פרשת שופטים

כי תצא למלחמת היצר (א)

 א. כי תצא למלחמת היצר – המלומד במלחמה עם האדם הקרוץ מחומר

בפרשתנו נצטווינו בדרכי ההנהגה בשעת היציאה למלחמה עם אויבנו, וביאר האור החיים הקדוש (1א) כי הכוונה גם לדרכי ההנהגה במלחמת האדם נגד יצרו הרע: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך ואמר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה הידועה, שאין גדולה ממנה".

כפי שיבואר לקמן, דברים אלו מצטרפים למערכת שלימה של עצות והדרכות אשר נמסרו לנו בפרשיות התורה, כיצד נשכיל ללחום ללא חת כנגד היצר הרע, תחבולותיו ותכסיסיו, עד להכנעתו.

לדוגמא, במלחמת היצר "יש שני דברים קשים לאדם שמתישים כוחו. האחד הוא, שאינו מלומד במלחמה, כמו שהוא מלומד ורגיל במין מלחמה זו יצרו הרע. השני, שהרכבת האדם חובקת דברי היצר בכל אשר יאמר אליו, בעניני האיסור לגנוב ולגזול ולגאות ולאכול כל אשר תאוה נפשו, וזה ימנעהו מלשמוע אל "דברי התורה והמצוות. ומה גם אחר שנכשל בעבירות רבות, שיתוספו כוחות הרע שנולדו ממעשיו הרעים, כמו שפירשתי במקומות אחרים, והרי הוא ביניהם כחררה שאין לה הופכים". בפסוקי פרשתנו ניתנה לנו הדרכה ברורה כיצד להתמודד עם קשיים אלו: "לזה בא דבר ה' כאן, ואמר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ בעיני שכלך סוּס וָרֶכֶב. סוס כנגד מה שהוא היצר, סוס מוכן למלחמה, מה שאינו כן האדם. רכב, כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים. ואומרו עַם רַב מִמְּךָ, כנגד כוחות הרע שנתווספו ממנו מצד מעשיו הרעים, כמו שאמרנו. אף על פי כן, בא דברו הטוב ואמר לֹא תִירָא מֵהֶם. והטעם הוא, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ, פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכוחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו, אבל כיון שה' אלקיך עמך, כוחו גדול להצילך. כי כשבא אדם להיטהר, ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה', והוא יכניע מציריו".

ב. כי תקרב על עיר להילחם – הנשמה ככלי עזר במערכה נגד היצר הרע

דרך הנהגה נוספת במלחמה נגד היצר הרע המבקש להחטיא את האדם, נלמדת מהציווי "לקרוא לשלום" בטרם היציאה למלחמה – הרומז לצורך לעשות "פשרה" בין הנשמה ובין הגוף.

וכך פירש האור החיים הקדוש (2) את הפסוקים בפרשתנו: "כי האדון ברוך הוא שולח נשמה יתירה להאדם מעולם העליון להדריכו בדרך ישר, ובאמצעותה ימלט האדם מהמחטיאו. וצוה ה' לנשמה ואמר כִּי תִקְרַב אֶל עִיר, זה הוא גוף האדם שנקרא עיר, כאומרו בספר הזוהר (ח"ג דף סח, ב) בפסוק עיר קטנה (קהלת ט, יד) וז"ל עיר קטנה דא גופא דבר נש, ע"כ. למלחמה, כי צריך כח להציל האדם מיד מרשיעו. ודקדק לומר עָלֶיהָ, פירוש בשביל העיר למלטה מיצר הרע, על דרך אומרו (שם) ובא אליה וגו' ומלט הוא את העיר בחכמתו. וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, פירוש שלא תבוא אליה בפסיעותיך להטותו לדרך הטוב מן הקצה אל הקצה. אלא בתחילה בקרבך תקרא אליה לשלום, שעשה יעשה גם לעולם העליון, ויהנה בזה ובבא ויתן חלק לגופניות וחלק לרוחניות, כי גם לעולם העליון צריך האדם למזונות. ואם לא יטריח בעולם הזה בעד עולם הבא גם כן, נמצא שלא יגיעו ויאבד לעולם ועד, ודרך זה יקרא דברי שלום שהוא הביצוע" – יעויין במה שפירש לפי דרך זו את המשך הפסוקים שם.

ג. בריאת השמים והארץ החושך והאור – הרוחניות והגשמיות היצר הטוב והיצר הרע

לכשנתעמק בדברים, נמצא כי יסודותיה של מלחמת היצרים הנמצאים באדם, והמאבק בין הכוחות המנוגדים המוטבעים בו – הושתתו בבריאת העולם שעיקרה בריאת האדם "עיקר תכלית הבריאה", כפי שביאר האור החיים הקדוש (3) בפרשת בראשית: "בְּרֵאשִׁית, כשברא ה' את האדם בראו ממקור הרוחניות, הרמוז בתיבת הַשָּׁמַיִם. וממקור הגשמיות הרמוז בתיבת הָאָרֶץ. ותמצא שרמזו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא, ב) במה שאמר הכתוב (תהלים נ, ד) יקרא אל השמים מעל שהוא הרוח, ואל הארץ הוא הגוף הבנוי מהארץ. ורצונו יתברך בזה הוא, שעל ידי מעשה האדם יתעצם להפך החומר, שהוא הגוף, עד שיהיה נחשב צורה. והנה תמצא (שבת קנב, ב) שהצדיקים אינם חוזרים להיות עפר, כי זככו החומר שלהם עד שנעשה רוחני. כמו שכתב הר"י עראמה ז"ל, וזה לשונו והתעצמות השלמים להפך החומר לצורה, עכ"ל. וב' מדות אלו רמזם באומרו אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, על זה הדרך, אם זכו הרי הם מסמיכים חלק הגשם שבהם הרמוז אל הארץ, מחברים אותו ונעשה חומוניא [חטיבה אחת] אחת עם השמים. ואם לא זכו, הרי הם מהפכים חלק הרוחניות שבהם לבחינת הארץ, ונעשה הצורה חומר, והוא אומרו ואת הארץ". ולפי דרך זה ביאר את המשך הפסוקים בפרשת בראשית שם.

ד. היצר הרע – "צר הצורר בחברת החומר העכור"

לתוספת ביאור בדברי האור החיים הקדוש, נעיין בהסברו של רבי ישראל מסאלנט באגרת המוסר (4א), כי במלחמת היצר יש שני חלקים: האחד – הכח הגופני החומרי של התאווה הערב לשעתו, מול כח השכל הרואה את הנולד. והשני – הכח הרוחני של הטומאה המביא לידי עבירה הנלחם כנגד כוחות הקדושה.

וביאר מורי ורבי הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, בספר משכיל לדוד (4ג-5) כי יסוד זה, נתבאר בתפילה שתיקן החיד"א (5ב) לאומרה בתשליך: "מה נענה ומה נאמר, כי הצר הצורר בחברת החומר העכור היו בעוכרינו". וכן בלשון ברכת "המעביר שינה", על פי פירוש הגר"א: ואל תשלט בנו יצר הרע, זה יצר הרע הרוחני, ומה שכתב וכף את יצרנו להשתעבד לך, הוא יצר הרע הטבעי, המזוג בטבע כוחות האדם". וביאר שם על פי דרכו של הגר"א "שאת היצר הרע הרוחני צריך לנצח, ואילו את היצר הרע הטבעי צריך לנתב לכוונה נכונה – לשם שמים".

ה. "ארמי אובד אבי וירד מצרימה" – היצר הרע הרוצה לאבד את הנשמה

בדברי האור החיים הקדוש (1א) נתבאר כי אחד הקשיים של האדם במלחמה נגד יצרו נעוץ ב"הרכבת האדם" – הנוטה לתאוות שגופו חושק בהן, והכח לנצח במלחמה הוא "כשבא אדם לטהר" ואז הקב"ה "יכניע מצריו".

עוד עצה לנצח את היצר היא בתפילה – כדברי האור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא (6ב), לאחר שתיאר בהרחבה את רמאות היצר הרע המבקש לאבד את הנשמה בתחבולות ופיתויים: "ואומרו וַנִּצְעַק אֶל ה', כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע. ואומרו וַיִּשְׁמַע ה' את קֹלֵנוּ, פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו, אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם, מטעם שראה את הרשום שהוא עָנְיֵנוּ ועֲמָלֵנוּ ולַחֲצֵנוּ. העוני, הוא אפיסת כח הלוחם, שאין כח בנו המספיק להילחם בו לגרשו ממנו. העמל, הוא שאנו צריכים לעמול במלחמתו. הלחץ, הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו, ולג' הסיבות שמע ה' את קולנו".

עצה נוספת ללחום ביצר היא להוסיף על התפילה גם עמל התורה, כדברי האור החיים הקדוש בפרשת ויצא (7) "ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רבותינו ז"ל (זוהר ח"א דף קמז, א) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב היא הנפש בצאתה מעולם העליון. ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך בעקביו. ואומרו וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צא, ב) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו, דכתיב (לעיל ד, ז) לפתח וגו'. ואומרו וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם (ב"ר סח, ט) שלא יעזבנו ביד יצרו הרע. ואומרו וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, שצריך להתנהג כן עד לכתו מעולם הזה כשיעריב שמשו, והוא אומרם ז"ל (אבות פ"ב מ"ה) אל תאמין בעצמך עד יום מותך.  ואומרו וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה, א) וז"ל אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע וכו', ואם לאו יעסוק בתורה, דכתיב (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם. והוא אומרו מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, פירוש בניינו של עולם שהם דברי תורה".

ו. על ידי ההכרה כי השי"ת "הוא הנותן לך כח לעשות חיל" – ינצל מתחבולות היצר

בדברי האור החיים נמצא עצה נוספת למלחמה ביצר. תחילת תחבולות יצר האדם להשכיח את ההכרה בבורא ובהשגחתו. על כן כדי ללחום בזה, יש לחזק בתמידות את הזכרון כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל, כדבריו בפרשת עקב (8א) "וְזָכַרְתָּ את ה' אלוקיך, פירוש שצריך לתת לבו על טובתו, כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם הוא להשכיחו דבר זה, ודרך זה יכנס לאבדו".

ז. עצה נוספת להימלט מהישר הרע – לשלול רצונו בלא טענה

כן מבואר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת ראה (8ב), בפירוש הפסוק "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ", דהיינו היצר הרע. שהעצה ללחום נגדו היא: "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, פירוש על דרך אומרו (משלי א, י) בני אם יפתוך חטאים אל תאבה, פירוש לא תיכנס עמו בטענות אלא שלילת הרצון בלא טענה. והטעם, שאם יכנס עמו בטענות, התמדת החושב תוליד תכונת הרע באדם".

ח. "וידעת היום והשבות אל לבבך" – עשר הערות הנצרכות להכנעת היצר השוכן בלב האדם

בנוסף לכל המתבאר לעיל, מצאנו בדברי האור החיים הקדוש (9) מרגניתא טבא, עשר הערות הנצרכות להכנעת היצר השוכן בלב האדם, אשר נרמזו בפסוק "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד".

[א] – יזכור לו יום המיתה.

[ב] יתן האדם בידיעתו היום ההוא הגדול, שבו ישלוף ה' חרבו וישחט ס"מ הרשע, ובזה ישיב אל לבבו לדרך הישר, כי יכנע השטן לפניו.

[ג] יזכור לו היום הגדול שהוא יום הדין, מה יעשה כי יקום אל, וכי יפקוד מה ישיבנו, ומה תגדל חרפתו לפני קהל ועדה עליונים ותחתונים, ובזה יכניע יצרו.

[ד] על דרך אומרם ז"ל (ב"ב פד, א) למה החמה בבוקר פניה אדומים וכו', לפי שעוברת על פתחה של גיהנם. והוא אומרו וידעת, תן לבך לדעת מעשה היום, ותראה הכרה בשמש כי יש דין לעוברי רצונו, ובזה תשיב אל לבבך וגו'.

[ה] בחינת הקדושה תקרא יום, ובחינת הזרות תקרא לילה, ועל ידי מעשה אדם יכחד מבחינת יום ויהיה חלקו במדת לילה. ואומרו וידעת היום, פירוש השתדל לדעת מדה זו שנקראת היום, ובזה אתה מעצמך תטה לבבך לדרך הנכון.

[ו] בכל יום צריך לעשות חשבון הנפש על כל מעשיו, וכאשר ינהג כן, ירגיש במעשיו הרעים וישוב על השגגות ויתוודה על העבר. ולזה צוה משה במאמר וידעת היום, פירוש שבכל יום ידע מעשהו של אותו יום, והוא דרך מארי דחושבנא. ובזה והשבות אל לבבך, שלא יתמיד בהם ואין צריך לומר שלא יוסיף להרע.

[ז] בספר הזוהר מבואר, כי יום שהנפש באה מעולם העליון משביעה ה' על התורה, ומתרה בה בעונשים מרובים וביעודים מרובים אם תטיב. וכנגד יום זה אמר וידעת היום, פירוש היום שנסע שיזכור יום נסיעת נפשו מעולם העליון בכמה התראות, וזה ישיב אל לבו להכניע יצרו.

[ח] במסכת חגיגה (יב, ב) מובא כי עולם הזה יקרא לילה, ועולם העליון יקרא יום. והנה לצד שיראה האדם דברים מנוגדים בעולם הזה, צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, לאין חקר, יטהו לבבו מבחור בטוב הנצחי, ויראהו הרשעים בעולם הזה שמסריחין ומרויחין, ויאמר אליו הלא תראה כי טוב הוא. לזה אמר וידעת היום, שהוא עולם המתייחס אליו יום, והשבות אל לבבך תשובה ניצחת, כי ה' בוחר הקיום לידידיו ומשלם לשונאיו וכו'.

[ט] במסכת שבת (פח, א) מבואר התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית על יום מתן תורה. והוא מה שרמז באומרו וידעת היום, ופירוש היום הנכבד שנגלה על הר סיני מה נורא מעשיו, ושעליו בא התנאי עם העולם, ובזה תשיב לבבך לדרך התורה.

[י] בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) מובא: "שקול שבת כנגד כל התורה כולה". ולפי שיבוא היצר ויאמר לאדם מה כוחך כי תייחל לקיים כל התורה כולה שהיא שלימות האדם, ומה גם אדם שעברוהו רעות רבות ירחיקהו היצר, מה תוכל לתקן את אשר פעלו ידיך מהרעות. לזה אמר משה וידעת היום, אותו שכתוב בו היום שהוא השבת, דכתיב (שמות טז, כה) כי שבת היום, תן דעתך עליו, ובו תשיב אל לבבך, כי הוא שקול כנגד כל התורה. וזה יועיל לסתור ב' טענות, בין לתקן מה שעברוהו מהמרדים, בין להשלמת הנפש, שעל ידי שמירתו הרי הוא כאילו קיים תרי"ג מצוות".

ט. "ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת" – סופו של היצר הרע לעתיד לבוא

לסיום, נשוב לדברי האור החיים (10), כי פרשתנו רומזת על סופו של היצר הרע לעתיד לבוא, המבואר בדברי חז"ל מכות (יב, א) "שלשה טעויות עתיד שרו של אדום לטעות לעתיד לבוא, ואחד מהם הוא שערי מקלט קולטות, ההורג בשוגג והוא מזיד". וידוע כי "שרו של אדום הוא ס"מ, הוא שטן, הוא יצר הרע", ולעתיד לבוא "בית דין של מעלה", יקחוהו "ועל פי המשפט יתנוהו ביד גואל הדם הוא אבינו שבשמים. ובנגיעת יד ה' בו, בזה הוא מת מעצמו", יעויין בכל דבריו הנפלאים שם, שנזכה לראותם בקרוב בימינו, אמן.