פרשת תצווה

משה רבנו והגאולה האחרונה

א. הגואל האחרון – משיח דוד או משה רבנו

כידוע, הגאולה האחרונה אליה אנו מצפים בכל יום תהיה על ידי משיח בן דוד, כאמור בלשון התפילה (1א) "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַֹ", וכדברי הגמרא במסכת סוכה (1ב) "משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו" [כמו כן, לפניו יבוא משיח בן יוסף].

אלא שבדברי המדרש (1ג) מובא כי משה רבנו "יגאל" את בניו בגאולה האחרונה: "אמר ליה הקב"ה, משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא, שניכם באין כאחת". וכן מובא בזוהר הקדוש (1ה) "דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה, לקיימא קרא
(קהלת א, ט) מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" [עתידים כל הסודות להתחדש על ידי משה רבנו בסוף הימים, לקיים הפסוק מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, שהם ראשי תיבות מש"ה, דהיינו משה רבנו הוא יהיה הגואל האחרון].

וכן מבואר בדברי רבנו בחיי (בא) על הפסוק (2א) "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים", שהוא "רמז על משה. וביאור הכתוב כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה, שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי, והוא משה רבינו הגואל הראשון המולך על ישראל". בספר האמונה והבטחון (2ג) השלים את הדברים: "שיל"ה בגימטריא משה, שינהיג את ישראל. ואונקלוס תרגם משיחא, רוצה לומר לא יסור שבט מיהודה, עד שיבוא משה שינהיג את ישראל ותהיה הממשלה לבית לוי. ועוד תשוב הממשלה למשה בימי גאולתנו, כי הוא יוציא את ישראל". ומעתה יש להבין היאך הדברים עולים בקנה אחד עם הידוע והמקובל כי המשיח הוא בן דוד, וצ"ע

ב. משה רבנו הוא הגואל בעתיד ויכניס את ישראל לארצם

האור החיים הקדוש פירש פסוקים רבים בתורה, על פי קבלת חז"ל כי משה רבנו הוא "הגואל" בעתיד, אשר גם יזכה להיכנס לארץ ישראל ולקבץ הגלויות לארצם.

• בפרשת כי תשא (2ד) כתב האור החיים הקדוש, כי התיקון על כך שמשה רבנו קיבל את ה"ערב רב" במצרים, אשר חטאו בעגל, יהיה לעתיד לבוא "שאמרו ז"ל (יבמות כד, ב) אין מקבלים גרים לימות המשיח, ומשה הוא שיהיה הגואל ויתקן הדבר".
• בפרשת כי תשא (2ה) פירש האור החיים הקדוש "בדרך רמז" את הפסוק "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי", שנאמר אל משה רבנו לעתיד לבוא "והוא מאמרם ז"ל משה שגאל אותנו הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא. ועל אותו זמן הוא אומר שְׁמָר לְךָ".
• בפרשת קדושים (3א) כתב האור החיים הקדוש בביאור הציווי "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", כי "אין שיעור להדרגות הקדושה המזומנת לכל הרוצה ליטול את השם. וצא ולמד ממדרגות הנביאים זו למעלה מזו, ומשה עולה על גביהן, ואולי שיכול להיות הדרגה גדולה ממשה, והוא מדרגת מלכנו משיחנו המעוטר בעטרי עטרות, כמובן מפסוק (ישעיה יא, ב) ונחה עליו רוח ה'". והוסיף: "ולדברי רבותינו ז"ל כי משה שהיה הוא הגואל העתיד, וכמו שהארכנו בפירושן של דברים במקומן, אם כן אין שיעור וגבול להדרגות הקדושה". כלומר, לפי דברי חז"ל שמשה רבנו הוא הגואל האחרון, נמצא כי מלבד שישתנו הדרגות הקדושה מאדם לאדם עד אין שיעור, הרי שגם באותו אדם עצמו אין שיעור וגבול להדרגות הקדושה שיכול הוא להתעלות בהן. שהרי אפילו משה רבנו שהוא עולה על כל הנביאים שלפניו ושלאחריו, גם הוא עצמו יתעלה לעתיד למדרגה גובהה יותר מפכי שהיה בחיים חיותו.
• בפרשת פרשת ואתחנן (3ב) פירש האור החיים הקדוש, את בקשתו של משה רבנו "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר", על פי קבלת חז"ל "כי הגואל המקווה לעם המקוים הוא משה עצמו, ובספר הזוהר (ח"ג דף רעו, ב) גם כן רמזוה בפסוק מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, והן הנביא משה ידע הדברים כי גילה ה' סודו אל עבדו נאמן ביתו, שיבוא זמן אחר שיעבור את הירדן אל הארץ. לזה דקדק בתפילתו כי מה ששואל הוא שיעבור עתה, והוא אומרו אֶעְבְּרָה נָּא, בזמן זה".
• בפרשת עקב (3ג) פירש האור החיים הקדוש את דבריו של משה רבנו לבני ישראל "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן", וזה לשונו: "ואומרו היום, נתכוון לומר שההפרש שיש בינם לבינו, שהם עוברים והוא אינו עובר, הוא דווקא היום, אבל בזמן אחר יעבור גם הוא כאומרם ז"ל כי לעתיד משה יכניס את ישראל לארץ".
• בפרשת האזינו (4א) פירש האור החיים הקדוש את הפסוק "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ולכאורה תמוה "אחר שאמר וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא מה מקום לחזור ולומר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ויתבאר על דרך אומרם ז"ל, שעתיד משה להיכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבוא גאולתם. ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא, חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו', פירוש עתה, ולא אל אשר יתן לעתיד".

הנה כי כן אתה הראת לדעת, כי משה רבנו הוא הגואל האחרון, ואם כן צ"ע היאך הדברים עולים בקנה אחד עם הידוע והמקובל כי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו במהרה, הוא מזרע דוד המלך.

ג. "אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה"

זאת ועוד, מתורתו של האור החיים קדוש (4ב) למדנו, כי הגאולה האחרונה על ידי משה רבנו מתעכבת, כל זמן שלא נעמול בתורה כראוי – וכפי שגם נרמז בציווי לקחת "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", כדבריו: "בדרך רמז יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש (4ג) כי ד' גליות של ישראל כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד, גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה, ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' בזכות יעקב, והד' תלוי בזכות משה. ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה", עיין שם  בכל דבריו הנפלאים היאך ענין זה נרמז בלשון הכתוב].

ד. בזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלים

מקור דבריו של האור החיים הקדוש, שהגאולה האחרונה תהיה בזכות עסק התורה, מבואר בזוהר הקדוש (5א), ובדברי האור החיים הקדוש במקומות נוספים:

• בפרשת בראשית (5ב) כתב האור החיים הקדוש שהפסוק "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם", מרמז על זמן הגלות, ולפי זה האמור בו "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", פירושו על פי דבי המדרש (ב"ר ב, ד) "זה רוחו של משיח, מרחפת על פני המים, אין מים אלא תורה (בבא קמא יז, ב), על דרך אומרם בזוהר, שלא יגאלו ישראל אלא בזכות התורה שנמשלה למים".
• בפרשת נצבים (5ב) פירש האור החיים הקדוש את סדרי התשובה שיגרמו לגאולה: "שיש שלשה דברים כלליות במצות ה' – האחד, היא עסק התורה. שנית, שמירת מצות לא תעשה. שלישית, קיום מצות עשה". ולפי זה פירש את הפסוקים שם: "לזה כשבא לומר תיקון התשובה, סידר שלשתם: כנגד תשובת תלמוד תורה, אמר תשובה ראשונה וְשַׁבְתָּ עַד ה', וגמר אומר וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות. ואמר כנגדה וְשָׁב ה' אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ, כאומרם ז"ל (זוה"ק ח"ג דף ער) שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלים".

וכן מבואר בדברי הגר"א בספרו אבן שלמה (6ב) "הגאולה הזאת לא תהיה רק על ידי לימוד התורה" [בהמשך דבריו סיים הגר"א: "ועיקר הגאולה תליא בלימוד הקבלה"].

לפי יסודות הדברים האמורים, ביאר רבי אברהם אחי הגר"א בספרו מעלות התורה (6ג) את טעם סתימת הקץ: "ויהיה הגאלה בזכות משה ובזכות התורה שנתנה על ידו, ולכך זה הקץ נסתם מכל עין, כמו שכתוב במשה (דברים לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו. ואיתא בזהר הקדוש על פסוק נרפים אתם נרפים (שמות ה, יז) דזה קאי על גלות האחרון, וזה לשונו, נרפים אתם מאורייתא, ולכן תכבד העבודה על האנשים במסים וארנוניות".

ה. בכל תלמיד חכם – ניצוץ מנשמת משה רבנו

ליישוב הסתירה מי הוא ה"גואל האחרון" – משיח בן דוד או משה רבנו, נקדים מדברי הזוהר (7ב) שבכל צדיק ותלמיד חכם יש ניצוץ מנשמת משה רבנו. ולכן החכמים היו קוראים אחד לשני בשם "משה", כמובא במסכת שבת (7ג) שאמר רב ספרא לרבא "משה שפיר קאמרת" [וכן הוזכר בעוד מקומות בש"ס, ראה בליקוטי רש"י, בפירושיו למאמר זה], כפי שכתב האור החיים הקדוש (7א) בביאור הכתוב "וְאַתָּה תְּצַוֶּה", כי "כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה, ולזה רבותינו ז"ל היו קוראים זה לזה משה, כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה, והוא אומרו וְאַתָּה תְּצַוֶּה, על דרך אומרו (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך, שהוא לשון צוותא, ליווי לאיש ישראל הנכבדים".

וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש (8א) בפירוש הכתוב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", בדרך רמז: "שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה, ואין צריך לומר הדור ההוא ששמעו ולמדו מפיו שהם חלק ממנו. והוא מה שרמז במאמר זה רְאֵה אָנֹכִי, פירוש כאילו מדבר עם עצמו ואומר לו אנכי, כי כל ישראל יתייחסו אליו, וכשהוא מדבר עמם כאילו מדבר עם עצמו. ולזה גם כן אמר ראה לשון יחיד, כשיעור אנכי שהוא לשון יחיד, יאמר עליו ראה".

ובפרשת האזינו פירש האור החיים הקדוש (8ב) את הכתוב  "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ", בלשון יחיד, שרמז לכך "שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה, ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות, כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא, והבן".

להשלמת היריעה, ראה גם בדברי הנועם אלימלך (8ג) שהצדיק שיהיה בכל דור הוא גלגול משה רבנו, ובמה שכתב כי משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל, כדי שיוכל להתגלגל בנשמות הצדיקים בכל הדורות, ועל ידי זה ימתיק הדינים מעל ישראל.

ו. בנשמת משה כלולים כל ענפי הקדושה – וגם שורש מלכות משיח בן דוד

ממוצא הדברים מיישב האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (9א) את דברי חז"ל מי הוא ה"גואל האחרון", כמין חומר: "הלא ידעת דברי הזוהר הקדוש, כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם דכתיב (קהלת א, ט) מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, ראשי תיבות "משה". ולא יקשה בעיניך דבר זה באומרך הלא מלך המשיח משבט יהודה מזרעו של דוד המלך ע"ה, ויש אומרים דוד עצמו מלך המשיח, דכתיב (יחזקאל לז, כד) ועבדי דוד מלך עליהם, כמשמעו, ואם כן היאך אנו אומרים שהוא משה, הבא משבט לוי. יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה ע"ה היא כלולה מי"ב שבטי ישראל, כי כל הס' ריבוא היו ענפים ע"ה, וענף שבטו של דוד במשה הוא, ולזה תמצאנו בארץ מדבר שהיה מלך וכהן ולוי ונביא וחכם וגיבור, שהיה כולל כל הענפים שבקדושה. ולעתיד לבא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד, והוא ינון ושילה".

ענין זה נרמז בפסוקי הברכה שנתברך יהודה, על התגלות המשיח רק לאחר "שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מלבוא", לפנינו חלק מדבריו הנפלאים: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, יתבאר על דרך אומרם ז"ל, כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא. ולזה רמז באומרו כִּבֵּס בַּיַּיִן, פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה. ואומרו וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, נתכוון לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז, ב) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו וּבְדַם עֲנָבִים, כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה".

ודבריו מבוארים היטב לפי מה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת תצוה (4ב), שהגואל האחרון, משה רבנו, אינו "חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה", והם הם הדברים.

ז. "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – בגדולי הדור ובכל איש ישראלי המתבונן בתורה

יחד עם זאת, בחינות ודרגות רבות יש בניצוץ נשמתו של משה רבנו – בתלמידי החכמים המופלגים בדורם [לשון החיד"א בספרו מדבר קדמות (10א) בשם האריז"ל], "שהם כוללים נפשות אותו הדור" [לשון הפרי צדיק (10ג) בשם האריז"ל]. אך גם בכל לומדי התורה, כמפורש בדברי האור החיים הקדוש בפרשת תצוה (7א) "כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה" גם "בכל איש ישראלי המתבונן בתורה". ובפרשת ראה כתב האור החיים הקדוש (8א) "שכל בני תורה יש להם ניצות ממשה". וכן מבואר בדברי בפרשת האזינו (8ב) "נפשות כל עוסקי התורה הם ניצוצי משה".

על פי האמור לעיל, חידש הבני יששכר (20ה) עצה נפלאה: "כשילמוד האדם איזה לימוד ואינו מבין, יהרהר בתשובה ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה, על ידי זה תתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע. ומנא אמינא לה, מן הדא דאיתא בתקוני זהר (הקדמה דף א, ב) כצפור נודדת מן קנה (משלי כז, ח) דא שכינתא דאיתקריאת צפור וכו', כן איש נודד ממקומו דא משה, דאתתרך רוחיה אבתרייהו. והנה תתבונן, הדעת שבכל איש הישראלי המתבונן בתורה הוא ניצוץ משה, כמו שאמרו רז"ל (שבת קא, ב; 7ג) משה שפיר קאמרת. וכאשר האדם אינו מבין איזה דעת בתורה, הנה הוא מגודל הגלות של בחינת משה אשר בתוכו. ממילא כאשר מתפלל על הגאולה, כשמעורר בחינת גאולה, הנה מתעורר בחינת גאולה גם לניצוץ דאתתרך רוחיה, וישוב האדם להתבונן בתורה".