין זה מתחיל כבר מהלילה שלפניו. ואמנם כן מפורש בדברי הבית יוסף (1) והמשנה ברורה (3) שמנו את מנין המאה ברכות מברכת 'המפיל' הנאמרת בלילה קודם השינה.

ברם ראה בשבט הלוי (3) במה שכתב שברכת המזון לאחר סעודה שלישית במוצ"ש שייכת למנין מאה ברכות של מאה של שבת, וגם סעודת מוצאי יום כיפור מצטרפת למנין מאה הברכות של יום כיפור. ואמנם הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (5) כתב: "אם לא דקדק וחיסר בשבת או יוה"כ, יש לצרף דעת כמה מגדולי הפוסקים דס"ל שמאה ברכות כל יום היינו במשך יום ולילה שלאחריו, ולא לילה ויום. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם (4) הלכה יד) שצריך לברך מאה ברכות "בין היום והלילה". הרי הקדים בלשונו יום ללילה, ומשמע שהלילה מצטרף ליום שלפניו.

וראה בדברי הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה (5) סע' כג), ובספר מצות מאה ברכות כהלכתה (12) פרק ג סע' י).

המנין המפורט של מאה הברכות שמברכים בכל יום

ג. בהמשך דבריו פירט הבית יוסף (1) את מנין מאה הברכות הנאמרות בכל יום חול, ובפרט בשבתות ובימים טובים, שחסר ממנין המאה ברכות בגלל שלא מתפללים בתפילת העמידה שמונה עשרה ברכות. ובגמרא במנחות (1) מסופר על רבי חייא בר אויא שטרח בשבתות ובימים  טובים להשלים מנין מאה ברכות במיני מגדים ובשמים. וכן נפסק בשו"ע בהלכות שבת (3) סי' רצ) "ירבה בפירות ומגדים מיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות".

עוד כתב הבית יוסף, כי בשבתות וימים טובים שחסר ממנין המאה ברכות יוצאים ידי חובה באמירת אמן אחרי ברכות העולים לתורה ולהפטרה, ואפילו אם לא שמעו את כל הברכות מפי המברכים אלא רק ידוע שנאמרו, וכן נפסק בשו"ע בהלכות שבת (3) סי' רפד) וכמו שכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ו) "דעל ידי אמירת אמן, חשוב כאילו היה מברך לעצמו". כמו כן מבואר בדברי הבית יוסף (1) שניתן למנות למנין מאה ברכות גם את ברכת 'ברוך מקדש שמו ברבים' הנאמרת בבוקר, למרות שאין בברכה שם ומלכות [ראה בירור ענין זה בהרחבה בספר נוטרי ברכה (7) וכדלקמן].

ובמשנה ברורה בהלכות יום הכיפורים (3) מבואר שבאמירת 'אין כאלוקינו' בשבת משלים את מאה הברכות [ראה בירור ענין זה בהרחבה בספר נוטרי ברכה (6) וכדלקמן] "וביום הכיפורים איכא הרבה שבחים, ואין צריכים למלאות בזה" [ולכן לא אומרים 'אין כאלוקינו' ביום הכיפורים, כמובא ברמ"א שם; וראה בספר הליכות שלמה (5) הערה 92 במה שכתב בנדון]. אמנם במשנה ברורה (3) סי' מו סוף ס"ק יד) מבואר שביום הכיפורים "אפשר דיוצא על פי הדחק במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ".

יסוד חיוב אמירת מאה ברכות – מדיני התפילה או חיוב בהלכות ברכות

ד.  הרמב"ם כתב בהלכות תפילה (4) פ"ז הלכה יד-טז) בעיקר תקנת מאה ברכות: "חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה,  ומה הן מאה ברכות אלו, כ"ג שמנינו בפרק זה ושבע ברכות של קריאת שמע", ובהמשך דבריו כתב כיצד משלים את מנין מאה ברכות בשבת מן הפירות.

והקשה הגרי"ד סולובייצ'יק (קובץ מסורה (4) מדוע הרמב"ם פירט את מנין מאה הברכות, ומשמע מכך שרק ברכות מסויימות הם במנין מאה הברכות, ודבר זה לא מובן מדוע לא ניתן להכליל במנין הברכות כל ברכה שיהיה מעוניין לברך. וביותר תמוה, מדוע לא כלל הרמב"ם במנין מאה ההברכות בשבתות וימים טובים, את ברכות קריאת התורה וההפטרה וכן את ברכות הקידוש ותפילות מוסף – ומשמע מכל זה, שרק ברכות מסויימות נכללו במנין מאה הברכות, ויש ברכות שלא נכללו במנין.

מתוך כך ביאר הגרי"ד "דחיוב מאה ברכות הוא חלק מחיוב תפלה, ויש חיוב דג' תפלות, וצריך להשלים החיוב תפלה שבכל יום בהשלמת מאה ברכות, אבל המאה ברכות הן רק אלו שמברך אותם בכל יום ורק ברכות שמסדר היום, ומשלים לחיובא דמאה ברכות ושל חיוב תפלה בכל יום. ומשום הכי כתב הרמב"ם הברכות בפרטיות, דרק באלו הוא יוצא, דרק אלו מסדר היום הם, ואינו יוצא בקריאת התורה והפטורה בשבת, וקידוש ונר חנוכה ועושה מעשה בראשית ומשנה הבריות, דרק אלו הדברים שהם נצרכים לכל יום הם בכלל דיני התפילה ומשלים חיוב תפלה שלו שמברך על סדר היום, ובכלל חיוב דכי אם ליראה אותי ועבודה שבלב".

ומבואר איפוא, בדברי הרמב"ם שברכות השחר הן בוודאי חלק ממערכת התפילה ולא ממערכת הברכות [וראה בספר רץ כצבי (9) שהביא ראיה לדברי הגרי"ד מלשון הרמב"ם שכתב בפתיחת הפרק העוסק בדיני הברכות (4) "כשתקנו חכמים דברי תפילות אלו [דהיינו תפילות השמונה עשרה] תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום", ומוכח מכל מהלך דברי הרמב"ם שכל הברכות שמברכים, הן חלק מ"דברי התפילות", הכוללים תפילות וברכות גם יחד, ובכלל זה, ברכות שמברכים לפני ואחרי התפילה, שגם הן בגדר "דברי תפילה"].

מאה ברכות ממש או מאה שבחים שהם במעלת ברכה

ה. בספר נוטרי ברכה (6) דן בהרחבה בחקירה זו, וביאר לפי זה את את מחלוקת הפוסקים האם יוצאים ידי חובה באמירת "אין כאלקינו".

וכמו כן דן שם (7) לפי זה, האם ברכה שאין בה שם ומלכות [כגון ברכת 'ברוך שפטרני' וברכת 'ברוך מקדש שמו ברבים'] מצטרפים למנין מאה ברכות. וכתב שיסוד מחלוקם בחקירה הנ"ל, האם צריך מאה ברכות ממש או מאה שבחים שהם במעלת ברכה.

ועוד דן שם (8) האם ברכה שאינה פותחת בברוך [כגון ברכת 'אלקי נשמה' ו'תפילת הדרך'] מצטרפים למנין מאה ברכות.

• • •

דיני מאה ברכות

ו. ממוצא הדברים נבוא לברר את פרטי הדינים בחיוב מאה ברכות בכל יום:

• שמע ברכת שופר או סוכה מחברו ויצא ידי חובה – הליכות שלמה (5) סע' כד).
• בירך ברכת המצוות להוציא אחרים ידי חובה – הליכות שלמה (5) סע' כד).
• ש"ץ בתפילתו, האם עולה לחשבון מאה הברכות – הליכות שלמה (5) סע' כד).
• שכח יעלה ויבוא או טל ומטר וצריך לחזור ולהתפלל – האם הברכות בתפילתו הראשונה נכנסות בחשבון מאה הברכות – הליכות שלמה (5) תפילה פרק ח).
• חיוב נשים במאה ברכות – בשו"ת שבט הלוי (3) כתב: "מפשטות דברי הבית יוסף והפוסקים (ריש סימן מו) דחשבו מאה ברכות של כל אדם, וחשבו באותו חשבון טלית ותפילין וכהאי גוונא ברכות דלא שייכי בנשים, ולא כתבו נשים מאי איכא למימר, מכלל דפשיטא להו דהתקנה לא שייכי בנשים". וכן נקטו לדינא הגרש"ז אויערבך כמובא בספר הליכות שלמה (5) סע' כה), והגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (5).

וראה סיכום הדעות ודיון בענין זה בספר רץ כצבי (8)-(9).

• • •
• סיכום – ספר מצות מאה ברכות כהלכתה (11), וראה שם במיוחד בפרק ב' סע' י'-י"ג, המותר והאסור באכילת מאכלים שיגרמו לברך ברכות להשלמת מנין המאה.
• טבלת סיכום מנין מאה ברכות – בימות החול, בשבתות, מועדים ותעניות (13). וראה בדברי רבי אהרן לייב שטיינמן בספרו אילת השחר (5) האם הענין הוא דווקא מאה ברכות, אבל אם לא יגיע למאה, אין נפקא מינא במה שיוסיף עוד ברכות. או שיש ענין להוסיף ולברך כמה שיכול.