פרשת וישב

סוד הָעִיבּוּר – גלגול נשמות

א. "סוד העבור" במצות היבום

בדברי הרמב"ן מבואר כי במעשה היבום יש "סוד" המובן רק ל"משכיל", וזה לשונו: "אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם, וניכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע… וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין הנכבד הזה, הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה, באותם שלא יהיה בהם איסור השאר, וקראו אותו גאולה". וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות והמשכיל יבין".

ה"סוד" עליו רמז הרמב"ן בדבריו ל"משכיל" הוא ענין "גלגול הנשמות", כמפורש בדברי רבנו בחיי (1ג) "כי סוד היבום הוא סוד הגלגול". ובדברי רבי מנחם ריקנאטי (1ד) שביאר את דברי הרמב"ן "וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות", שכוונתו "כשנתעורר הרצון ונישאת לבועז, אז נולד בנה של נעמי, זהו סוד (רות ד, יז) "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי", וכפי שפירש הלבוש אבן יקרה, שעל ידי היבום נתגלגלה נשמתו של מחלון, בנה של נעמי, בבן שנולד לרות ובועז [עובד], ולכן נאמר שהבן נולד לנעמי, ולא לרות ובועז. וכן פירשו רבנו בחיי (2ב) ורבי מאיר אבוסאולה (2א).

ב. הזכרת ער ואונן בני יהודה – בכלל ה"סוד" שבמצות היבום

ער ואונן, בניו של יהודה, הוזכרו במנין בני ישראל הבאים במצרים וגם במנין הפקודים [בפרשת פנחס], למרות שמתו ללא בנים. לדעת הרמב"ן (2ב), טעם הדבר, משום שנשמותיהם נתגלגלו.

הרמב"ן סתם ולא פירש במי נתגלגלו נשמותיהם, ומצאנו בזה מחלוקת.

רבנו בחיי (2ד) כתב: "וער ואונן הם בפרץ וזרח, והוא מה שכתוב (במדבר כו, יט-כ) וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה". אולם באור החיים (2ה) כתב: "ואפשר כי לפי מה שקדם אצלנו במצות יבום, כי יביא נפש המת. ובמציאות שלפנינו, לצד שמתו ער ואונן בלא בנים, ויוצרך המייבם להביאם, והנה נעשה יהודה מייבם בעד שלה, והביא ב' הנפשות עצמן. והודיע הכתוב כי ער ואונן במקומן עומדים שנכנסו במקומם חצרון וחמול". וביאר בספר ברכת שמעון (2ו) "מה שלא התייחסו לפרץ וזרח, כי להיות פרץ היה הראשון, זכה הוא בשתיהן שנתעברו נשמותיהם בבניו".

ג. "יחי ראובן ואל ימות" – ביאור הפסוק "על דרך האמת"

בדברי הרמב"ן (3ב) נתבאר הפסוק (3א) "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" בסוד גלגולי הנשמות.

גם כאן, הרמב"ן הטמין את ה"סוד" ברמזים, וכתב: "ועל דרך האמת, יחי ואל ימות, מטעם פוקד עון אבות על בנים, ושם (פרשת יתרו; שמות כ, ה) רמזתי סודו. והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם, אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות". גם בפרשת יתרו (3ד) הרמב"ן סתם וכתב: "והסוד הנסתר בפוקד עוון אבות על בנים, בתחילת ספר קהלת תמצאנו, וכבר כתבתיו".

ואכן, בדרשת הרמב"ן לספר קהלת (3ה) נפתח צוהר קטן לביאור ה"סוד" האמור בפסוק (קהלת א, ד) "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת", ופירש הרמב"ן: "ויש לרבותינו בפסקו הזה סוד גדול מן הסודות הנכללות בסוד הָעִיבּוּר, בעבור היות הדורות מתגלגלים, דור הולך ודור בא", וכתב בביאור חזון יואל: "נכלל בלשון "דור" סוד זה שהדורות מתגלגלים וחוזרים. ולכן לא זו בלבד שהדורות הולכים ועוברים ובאים אחרים במקומם, אלא אותו הדור הולך ובא עוד פעם לעולם".

מעתה מבוארים דברי הרמב"ן על הפסוק "יחי ראובן ואל ימות", כפי שפירש רבנו בחיי (2ג) שראובן לא חטא במכירת יוסף, אולם "חטא בלהה נפקד עליו [בגלגול נשמה בעשרה הרוגי מלכות], וזה רמוז בפסוק יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר". ובפרשת וזאת הברכה (3ג) הוסיף רבנו בחיי: "ועל דרך הקבלה, יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, הזכיר יחי על חיי העולם הבא, ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה. וזהו שתירגם אונקלוס ע"ה ומותא תנינא לא ימות, וגילה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשוב בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנום… ולפי זה נראה שנתכפר לו מעשה בלהה לענין שלא יכרת וימות בו לעולם, אבל לא נתכפר לו לגמרי, שהרי עתיד הוא להיענש עליו בכלל עשרה הרוגי מלכות שחטאו במכירת יוסף".

• • •

ד. "סוד הָעִיבּוּר" ו"גלגול נשמות" על פי קבלת האריז"ל

כאמור לעיל, הרמב"ן ורבנו בחיי הזכירו בדבריהם את "סוד הָעִיבּוּר" ואת ענין גלגול הנשמות.

רבנו בחיי (4א) הסביר מהו תוכן ענין "סוד הָעִיבּוּר", ומה פשר שם זה: "וידוע כי לשון סוד העיבור מלשון עברה, כי סוד הגלגול בענין היצירה מידה מתנהגת בעולם הזה במידת הדין… ומה שנקרא סוד העיבור על שם כח הדורות, שהוא קורא הדורות מראש שהוא מעובר מן הכח הפנימי. ועל שם שכל המתגלגל יתגלגל מכח הדורות, לכך נקרא סוד העיבור כח הדורות. ועוד, שלשון עיבור מלשון ריבוע. ועל שם שהענין עם רבעים עם המגולגל וזולתו פעמים שלש. ועוד, לשון עיבור על שם שאינו עובר ממשפחתו".

לתוספת ביאור הדברים, ידוע בקבלת האריז"ל המבוארת בכתבי תלמידו, מהר"ח ויטאל, בספר שער הגלגולים (4ב;5א) להבדיל בין "גלגול הנשמות" ובין "סוד הָעִיבּוּר".

"גלגול הנשמות" – הוא תיקון לנפש רוח ונשמה של אדם שלא באו על תיקונם, ואז צריכה הנפש לחזור בגלגול עד לתיקונה, ואפילו כמה פעמים, וכן הרוח והנשמה. אולם "סוד הָעִיבּוּר", הוא "גלגול בחיים, ולפעמים אפשר שיתעבר בו רוח ממש של אדם צדיק, אפילו שיהיה מרוחות הצדיקים הראשונים, עד האבות נשמתם עדן, אפילו בזמנינו האחרון, והכל תלוי ערך מצוות שעושה האדם הזה", עי"ש בכל דבריו. וראה בביאור ענין זה בדברי האור שמח (5ד) למאמר חז"ל (5ג) "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור", על פי המקובלים "כי בכל דור ודור נותן השי"ת ניצוצין מנשמת צדיק קדום, והרבה מאמרי חז"ל מסייעים אותם וזה כמו "משה שפיר קאמרת", וזה נקרא אצלם סוד העיבור" [ומדוייק מה שכתב הרמב"ן בדרשה על קהלת (3ה) ובשער הגמול (8) כי גלגול נשמות הוא "מן הסודות הנכללות בסוד העיבור", והיינו שזהו רק חלק מסוד העיבור שיש בו כמה וכמה עניינים – ראה בפירוש חזון יואל שם].

ה. לימוד סוד גלגול הנשמות – רק בצנעה או גם ברבים

בשו"ת מהרלב"ח (6א) כתב: "לדרוש בה ברבים נראה ודאי שהוא דבר בלתי הגון מאד". מנגד, בספרו של רבי מנחם עזריה מפאנו (6ב) נתבארו ענייני גלגולי נשמות, ובהקדמת רבי ירוחם ליינער, כתב: "לא כן בימינו אשר תהילה לקל ספרי הזוהר הקדוש וקבלת האריז"ל מפורסמים לכל, ורבים ההוגים בהם ולומדים אותם ביראה ובקדושה על פי פירושי הבעל שם טוב, מעתה אין כל חרדה ופחד לגלות גם את אמונת גלגולי הנשמות לעיני הרבים".

ו. ספר איוב – התשובה על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו – סוד גלגול הנשמות

הרמב"ן בפירושו על ספר איוב (7ב) ובחיבורו שער הגמול (8-9) פירש בקצרה וברמיזות, כי בתשובתו הסתומה של אליהוא לאיוב על השאלה מדוע "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" [עליה לא השיב איוב] – נטמן סוד גלגול הנשמות: "עם ההעלמה הזו יש בטענה הזאת סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה, והוא רמוז בדברי רבותינו ונכלל בענין סוד העיבור שחכמים מוסרים אותו לתלמידיהם הראויים, והוא תשובתו של אליהוא על תוכחותיו של איוב".

רבנו בחיי בספרו כד הקמח (10א), פתח צוהר להבנת סוד זה, וביאר את הפסוקים בספר איוב, אליהם התכוון הרמב"ן בדבריו: "ומה עושה הקב"ה בחסדו כדי שיזכה לראותו באור העליון, נפשו מתגלגלת בגוף וחוזרת שם כבראשונה, זהו (איוב לג, כה) רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו, כי רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ יחזור לנפש שהזכיר למעלה (שם פסוק יח) יַחְשׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת" עי"ש בכל דבריו [להבנת הדברים העמוקים, ראה בפירוש חזון יואל על ספר שער הגמול, ובהוספות הנכבדות שם הנוגעות לכל מבואר לעיל].

ז. הקריאה בספר יונה ביום הכיפורים – זירוז לתיקון המעשים כדי שלא יצטרך לחזור לעולם הזה בגלגול

המשנה ברורה (10ב) הזכיר את המנהג להפטיר במנחה של יום הכיפורים בספר יונה, וביאר את הטעם: "שמדבר מן התשובה. ועוד, שאין יכולים לברוח מן השי"ת". ובשער הציון (שם) ביאר את כוונת הדברים, שיש בקריאת ספר יונה זירוז לתיקון המעשים "כי האדם חושב כמה פעמים לייאש את עצמו שאין יכול לתקן בשום אופן, ועל כן יתנהג תמיד באופן אחד, ואם יגזור עליו הקב"ה למות ימות. אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה, כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן ויבוא עוד פעם ופעמיים לעולם הזה [דהיינו בגלגול נשמות], ובעל כורחו  יוכרח לתקן ואם כן למה לו כל העמל, למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות, ולחזור עוד הפעם. וראיה מיונה שהקב"ה רצה מאתו שילך וינבא והוא מיאן בזה ונס לים… וסוף דבר היה שרצון השי"ת נתקיים וילך וינבא. כן הוא האדם בענייניו".