מגורים מעל בית כנסת

א. בסוגיית הגמרא במסכת פסחים (1) מבואר כי "גגים ועליות" של העזרה לא התקדשו [לקדושת קדשי קדשים, רש"י], אולם גגו ועליותיו של ההיכל התקדשו [כפי שנאמר בפסוק (דברי הימים א כח, יא) "וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו", ונאמר (שם פסוק יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל", משמע שהתקדשו, רש"י].

עוד מבואר בסוגיא, כי המחילות שמתחת לעזרה לא התקדשו.

במסכת שבת (2) מובא כי "כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת, לסוף חרבה", והיינו שאסור לבנות בתים הגבוהים מבית הכנסת, אולם "בקשקושי ואברורי לית לן בה", דהיינו אין איסור לבנות מגדלים ובניינים העשויים לנוי, יותר גבוה מבית הכנסת. טעם הדין מבואר בדברי המרדכי (2) משום כבוד בית הכנסת [שנאמר (עזרא ט, ט) "לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹקֵינוּ] כדי להגביה את בית הכנסת מעל הבתים שמשתמשים בהם שימושים של גנאי, ולכן אין איסור לבנות מגדלים ובתי נוי שלא משתמשים בה שימושי גנאי, יותר גבוה מבית הכנסת, וכפי שנפסק בשו"ע (4) וכמבואר במשנה ברורה שם [ועיי"ש בסק"ה הטעם שבזמנינו לא נזהרים בדין זה].

מתוך דברי הגמרא במסכת פסחים ובמסכת שבת, הסתפק רבנו מאיר (הובא במרדכי (2) האם אין איסור גמור להשתמש בגג בית הכנסת כי דינו כגג ועליות העזרה שלא התקדשו. או "שיש להיזהר מלהשתמש על הגג תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם", כפי שנראה מהגמרא בשבת (2) שאם בבתי העיר אסור להשתמש תשמיש קבוע של גנאי במקום הגבוה יותר מבית הכנסת קבוע [ולכן רק מגדלים שאין בהם תשמיש, מותר] קל וחומר בגג בית הכנסת עצמו אסור להשתמש שימוש קבוע של גנאי. והוסיף המהר"ם להסתפק, שיתכן שלא רק תשמיש קבוע של גנאי אסור על גג בית הכנסת, אלא גם שימוש גנאי ארעי אסור, כי יתכן וגג בית הכנסת דומה לעליות ההיכל שהתקדשו "דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצת מעין קדושת ההיכל". וסיים המהר"ם: "ואפילו עליות עזרה שלא נתקדשו כקדושת העזרה גופה, מכל מקום אין נוהגים בהם מנהג בזיון" [ביאור דברי המרדכי על פי פירוש השל"ה בהגהות בגדי ישע, המובא בחתם סופר (5)].

דברי המרדכי הובאו בבית יוסף (2) ונפסקו להלכה בשו"ע (3) סי' קנא סע' יב) "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם".

• אלו שימושים נאסרו – במשנה ברורה (3) ס"ק לט) דייק מלשון השו"ע שאסר "תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב", כי "לשכב שם בדרך מקרה מותר, דבדרך מקרה לא מקרי שכיבה תשמיש של גנאי". ובשער הציון (ס"ק כא) הוסיף: "אבל בשאר תשמישי גנאי, פשוט שאפילו בדרך מקרה אסור, דומיא דעליות של עזרה, דאף שלא נתקדשו מכל מקום אסור להשתמש שם תשמיש של גנאי, כמו שכתב המרדכי". [היעב"ץ במור וקציעה (4) ד"ה מיהו) תמה על דברי המרדכי שאסר לשכב מעל גג בית הכנסת, מדברי המשנה במסכת תמיד שהכהנים ישנו מעל בית המוקד "והלא דברים ק"ו, מה אם בית המוקד שחציה היתה בעזרה לא נאסרה בה שכיבה, פשיטא בעליה דבית הכנסת". ולדעתו "שכיבה גרידא לא מקרי תשמיש גנאי", אבל "מכל מקום יש להיזהר שלא לדור על בית הכנסת [דיור] גמור, מחמת שאר תשמישים של בזיון"]. וראה בפסקי תשובות (13) אות כד) בנדון חדרי בתי מלון והארחה מעל בית כנסת.
• האיסור רק בבית כנסת שנבנה מתחילה לשם קדושת בית כנסת – בדרכי משה (2) הביא את דברי המהר"י וייל, ופסק כן בהגהת הרמ"א על השו"ע שם: "וכל זה דוקא בבית הכנסת קבוע, שנבנה מתחלה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת, מותר לשכב עליו". וכתב המשנה ברורה (3) ס"ק מא) ונראה דכל שכן אם בשעה שנבנה בית הכנסת נבנה בית דירה למעלה ממנו, דשרי לדור שם, דזה ודאי לא הוקדש כלל למעלה".

דברי הרמב"ם לאסור מגורים רק מעל ארון הקודש

ב. בתשובת הרמב"ם "פאר הדור" (2) נשאל האם מותר לדור בעליה שמעל בית הכנסת, והשיב: "יכול לדור בבית, אבל המקום אשר מעל ההיכל, אינו יכול לישן שם, ולא להניח כלי מלאכתו. אבל בשאר הבית יעשה כרצונו". ומבואר בדבריו שהאיסור לדור מעל בית כנסת הוא רק כנגד המקום שמעל ארון הקודש.

וכיוצא בזה מובא בספר חסידים (2) על חוטב עצים שהיה גר מעל ארון קודש, ומת, כי אין להניח מטה או כלי של טינופת בחדר עליון במקום שמעל ארון קודש בחדר התחתון.

וכתב החיד"א בשו"ת חיים שאל (5) "ואפשר דאילו מהר"ם היה רואה תשובת הרמב"ם היה חוזר בו ולא היה ספק בידו, והווה שרי לשכב [בגג בית הכנסת] כל שאינו על גבי ההיכל. ונראה פשוט דאי מרן [השו"ע] ז"ל עיניו יחזו תשובת הרמב"ם הנזכר, היה קובע הלכה כמותו".

ואכן המשנה ברורה (3) ס"ק מ) כתב על דברי השו"ע: "ולפי מה שכתב בשערי תשובה (3) ס"ק טז) בשם תשובת פאר הדור, יש להקל חוץ ממקום שעל גבי ההיכל [רצונו לומר, הארון ששם מונח הספר תורה] שם יש ליזהר שלא להשתמש שם". והגר"ע יוסף כתב בשו"ת יביע אומר (8) "והעיקר כמ"ש מרן החיד"א, שפשוט שאילו מרן ז"ל עיניו יחזו תשובת הרמב"ם, היה קובע הלכה כמותו".

ועל פי זה מעיקר הדין יש להקל לגור מעל בית כנסת, אלא שיש להקפיד שבמקום שמעל ארון הקודש לא להשתמש שימושים של גנאי ובזיון.

אלא שבהלכה זו של מגורים מעל בית הכנסת, רבים חוששים לדברים הנוראים שכתב הט"ז (3) "ואני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ביתי בבית מדרשי שהיה למעלה מבית הכנסת, ונענשתי הרבה במיתת בני, ותליתי בזה" [הט"ז (3) למד את האיסור לגור מעל בית הכנסת מדברי השו"ע (3) סי' נה) שהתפילה לא עולה לשמים אם יש טינוף המפסיק בין המתפלל למרום]. ובכנסת הגדולה [הובא בפתחי תשובות (12) הערה 112] כתב: "כל מי שראיתי שעשה בית המדרש בביתו והוא משתמש בעליה שעל גבי בית המדרש, לא הצליח. מהם שירדו מנכסיהם, ומהם מתו, ומהם שלא זכו להיבנות".

ומכל מקום כבר כתב המשנה ברורה בשער הציון ס"ק כב (3) על דברי הט"ז, כי סברתו להחמיר [משום שהתפילה לא עולה למרומים כשמעל בית הכנסת יש תשמיש בזיון] אינה מוכרחת כלל, "וכן עמא דבר להקל בזה".

וכן מבואר בדברי האבני נזר (6) שכתב: "דלא נהיגי כהט"ז במקומות הגדולים, שאי אפשר להשיג מקום להתפלל אם יצטרכו לדקדק שלא יהיה בית דירה למעלה. וכן הביא בקריינא דאיגרתא (9) כי "בעיירות הגדולות כגון ורשא וכיוצא בזה היו גרים למעלה, ולמטה היה בית הכנסת או שטיבל "והעולם מפחדים מחמת דברי הט"ז, ובעיירות הגדולות שנהגו להקל הוא בכלל מה שאמרו חז"ל האידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'".

• מגורים כמה קומות מעל בית הכנסת – יש לדון האם יש הבדל בין מגורים ושימוש בקומה שמעל בית הכנסת למגורים ושימוש בקומות העליונות יותר. ובספר הליכות שלמה (7) הערה 10) הביא מדברי הגרש"ז אויערבך "שהאיסור מדינא הוא רק על קומה אחת מעל בית הכנסת, אלא שמכל מקום יש להחמיר". ובשו"ת יביע אומר (8) כתב בסוף התשובה: "ובקומות העליונות מותר להשתמש ללא כל הגבלה גם בשטח שמעל ההיכל". ובספר צדקה ומשפט (11) הערה נח) הביא את הצדדים בנדון, ואת דברי שבט הלוי (ח"א סימן כג) שכתב "שאף לסברת הט"ז אין לך בו אלא חידושו, ובעליה שעל גבי עליה מותר".

שימוש בגג בית כנסת באופן שאינו נראה לאחרים

ג. המור וקציעה (4) ד"ה כתב) תמה על המרדכי והמהר"ם [וכן תמה החיד"א בשו"ת חיים שאל (5) על הרמב"ם], היאך "נעלמה" מהם משנה מפורשת במסכת מגילה (2) שאסור לשטוח פירות מעל גג בית הכנסת, ומה איפוא הספק האם מותר להשתמש בגג בית הכנסת. ובתירוץ תמיהה זו כתב החיד"א (5), לחלק בין תשמיש על גג פתוח "שכל העם רואים, והוא בזיון לבית הכנסת שהוא בפרהסיא", שעל זה נאמרו דברי המשנה במגילה לאסור שטיחת פירות על הגג. ובין גג הסגור בבנין, שהשימושים בו אינם נראים בפרהסיא "ובהכי מיירי הרמב"ם".

וכן נראה מדברי הביאור הלכה (3) ד"ה יש) שכתב על דברי השו"ע שהסתפק אם מותר להשתמש על גג בית הכנסת "דכל זה לענין להשתמש בתוך העליה [שעל בית הכנסת] שהוא חדר בפני עצמו וגם לא מינכר לכל, אבל להשתמש על גג בית הכנסת, כגון לשטוח עליו בגדים לייבש או פירות [במקום שהגגות שוות] שהוא מקום גלוי לכל, פשיטא דאסור ומשנה שלמה היא [מגילה] דאפילו בחורבנו אין שוטחין על גגו פירות. ולענין שטיחת בגדים מוזכר בירושלמי (3) בהדיא לאיסור" [וראה בדברי המנחת יצחק (4) במה שהעיר על דברי הביאור הלכה].

על פי האמור אסר בשבט הלוי (7) סימן כח) להתקין אנטנות סלולריות בגג בית הכנסת [ובספר צדקה ומשפט (11) הערה מח) כתב על דבריו: "וצ"ע שמסברא נראה שבשכר [דהיינו שבית הכנסת מקבל תמורה בעד ההתקנה] חשיב קצת מכירה"].

שימוש מגונה מאד מעל בית הכנסת • בית כנסת שאינו קבוע

ד. הט"ז (3) למד מדברי השו"ע (3) סי' נה) כי "תשמיש של בזיון מאד [מעל בית הכנסת] בכל גווני אסור. על כן אין לעשות כלל בית הכנסת אם יש למעלה ממנו דבר מאוס" [ובארץ הצבי (6) השיג על דברי הט"ז, דאולי התפילה עולה לאו דווקא דרך מעלה]. ועל פי זה כתב המשנה ברורה (3) ס"ק מא) "ומה שמנהג העולם בעיירות ששוכרים בתי כנסיות לזמן בבתים תחתיים, ולמעלה מהן בית דירה שמצוי שם תינוקות ודבר מאוס,  אפשר משום שהוא לזמן לא חיישינן לזה".

והנה מלבד האמור לעיל, מצאנו בדברי הפוסקים עוד סיבות להקל במגורים מעל בית כנסת, כדלקמן:

• מגורים מעל בתי מדרש של אדמו"רים ובתי חסידים ["שטיבאלך] – האדמו"ר הדברי חיים מצאנז (10) חידש כי "בתי המדרש של צדיקי הדור שמייחדים בביתם, אין להם דין בית המדרש להיות עליו קדושת בית הכנסת, שהרי אנו רואים שמשתמשים בו דברים שאין רשאים להשתמש בבית המדרש סתם אפילו על ידי תנאי. אך הטעם, דצדיקים בונים רק לשם בית וועד לתלמידי חכמים, להיקהל יחד ולשמוח באהבה בכל המצטרך לשמחת מצוה, וגם להשתמש לצרכי האורחים בכל מה שיצטרכו, ורק שיתפללו בו גם כן, לא שיהיה קדושת בית הכנסת עליהם. ונהי שמקדשים הבית בקדושה, היינו כמו שמקדשים כל הבניינים לצרכם כל אחד כפי מה דמשער בלבו מקדש לשם מצוה, אבל לא לקדושת בית תפילה. והוי רק תשמישי מצוה, והוי דין תשמישי מצוה, דהתפילה הוא טפל ולא חל עליו אפילו קדושה כל דהוא".

ועל פי דבריו כתב בשו"ת תשובות והנהגות (9) סימן קיב) ש"בכל העולם נוהגים היום להקל דיש שטיבאלאך בקומה תחתונה, ולמעלה יש דירות ולא חוששים כלל", עיין בכל דבריו. וסיים: "ונראה שכל המחמיר בזה ומונע להתפלל שמה, סופו להקל, שמונע כינוס רבים להתפלל, כיון שאין בידינו די מקומות פנויים לתפילה בקומות עליונות, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. רק להיפך, המקום תפילה למטה ישמור גם דרי מעלה מכל צרה".

כיוצא בזה כתב בשו"ת ארץ הצבי (6) במענה לשאלת מתפללי בית החסידים אמשינוב בעיר לודז' שבפולין, שבעל הבית של השטיבל ששכן בדמי מפתח בבנין המגורים שבבעלותו, החליט לגרשם מן המקום על ידי שקבע את בית הכסא בדירתו הפרטית בדיוק מעל השטיבל, מתוך כוונה שכיון שנפסק בדברי הט"ז (4) שבית שיש מעליו תשמיש בזוי אין להשתמש בו לבית הכנסת, לא תהיה בריה למתפללי השטיבל ויהיו מוכרחים לעזוב את המקום. ולאחר שהאריך בארץ הצבי בצדדי ההיתר להמשיך ולהתפלל בשטיבל, והביא את דברי המשנה ברורה (3) ס"ק מא; ובשער הציון שם כב) ש"עמא דבר להקל" בשימוש בבית הכנסת שיש מעליו דירה, סיים: שאף שבמקום שאפשר, ראוי להקפיד ולהחמיר בזאת, הואיל וכך יצא מפי הט"ז, אך בנדון שלהם שאי אפשר להם למצוא מקום אחר לתפילה ונמצא שעל ידי כך יתבטל המנין, הרי זו חומרא הבאה לידי קולא, ולפיכך אין לנהוג בה "וגם ידוע שיש הרבה מיני צדקות ותמיכת עניים בכל שטיבעל שתומכים אנשי שלומם, ואיש את רעהו יעזורו בגמ"ח בגופם ובממונם,  ואם יתבטל המנין גם זה יתבטל". ולפיכך פסק להקל מכל הטעמים האמורים.

• דירה לשימוש ישיבה או כולל ללא ארון קודש – בשו"ת שבט הלוי (7) סימן לב) כתב שאין כל פקפוק לגור מעל דירה זו מהטעמים הבאים: "[א] דאם קדם דירה לבית הכנסת אין קדושת גגים. [ב] ואם משום חשש סכנה על פי מש"כ בט"ז, אם אין שם ארון קודש וספר תורה על פח מש"כ הרמב"ם בתשובה כידוע, דאז אין חשש. [ג] ועוד לא שמענו להקפיד על לימוד תורה לבד בלי תפילה, דאם לא כן לא שבקת חיי לבני אדם, שיהיה אסור להם ללמוד תורה למטה משכן, אפילו תורה דרבים בשלשה או בעשרה. [ד] וגם בדרך כלל זה רק באופן זמני".

וסיים: "על כן איני ראה שום חשש בזה, והלומד ילמוד, והדר ידור בהשקט ובטח".

קדושת המקום שמתחת לבית הכנסת

ה. הבן אי חי בשו"ת תורה לשמה (10) הביא את דברי הגמרא בפסחים (1) שמחילות העזרה לא נתקדשו, וביאר כי דין זה נאמר רק במחילות שנבנו קודם שנתקדש מקום המקדש, ולכן אם המחילות נחפרו לאחר שנתקדשה קדושת בית המקדש, לכאורה יש בהם קדושה. ולפי זה יש לנהוג קדושה במחילות שנחפרו מתחת לבית הכנסת. ועיין בדבריו במה שדן בזה מדברי הגמרא בזבחים (10), ומסקנתו להחמיר לנהוג קדושה במרתף בית הכנסת.

וראה במה שכתבו בנדון זה בספר צדקה ומשפט (11) הערה מט), ובפסקי תשובות (13) אות כה) בנדון בתי כסא ומקוואות במרתף שמתחת בית הכנסת וארון הקודש.

• • •

סיכום דברי הפוסקים בנדון מגורים מעל בית הכנסת ומעל ספר תורה הנמצא בבית – פסקי תשובות (12)-(13).

• האם מותר לשכנים לעכב מלעשות מקום תפילה בקומה שמתחתם – ראה בתשובות והנהגות (9) סימן תקלא וסימן תשיב), ובסיכום דברי הפוסקים בפסקי תשובות (13) אות כח).