הדלקת נר חנוכה בבית כנסת לא נזכרה בדברי חז"ל, אלא בדברי רבותינו הראשונים באשכנז ובספרד, ויש לברר על ידי מי הונהג מנהג זה, ומאיזה טעם, ולהלן יבוארו הנפק"מ בין הטעמים.

א. מצאנו כמה טעמים מדוע נהגו להדליק נר חנוכה בבית כנסת:

[א] כדי להוציא ידי חובת הדלקה את האורחים שאוכלים ומתגוררים בבית הכנסת. טעם זה מבואר בספר הכל בו (1) רבי אהרון הכהן מלוניל, מרבותינו הראשונים), שכתב: "ונהגו בכל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ואינו זריז בזאת". וביתר ביאור בספר תניא (1) דינים ומנהגים לרבי יחיאל בן יקותיאל הרופא, מתקופת בעלי התוספות) "ושמא נהגו להדליקה בעבור האורחים, ובעבור מי שלא היה לו שמן להדליק נר חנוכה". וכן מבואר בדברי הבית יוסף: "ומה שכתב [הטור] שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת, נראה שתקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא, וכן כתב הכל בו".

[ב] פרסומי ניסא. גם טעם זה מוזכר בכלבו (1), וכפי שמביאו הבית יוסף (1) "גם כי הוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם, שיש בזה פרסום גדול להשי"ת וקידוש שמו כשמברכים אותו במקהלות".

טעם זה מבואר גם בדברי הריב"ש (1) רבי יצחק בר ששת, מגדולי רבני אלג'יר בתקופת הראשונים) שחידש כי זו הסיבה להנהגת המנהג להדליק נר בבית הכנסת, כדבריו: "כיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה [להניחה על פתח ביתו מבחוץ], ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו בלבד, לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא".

[ג] זכר למקדש. טעם זה מוזכר גם הוא בדברי הכל בו (1). והבית יוסף (1) הביא את דברי תרומת הדשן (1) רבי ישראל איסרליין, מגדולי רבותינו הראשונים באשכנז) שכתב טעם זה בשם הסמ"ק "שאנו מדליקים בבית הכנסת לצד דרום [של בית הכנסת] זכר למנורה" [שהיתה בבית המקדש]. על פי טעם זה ביאר רבי שלמה כהן [מו"ץ וילנא לפני כמאה שלושים שנה] בשו"ת בנין שלמה (3) את המנהג שנוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת ביום, כי במנורת המקדש היה הכהן מדליק בבוקר את הנרות שכבו בלילה, ומשום כך הונהג המנהג להדליק נרות חנוכה בשחרית בבית הכנסת [ועי' במה שיישב לפי זה את קושיית הבית יוסף המפורסמת מדוע מדליקים נרות חנוכה שמונה ימים והרי ביום הראשון לא היה נס].

 ב. כאמור לעיל, עיקרה של הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הוא מנהג, ודנו הפוסקים, היאך ניתן לברך על מנהג.

וביאר הריב"ש (1) "ואע"פ שאין מברכים על המנהג, זהו במנהג קל, כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים מברכים עליו, כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל, וכדעת רבינו תם". והקשה החכם צבי (3) שלכאורה דבריו נכונים רק לדעת האשכנזים שפסקו לברך על מנהג, כבהלל בראש חודש, אולם מאחר שמרן המחבר פסק בהלכות ראש חודש (או"ח סימן תכב סע' ב) שאין לברך על מנהג הלל בראש חודש, יש לתמוה מדוע פסק מרן שמברכים על מנהג הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת. וחידש החכם צבי, שיתכן ואמנם מטעם זה לא הביא הרמב"ם את המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, שכן לדעת הרמב"ם אין מברכים על מנהג. ובדעת המחבר נשאר החכם צבי בצ"ע.

ובאמת בספר תניא (1) כתב "אבל מורי הרב חביבי ז"ל היה נמנע מלהדליקה [בבית הכנסת] שלא לברך עליה". וגם המהר"ם שיק (4) מביא כי רבו, החתם סופר, מנע עצמו מלברך על הדלקת הנרות בבית הכנסת.

והגר"מ שטרנבוך [ראב"ד בד"ץ העדה החרדית בירושלים] הוסיף לחדש בספרו מועדים וזמנים (5) כי בזמנינו שחזר מנהג ישראל כעיקר תקנת חז"ל להדליק בפתח הבית בחוץ, אין מקום להדליק בבית הכנסת בברכה. ולכן מי שמדליק בפתח הבית מבחוץ ראוי שימנע מלהדליק בבית הכנסת בברכה.

ג. וביאר המהר"ם שיק, את המנהג לברך על הדלקת נר חנוכה, היות ואנו "מברכים על עיקר המצוה שממנה נשתלשל המנהג, ולכן שפיר מברכים בהלל דראש חודש, שנשתלשל מהחיוב שאומרים הלל במועדים, וגם ראש חודש הוא כמו מועד. וכן הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת, שנמשך ונשתלשל מעיקר מצות הדלקת נר חנוכה". אלא שביאור זה עדיין לא מיישב את שיטת מרן המחבר, שנקט שאין לברך על הלל בראש חודש, וצ"ע מה ההבדל בין דין זה לברכה על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת.

ובביאור שיטת מרן המחבר כתב הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (8) שאמירת הלל בראש חודש לא היתה על פי חכמי ישראל שהנהיגו כן את העם, אלא העם מעצמו נהגו כן, ועל כן אין לברך על מנהג זה שהרי אי אפשר לומר "וצוונו", כי לא ציוונו חכמים לנהוג במנהג זה. אבל את המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת הנהיגו חכמי ישראל משום פירסומי ניסא, כמשמעות דברי הריב"ש (1), ולפיכך שפיר אפשר לברך על זה בלשון "וצוונו".

ובדרך נוספת ביאר שם, וכן ביאר בספר שלמי תודה (7) רבי בן ציון פלמן, רב ביהמ"ד נחלת משה, בני ברק) שנראה מדברי מרן המחבר שנקט כי נקט כעיקר את הטעם להדלקת נר חנוכה בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, כפי שנפסק בשו"ע (2) "ומדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא". ולכן לדעת מרן המחבר הברכה אינה על מנהג ההדלקה, אלא על פרסום הנס, כשם שמברכים על הלל בליל פסח גם לדעת מרן המחבר, מכיון שהברכה היא על הפרסומי ניסא [וציינו לדברי הגר"א בביאורו לשו"ע שהביא מקור להדלקת נר חנוכה בבית הכנסת מהלל בליל פסח שנתקן לאומרו בבית הכנסת כדי לפרסם הנס ברבים]. ועי' בדברי הגרש"ז אויערבך המובאים בספר הליכות שלמה (5) ובהערה 9).

עם זאת יש לציין כי מרן השו"ע (2) הזכיר גם את הטעם שההדלקה היא זכר למקדש: "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום כנרות המנורה מסדרן ממזרח למערב" [וראה בפסקי תשובות (9) סיכום דיני מיקום הנחת המנורה בבית הכנסת].

• • •

ג. מתוך הטעמים שנתבארו למנהג הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת, נבוא לדון בפרטי הדינים בזה :

• הדלקה בברכה בבית כנסת בערב שבת – כאשר אין מנין בבית הכנסת – בדרכי משה (1) וברמ"א (2) הובאו דברי הכל בו (1) שבערב שבת מדליקים את נרות החנוכה קודם תפילת מנחה. וכתב המשנה ברורה (2) ס"ק מז) "ובדרכי משה (1) כתב שאין אנו נוהגין כן, אלא אף בערב שבת מדליקין בבית הכנסת בין מנחה למעריב בשעה שהעולם מתחילין להתקבץ ואיכא פרסומי ניסא. אכן אם העולם מתאחרים לבוא וטרם שיבוא מנין לבית הכנסת יתקדש היום, לא ימתין כלל אלא יברך וידליק מיד אפילו קודם מנחה, דמכל מקום איכא פרסומי ניסא כשבאים אחר כך לבית הכנסת ורואים הנרות" [ועי"ש בביאור הלכה (ד"ה ויש) שביאר הדברים]. וראה סיכום בפסקי תשובות (9) אות טו).
• הדלקה ע"י קטן – לדעת המנחת יצחק (4) דין זה תלוי בטעם ההדלקה בבית הכנסת: אם ההדלקה נועדה לפרסומי ניסא אפשר להדליק גם ע"י קטן שהגיע לחינוך, אבל להוציא את האורחים שאין להם בית להדליק בו, ודאי שקטן אינו יכול, משום שלא אתי "תרי דרבנן" ומוציא "חד דרבנן" [טעם נוסף כתב המנחת יצחק שקטן לא ידליק משום "כבוד הציבור"]. וראה בתשובות והנהגות (5) במה שכתב בדין זה, ובפסקי תשובות (8) אות יא).
• כיבוי הנרות לאחר התפילה גם כשלא דלקו חצי שעה – בשו"ת שבט הלוי (6) כתב שאם טעם ההדלקה להוציא את האורחים שאין להם בית להדליק בו, אין לכבות הנרות קודם שידלקו כשיעור. וכן לטעם שההדלקה היא זכר למקדש, אין סיבה לכבותה. אך אם ההדלקה לפרסומי ניסא מסתבר שרשאי לכבות הנרות כשיוצאים מבית הכנסת.
• הדלקת נר חנוכה בבית כנסת שמתפללים בו מאוחר בלילה – בספר הליכות שלמה (5) נקט שמדליקים בברכה, אבל הוסיף, שאין להדליק בברכה בבית מדרש בשעת לימוד בלילה, כי ההדלקה צריכה להיות במקום שמתפללים.
• הדלקת נר חנוכה במסיבות המתקיימות באולמות ובעצרות עם ברחובה של עיר – ממוצא דיני הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת, דנו הפוסקים האם ניתן להדליק נרות חנוכה במקום ציבורי שאינו בית כנסת. ובספר נפש הרב (4) הובא בשם רבי משה סולובייצ'יק [בנו של הגר"ח מבריסק], שיצא חוצץ כנגד הנוהגים להדליק נר חנוכה בברכה במסיבות חנוכה ציבוריות, מכיון שבאופן זה "אין עליהם חלות שם "ציבור של תפלה" שנאמר שבהדלקתן יקיימו את מנהג הקדמונים להדליק בציבור" [וראה בספר רץ כצבי (6) במה שדן בהרחבה בדברי הגר"מ סולובייצ'יק]. וכן נקטו לדינא המנחת יצחק (4) והליכות שלמה (5) שאין להדליק בברכה שלא בבית כנסת, עי"ש במה שכתבו בטעם הדבר.

אולם בשו"ת יביע אומר (8) נקט שהיות וחיוב ההדלקה בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, יש לומר שגם בהדלקה באולמות ומקומות שאינם בית כנסת יש פרסום נס, ולכן ניתן להדליק שם בברכה. וראה בפסקי תשובה (9) אות טו).

• אורחים שאינם מדליקים בביתם אלא באכסניה או בחורי ישיבה – שהדליקו נרות בבית הכנסת או בהיכל הישיבה, האם חייבים להדליק לאחר מכן גם בחדרם, יעו' בפסקי תשובה (9) אות טו).
• הדליק נר חנוכה בביה"כ בלילה הראשון, האם יברך "שהחיינו" כשידליק בביתו – המשנה ברורה (2) ס"ק מו) כתב שיברך שהחיינו בביתו רק אם מדליק להוציא את אשתו ובני ביתו. וראה בספר שלמי תודה (7) במה שדן לענין ברכת "שעשה ניסים", ובחידושו של הזרע אמת האם מי שהדליק בביתו בלילה הראשון, רשאי לברך "שהחיינו" וברכת "שעשה ניסים", כאשר ידליק אח"כ בבית הכנסת.