פרשת עקב

תורה ושכרה

א. שכר תורה ומצוות בעולם הזה

בסוגיית הגמרא במסכת קידושין (1א), דנו חז"ל אימתי מקבלים שכר בעולם הזה על תלמוד תורה ומצוות, ולדעת רבי יעקב "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" [לביאור דבריו, ראה בהסברו של רבי צבי הירש ברוידא [הסבא מקלעם] המובא בספר מכתב מאליהו (1ב)]. יחד עם זאת, גם לדעתו, יש יוצאים מהכלל ופעמים שהשכר משתלם כבר בעולם הזה, כפי שנבאר בדברי האור החיים הקדוש.

• כאשר עובדים את הקב"ה באהבה – כתב האור החיים הקדוש בפרשת עקב (1ג) "לפי מה שקדם לנו כי שכר מצות אינו משתלם בעולם הזה, הודיע הכתוב שאם יאהבו ה' וגו' בְּכָל לְבַבְכֶם, יזכו גם בעולם הזה. והוא מה שנתכוון במאמר ונתתי בתוספת וא"ו, להעירך שאין זה אלא תוספת על העיקר, שהוא שכר עולם הנצחי והקיים" [המשך דבריו: "גם רמז שהגם שהמזונות הוא בכלל הדברים שאינם תלויים בזכות, אף על פי כן כשיעבדו ה' כמצטרך אין המזל שולט בהם", יבואר להלן אות ג]. וכן מבואר בדבריו בפרשת אחרי (2ג-גא) "כי אדם שעושה מאהבה ישנו גם בטוב עולם הזה, יתר על הגמול הקבוע לו בעולם הנצחי. ואולי כי לזה רמז באומרו וָחַי בתוספת וא"ו, להעירך שזה נוסף על שכר אחר, שהוא שכר הנעלם. מה שאין כן גדר הראשון שעושה מיראה שאין לו אלא לעולם העליון, כאומרו ללכת בהם, לעולם העליון. אבל גדר זה וָחַי בָּהֶם, פירוש לא לעתיד לבד, שאם כן היה לו לומר ויחיה, אלא מעת טעמו טעם המצות בערך זה וָחַי בָּהֶם. ולדרך זה יתבאר גם כן מה שאמר בפרשת והיה אם שמוע (דברים יא, יד) שאמר ונתתי מטר ארצכם, פירוש לצד ששם נאמר לאהבה את ה'. לזה הודיע כי מצוה זו יש לה שכר גם בעולם הזה, וראוי הוא ליהנות בב' עולמות. והגם שאמרו ז"ל (1א) שכר מצות בהאי עלמא ליכא, זה ישנו בהטבה זו".
• צדיק גמור שכולו זכויות – בפרשת ואתחנן (2א) כתב האור החיים הקדוש: "ולסברת רבי יעקב שאמר שכר מצוה בעולם הזה ליכא (1א), נראה שיודה רבי יעקב במי שהוא צדיק גמור ושמר כל התורה, שיזכה גם בעולם הזה. ולא אמר רבי יעקב אלא באדם שרובו זכיות. הא למדת דווקא מי שיש בידו עבירות אלא שרובו זכיותיו, הוא שאומר עליו מריעין לו, אבל מי שכולו זכויות, יודה כי ייטיב לו ה' גם בעולם הזה". וזהו ביאור הפסוק (שם) "בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ" – "דקדק לומר בכל, להעיר שמדבר במי ששומר הכל. ולאיש כזה ישנו בעולם הבא, כאומרו לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם, גם ישנו בעולם הזה. והוא אומרו וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן, ולא אמר והארכתם ימים סתם, שנפרש שנתכוון לעולם שכולו ארוך". כלומר, לשיטת רבי יעקב נצרך לימוד מיוחד שכוונת הכתוב לחיים ואריכות ימים בעולם הזה – " בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן", כי לשיטתו "אריכות ימים" היא "לעולם שכולו ארוך" – "העולם הבא".
• "אם העדיף בטובו" – בפרשת בראשית (2ב) כתב האור החיים הקדוש: "להיות שיש ב' עולמות עולם הזה ועולם הבא, והאדם על ידי התעסקו בתורה ובמעשים טובים ישיג הטוב והחיים. כאן הודיענו הכתוב כי לא ישלם לצדיקים שכר התורה והמצות בעולם הזה, עד אשר יכין להם אוצר הטוב שהוא העיקר לחלק הנשמה. ואחר כך אם יותיר, מטיבים לו גם בעולם הזה. כי יבחר ה' תחילה להכין לאדם גמול עולם העליון, שהוא הנצחי. והוא שרמז באומרו בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם, שהם עולם הנשמות, ואחר כך וְאֵת הָאָרֶץ, שהוא עולם השפל, אם העדיף בטובו. הא למדת, שאין מטיבים לצדיקים בעולם הזה, עד אחר שיזכו בנחלתם לאור באור החיים".

דברי האור החיים הקדוש, כי צדיקים גמורים מקבלים שכר על מעשיהם בעולם הזה מפורשים גם בדברי רבותינו הראשונים: הרמב"ן בשער הגמול (3ב) "לא איברי עלמא אלא לצדיקי גמורי או לרשיעי גמורי (ברכות סא, ב). כלומר, שהצדיקים הגמורים אוכלים בעולם הזה ונוחלים בעולם הבא, שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא"; והמאירי (3ג) שכתב בתוך דבריו: "כל שאין עוון מעכב, אף הוא גומל בעולם הזה".

ב. שלטון על המזל

עוד נתבאר לעיל בדברי האור החיים הקדוש (1ג) מהו שכר התורה והמצוות בעולם הזה – "כשיעבדו ה' כמצטרך, אין המזל שולט בהם". המקור לכך מבואר בדברי תוספות במסכת מועד קטן (3ד) שכתבו ליישב את האמור בגמרא שם "חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", הסותר לכאורה את דברי הגמרא במסכת שבת (3ה) "אין מזל לישראל" – כי "על ידי זכות גדול משתנה המזל".

ענין זה מתבאר בדברי האור החיים הקדוש בפירושיו במקומות נוספים על התורה:

• בפרשת עקב – כתב האור החיים הקדוש (4א), כי למרות האמור בגמרא "בני חיי ומזוני, לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא", נתחדש "שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות, יובטחו משלשתם יחד". וענין זה נרמז בכתוב: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן, הרי חיים. וּרְבִיתֶם, הרי בנים. וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, הרי מזוני. ומעתה כל המתעצם בשלימות התורה והמצות, מובטח בבני ובחיי ומזוני".
• בפרשת ראה – כתב האור הקדוש (4ג) "כי מאמר חכמינו ז"ל שאמרו שהעושר והעוני אינו תלוי בזכות, הוא, הגם שיהיו זכיותיו מרובים, כל שיש לו אפילו חטא אחד לא ישלוט על המזל המראה עליו עוני. אבל כשיגיע לשלימות התורה והמצות ישלוט גם על המזל, וישיג עושר ובנים וחיים".
• בפרשת בחוקותי – כתב האור החיים הקדוש (5ב) "כי באמצעות קיום המצוות הוא שולט ודורך על המזלות", והיינו דברי חז"ל (שבת קנו, א; 3ה) "אין מזל לישראל", פירוש: "הם שולטים בו", לפי מעשיהם וזכותם.
• בפרשת בחוקותי – ביאר האור החיים הקדוש (6א) את הפסוק "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם", וזה לשונו: "עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל אין מזל לישראל, והוא מאמר ה' וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וגו', כנגד בני חיי ומזוני. הגם ששלשתם הם תלויים במזל, ולא בזכות, אני אפנה המזל ממקום למקום המורה עליכם. לפרות זה כנגד הבנים, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם כנגד חיי, על דרך אומרו (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וגו'. וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, כנגד מזוני" [ראה שם ביאור הרמז בכתוב "ברית" לענין ה"מזוני"].

אמנם מאידך גיסא, כתב האור החיים הקדוש בפרשת ואתחנן (4ב) כי "שלשה דברים אלו [בני, חיי ומזוני] אינם תלויים להשיגם באמצעות עבודת ה' ואהבתו" [ראה בדבריו בהרחבה], ולכאורה משמע כי ג' דברים אלו אינם תלויים בעבודת ה' כלל. ובספר כל הכתוב לחיים (5א) כתב ביישוב הדברים: "המדקדק בלשון רבנו יראה, שכאן [בפרשת עקב (4א), וכן יתפרשו דבריו בשאר המקומות הנ"ל], נתכוון לומר, שרק אם מניעת הטוב אליו הוא מצד מזלו הרע, אזי אם יתעצם בעבודת ה' ישתנה מזלו לטובה. אבל באמת חוץ מהשפעת המזל, יש עוד הרבה חשבונות עמוקים מכבשי רחמנא, אשר אין איתנו יודע עד מה, למה צדיק ורע לו, ועל זה נתכוון רבנו בפרשת ואתחנן".

ג. עסק התורה תשמחהו

עוד זאת למדנו בפרשתנו על שכר התורה בעולם הזה, על פי המקובל בידי חז"ל (6ב) כי בכל מקום שנאמר "והיה" אינו אלא לשון שמחה. לפי זה ביאר האור החיים הקדוש (6ג) את לשון הכתוב "והיה עקב תשמעון", כי נרמז בזה שכר לימוד התורה וקיום המצוות: "עוד רמז על דרך אומרו (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו וְהָיָה, השמחה תהיה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה וכו', ששכר מצוה מצוה, שהיא השמחה".

ד. תורה מגנא ומצלא

שכר נוסף בעולם הזה של העוסקים בתורה, הוא היות התורה "מגנא ומצלא" מן החטא ומביאה לידי קיום המצוות. נעיין במקורות הדברים בסוגיות הש"ס. ובמה שפירש האור החיים הקדוש על פי זה.

• מסכת ברכות (7א) – "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה".
• מסכת סוטה (7ב) – "אמר רב יוסף, מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה, אגוני מגנא אצולי לא מצלא. תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא".
• מדרש תהלים (7ג) – "אין יצר הרע שולט על התורה, ומי שהתורה בלבו אין יצר הרע שולט בו, ולא נוגע בו".
• מדרש ויקרא רבה (7ד) – "תורה אבן, יצר הרע אבן, האבן תשמור את האבן".

על פי דברי חז"ל, פירש האור החיים:

• בפרשת יתרו (7ה) – "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי. צריך לדעת טעם כפל שמוע תשמעו. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (סוטה כא, א) תורה בין וכו' מגנא ומצלא, והוא אומרו אִם שָׁמוֹעַ, פירוש אם תהיה השמיעה זה יהיה לכם לב' תועליות: האחת, שאתם שומעים קולו יתברך דברי אלקים שיש בהם החיים ותחיו, כאומר (ישעיה נה, ג) שמעו ותחי נפשכם. והשניה, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, פירוש, שיגן עליכם מיצר הרע".
• בפרשת עקב (8א) – "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, פירוש שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות, שהתורה מגנא ומצלא מן החטא, שהיא השמירה, גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה".
• בפרשת כי תבוא (8ב) – "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, שגזירת הכתוב הוא תשמע בקול ה', והכוונה בזה כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות לזכות שה' ידבר בו. והוא אומרו תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, עוד ימשך לך מהשמיעה לשמור ולעשות, שהתורה מצלת מן החטא הרמוז בשמירה".

וכן פירש האור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון (8ג) את לשון הכתוב בספר משלי "בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ", וזה לשונו: "דע כי לא אמרי בלבד [לימוד התורה] אתה לוקח, אלא גם את המצוות תצפון אתך, פירוש לא תבוא לידך עבירה ותעשנה" – כי תורה מגנא ומצלא מן החטא.

והנה בדברי הגמרא במסכת סוטה (7ב)  הקשו על רב יוסף שאמר "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא" – מדואג ואחיתופל. האור החיים הקדוש בפרשת בחוקותי (8ה) תירץ קושיא זו בטוב טעם ודעת: "תורה זו [שנלמדה שלא לשמה] אין בסגולתה להציל מיצר הרע בבא עבירה לידו. ובזה יש לתרץ מה שהקשו לרבי יוסף, אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקו בתורה אמאי לא אגינא עלייהו, שהם היו לומדים מתחילתם שלא לשמה, ואין כח בתורה כזו להגין עליו מיצר הרע". וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת בחוקותי (7ו) "שהגם שילמדו התורה, אם לא יהיה הלימוד לשמו יתברך, פירוש אין מציל מיד היצר הרע, ויבואו לידיכם עבירות, שאין מציל מהיצר אלא תורה לשמה".

וראה גם במה שפירש האור החיים הקדוש (9ב)  את הפסוק "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה", כי "לצד שרצה ה' לומר שלילת שמירת המצוות ומיאון עשות רצונו יתברך, לזה הקדים הסיבה ואמר שסיבת הדבר הוא לצד שלא למדו תורה. על דרך אומרם ז"ל (קידושין ל, ב) אמר הקב"ה בראתי לכם יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, הרי כי אין תקוה לינצל מהיצר על ידי עסק זולת התורה. וכשיושלל מהתורה, יטה אזנו ליצרו הרע".

להשלמת היריעה, נתבונן בהסברו של רבי יהונתן אייבשיץ (9א), היאך עסק התורה מחליש את כוחו של היצר הרע: "כי כל חמדת אדם הוא מחום יצר הרע המחמם גופו לתאווה, ולכך עצה היעוצה לבטל חום היצר הרע, יעסוק בתורה שהוא אש של מעלה, אש אוכלה אש ואין מכלה. ואוכל חום אש חמדה של יצר הרע ואין מכלה גופו. אדרבה, יחליף כח יעלה אבר כנשרים ויזקין בארץ גזעו, והיינו תורה לשמה לשם שמים לעשות נחת רוח ליוצרו בכל אופן".

ה. התורה נותנת לו כח וגבורה

עוד זאת מצינו שכר בעסק התורה, שהיא נותנת לאדם כח וגבורה.

וכך כתב האור החיים הקדוש בפרשת עקב (9ג)  בפירוש הפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", כי "הכוונה בזה לשלול דעת אומרים לחדול מעסק התורה, משום מלחמת הארץ שצריך חוזק, והתורה נקראת תושיה (סנהדרין כו, ב). לזה אמר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה, וכבר כתבתי למעלה שמאמר כָּל הַמִּצְוָה ירצה אל עסק התורה, ויחד לה שמירה ליתן לאו על ביטולה וגמר אומר לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, פירוש שאדרבה נותנת לו כח וגבורה להתחזק במלחמת ה', וכן הוא אומר (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה". המקור לדבריו מפורש במסכת אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הו אלו וכו', ונהנים ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה".

כעין זה מבואר גם בדברי האור החיים הקדוש בפרשת בלק (10א) "שהצדיקים הגם שעושים מצות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל, על דרך אומרו (תהלים עג, טז) עמל הוא בעיני, אלא אדרבה כאדם המרוויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה". והוסיף: "גם נתכוון על דרך אומרו אני בינה לי גבורה, כי כשהצדיקים עוסקים בתורה ומתמידים בה אין להם עמל בעסק התורה, שאדרבה היא נותנת לו גבורה". ומבואר בזה דבר מופלא מאין כמוהו, אף שהתורה ועמלה מתישים כוחו של אדם, ככל שיעמול יותר ויותר בתורה, אדרבה, היא מוסיפה בו כח וגבורה. ולא עוד, אלא שנותנת את העוז והתעצומות הדרושים לנצח במלחמות. וראה תוספת לדברים, בספר אהל צביה (10ב) בגודל הכח האדיר של עמל התורה, העוזר לעם ישראל בכל אופן ובכל מצב ובכל זמן.