פרשת תרומה

בלבבי משכן אבנה

א. ושכנתי "בתוכם" – ולא ושכנתי "בתוכו"

לשון הכתוב בציווי לעשות משכן (1א) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", אומר דרשני, מדוע נאמר וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ולא וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכוֹ.

בביאור הדברים כתב האור החיים הקדוש (1ב) "ושכנתי בתוכם, ולא אמר בתוכו, לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל, שיקיפו המשכן בד' דגלים. ואולי כי דברים אלו הם תשובה, למה שחשקו ישראל, בראותם בהר סיני שהיה ברוך הוא מוקף בדגלי המלאכים, והוא אות בתוכם, וחשקו אהבה להיות כן בתוכם (במדב"ר ב, ג), ולזה באה התשובה מבוחן לבות ואמר וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי כמו כן בְּתוֹכָם". כלומר, בניית המשכן נועדה להיות בתוך מחנה ישראל לאור תשוקתם להתדמות למלאכים, שהקיפו את הר סיני, וזו הכוונה בלשון הכתוב "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – שהמשכן היה מוקף בשבטי ישראל המסודרים על דגליהם.

ב. השראת השכינה – "בתוך נשמות עם קדושו"

האור החיים הקדוש ביאר בדרך נוספת את כוונת הכתוב "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" [יובא לקמן 7ב]. מקודם שנלמד את דבריו נבאר את ענין "השראת השכינה", שאין פירוש בבנין המשכן אלא בנשמות כלל ישראל, כפי שכתב האור החיים הקדוש (1ג) בביאור ההבטחה "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם", וזה לשונו: "פירוש על דרך אומרו (תהלים עו, ס) אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם, שעיקר משכנו יתברך הוא תוך נשמות עם קדושו. ואומרו וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי, ולא הספיק אומרו ונתתי משכני, לצד שחש ה' כי יאמר נא ישראל שדבר זה שמבטיח ה' הוא דבר רחוק מהשכל, שידור דירת קבע רוחני בלתי בעל תכלית הרוחניות, בתוך בני אדם בעלי צורה וחומר". והוסיף: "והוא דבר היפך תכונת ההשתוות, ודבר כזה לא יתמיד כמעשה ניסים, ואין מבטח להתמדת הדבר ותגעל הרוחניות לגשמיות. לזה אמר וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, כי יכונן ה' תכונת נפשם, בסדר אשר ישכון ה' בתוכם, כדרך המתקבל בתכונת הנשתווה.

והוסיף לומר והתהלכתי בתוככם, לומר שמלבד שלא יגעל, גם יהיה לו נחת רוח בהשראת שכינתו בתוך תוכם, והיא בחינת הנשמה שהיא תוך תוכם, ופירוש והתהלכתי הוא טיול הערב". ומבואר בדבריו, כי עיקר השראת השכינה היא באדם כמאמר הכתוב "אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם". לפי זה, גם הציווי  "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", פירושו, שהשראת השכינה היא בכל אחד ואחד מישראל. והדברים צריכים טעם ותבלין.

יסודות הדברים נתפרשו גם בדברי האלשיך הקדוש, בפרשת  תרומה (2ב) "אומרו ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו, והוא כי הנה שמעתי לומדים מכאן כי עיקר השראת שכינה באדם הוא ולא בבית מאומרו בתוכם". בהמשך דבריו ביאר האלשיך הקדוש את הפסוק (ירמיהו ז, ד) "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה", דהיינו "אל יעלה על רוחכם כי היכל ה' הוא, ואיך יניחהו הוא יתברך, כי הלא היכל ה' המה וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמותם ישתלשל ויתפשט השפע אל היכל ה', כי למענם להיות אתם משכן את שמו יתברך במקום ההוא. כי נפשותם הם המשכן האמתי ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא". לכן, כאשר חטאו בני ישראל הסתלקה השראת השכינה "כי אין חפץ ה' לשכון בארץ כי אם על ידי השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהנשאם מהיותם מרכבה אל השכינה ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם כי מהם ימשך. ובהעדרם מהיות ראויים לכך, עזוב יעזוב את המשכן או מקדש אשר בחר לשכן את שמו שם". וסיים: "וזהו ושכנתי בתוכם, כי אין הוא יתברך עושה עיקר מהעצים ואבנים, כי אם מהאנשים צדיקים אשר נפשותיהם משכנות לאביר יעקב".

וראה גם בדברי האור החיים הקדוש בפרשת בחוקותי (3א) "ועתה מייעד הוא יתברך שעל ידי שבחוקותיו נלך, כי נהיה הולכים ומתקדשים עד נזדכך הכנות האמורות עד שנהיה ראויים להיות בגוף ונפש מרכבה אל השכינה, ולא תצטרך הנפש אשר היא המרכבה לגעול בחומר ולבקש לצאת, כי אם אדרבה לא תהיה מבקשת לצאת. וזהו אומרו ונתתי משכני בתוככם, תוך גופיכם בנפשותיכם שבקרבכם".

ג. "שכינה" – גילוי כבודו בבריאה – הקשר של כבוד השי"ת עם התחתונים

בטרם נעמיק בביאור הדברים, יש  להבין מהו ענין ה'שכינה' המוזכר בדברי חז"ל, פעמים רבות כל כך.

בפרשת בחוקותי כתב הרמב"ן (3ב) "והתהלכתי בתוככם, רמז למידה שקראו רבותינו שכינה, מן וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם, ואומרים (במנחות; 3ג) שכינה שורה בישראל" [כמבואר בדברי הגמרא, בטעם הדלקת המנורה במקדש, שהרי "לא לאורה הוא צריך", אלא היה בה "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"].

ואמנם בשו"ת נודע ביהודה (4א) נשאל "מה הוא שכינה" ומה פשר המושג "גלות השכינה". וביאר על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים כי 'ענין השכינה" היינו "אורו הנברא במקום או התמדת ההשגחה בדבר אחד, כל מקום כפי עניינו". ופירושו של דבר "ההשגחה עצמה ממילא נאצל ממנה אור הגדול, וההשגחה היא שקראו רז"ל שכינה".

ובספר ממשנתו של רמח"ל (4ב) הובאו דבריו בספרו דעת תבונות: "הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והוא ענין וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". וביאר רבי חיים פרידלנדר, כי "הקשר של כבוד השי"ת עם התחתונים נקרא השראת השכינה – ושכנתי בתוכם. נמצא אם כן, כי "שכינה" פירושו, גילוי השגחת והשפעת השי"ת בתחתונים, ועל ידי זה מתגלה כבוד מלכות השי"ת בבריאה".

ד. בעשות המצוה ולימוד התורה נעשה האדם "מרכבה לשכינה"

על פי האמור, מובנת הדרך להשראת השכינה בכל אחד ואחד מישראל – באמצעות קיום המצוות, כדברי האור החיים הקדוש (5א) בביאור הפסוק "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", וזה לשונו: "עוד ירצה על דרך מה שאמר התנא האלקי הרשב"י ע"ה, כי רמ"ח איברי האדם ושס"ה גידיו הם כנגד מצות עשה ולא תעשה, ובעשות האדם מצוה באותו אבר שנעשית המצוה שורה בו שם הוי"ה יתברך. הראת לדעת כי בעשות המצוה נעשה האדם מרכבה לשכינה ומתהלך ה' בתוכו. וזה אומרו לָלֶכֶת בָּהֶם, וחזר ופירש מי הוא ההולך בהם, ואמר אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, וכאילו אמר ללכת אני ה' בהם. והוא סוד ושכנתי בתוכם".

ובאמצעות לימוד התורה – כדברי האור החיים (5ב) בביאור הציווי "להידבק" בהקב"ה: "ואומרו וּבוֹ תִדְבָּקוּן, יתבאר על דרך אומרם ז"ל (כתובות קיא, ב) וכי אפשר לידבק בשכינה אלא שידבק בלומדי תורה שהם מרכבה לשכינה, וכאלו נדבק בו יתברך".

לכן השראת השכינה תדירה אצל הצדיקים, כדברי האור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון (5ד) "כי ה' ברוך הוא שוכן בתוך הצדיקים כאומרו (תהלים עח, ב) אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם".

וכדברי חז"ל "האבות הן הן המרכבה", המובאים ומבוארים בדברי האור החיים הקדוש בתחילת פרשת וירא (6א) בביאור ההתגלות לאברהם אבינו: "כוונת הכתוב היא שבא להודיעו שהשרה ה' שכינתו עליו ונעשה מרכבה לשכינה, ותמצא שאמרו ז"ל (ב"ר פב, ו) שהאבות מרכבה לשכינה, והוא אומרו וירא אליו ה', שגילה ה' שכינתו אליו, ולזה הקדים תיבת אליו להזכרת ה', לומר שנתגלית עליו השכינה, מה שלא היה נשמע באומרו וירא ה' אליו, כי ה' יפסיק בין הגילוי למתגלה בו, והבן".

ה. הנשמה – בה הקב"ה משרה שכינתו באדם – הכח לנצח את החפץ והחשק

עתה נבין מהיכן נובע הכח להתגבר על החפץ והחשק ולנצח את התאוות, כדברי האור החיים הקדוש (6ב) בביאור הכתובים בפרשת אחרי מות: "הנה האדון ה' צבאות נתחכם בצוותו מצוה זו ודיבר נגד יצר הרע, שיאמר איך יכול אנוש טבעי למשול בתאוותו אשר היא אנסתו. לכן הקדים ה' בתחילת דברו הטוב ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם, כי הן אמת במין אנושי זולת ישראל ישנו בטענה זו, כי לא ימצא בכחו למנוע עוצם חשקו ממנו, מה שאין כן אתם בני ישראל לצד היותי ה' אלקיכם והיא השגת אלקות בכח האלקי ינוצח כח הטבעי גשמי, כי הצורה תשלוט בחומר כשיסכים איש ישראל להתדבק בה' אלוהו ישלוט בטבעו. ולכן אמר ה' כי אני ה' אלהיכם, פירוש להיות שבחינת הנשמה בה ה' משרה אור שכינתו באדם בסוד אהל שכן באדם (תהלים עח ס), ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ לפני הרצון" [איין בכל דבריו הנפלאים בהרחבה].

כלומר, על ידי בחינת ה"נשמה" בה הקב"ה משרה אור שכינתו באדם. והיינו לימוד התורה וקיום המצוות, כמבואר לעיל שבאמצעותם הקב"ה משרה שכינתו – "ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ לפני הרצון".

ו. השראת השכינה בבחינת המספר [ששים ריבוא] ובבחינת איכות דרגות הקדושה [אין קץ]

ממוצא הדברים נשוב לדברי האור החיים הקדוש בביאור לשון הכתוב וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ומדוע לא נאמר וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכוֹ, הרומז לבחינת השראת השכינה בבחינת ה"מספר" ובבחינת ה"איכות".

להשראת השכינה יש דרגות רבות, כמבואר במשנה במסכת אבות (7א) שהקב"ה משרה שכינתו כאשר עשרה יושבים ועוסקים בתורה, ואפילו כשיושבים רק חמישה, שניים או אחד בלבד. וברור איפוא, כי בחינת השראת השכינה עם עשרה אינה באותה דרגה כפי שהיא עם חמישה או עם יחיד, אלא שיש מדרגות ובחינות זו למעלה מזו.

מכאן למד האור החיים הקדוש (7ב) "כי בחינת הקדושה והדרגותיה לא בגדר המספר, כי גבוה מעל גבוה וגבוהים, הלא תמצא אומרם ז"ל אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, ואמרו על ב' וג' וה' ועשרה וכל אחד כפי הדרגתו. ואמרו עוד (ב"ר עד יז) שאין השכינה שורה על פחות מס' ריבוא, כי מטעם זה לא נתנה תורה לאבות עד שהיו הבנים במספר ס' ריבוא. מכאן תקיש ותדין כי הדרגות הקדושה הם מא' עד ס' ריבוא, וזה בבחינת המספר. ובבחינת האיכות כמה הדרגות, מאחד לאחד אשר אין קץ". ולפי זה מבואר עומק הציווי "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם": "כיון שכן, כאשר אמר ה' למשה שישכון בתוכנו, לא ידע משה הדרגות של בחינת השוכן כמה שיעורה, לזה נתחכם ה' ודיבר אליו כדברים האלה, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, סמך כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ לוְשָׁכַנְתִּי, לומר כי אותה בחינה המדברת עמו, כשיעור אותה המרכבה אשר היה מראהו, ישכון בתוכם".

להשלמת ביאור הדברים, ראה במה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת ויגש (8א) בביאור השראת השכינה במצרים, ליישב את הסתירה לכאורה בדברי חז"ל, שמחד גיסא מבואר כי ירדה שכינה עם יעקב אבינו, ואילו אצל משה רבנו נאמר שנצרך לצאת מהעיר כי בתוכה לא שרתה השכינה. ובדבריו בפרשת וזאת הברכה (8ב) בתירוץ הקושיא "למה לא זכו האבות, ובפרט יעקב שהיתה מטתו שלימה, לתת להם ה' תורתו".

לאור כל הדברים שנתבארו, יומתק פירושו של האור החיים הקדוש (8ג) המסכם בקצרה את ענין השראת השכינה, אשר לעיתים נובע מחמת מעלת הכנת המקום ולעיתים מחמת מעל השרויים בתוכו: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, פירוש לפניך במקום זה. ושם על הצור, כי מלא כל הארץ כבודו, בתמידות, באין השתנות, מקום שלא יהיה בו שוכן השוכן, אלא יש מקום שתגדל בו השראת שכינתו יתברך, או כפי מעלת הכנת המקום כמקום המקודש, או כפי השרויים בתוכו".

ז. עיקר השכינה בלב ישראל

מאחר והשראת השכינה היא בתוך לב בני ישראל נבין את הצורך במשכן ובמקדש כדי לאחד את כל הלבבות ביחד – כדברי הגר"א בפירושו לספר שיר השירים (9א) "והענין כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, פירוש בתוך בני ישראל, כמו שנאמר תלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. כי שריית השכינה היתה בתוך לב בני ישראל. רק שהם צריכים מקום מיוחד להתכנס כל הלבבות יחד. ולכן בחר מקום מובחר בארץ, שם הוא מוכן שתשרה השכינה בישראל. ואיך יתייחדו כל הלבבות של כל ישראל ביחד, על כל ציוה הקב"ה ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, וכל  אחד התנדב כפי נדבת לבו על המשכן, ונתחברו שם כל הלבבות".

ממוצא הדברים יובן הציווי (1א) "וכן תעשו" שנאמר על המשכן – "לדורות", אשר מחייב כל אחד לעשות עצמו כמשכן להיות ראוי להשראת השכינה בתוכו, כדברי הגר"ח מוולוז'ין בספרו נפש החיים (9ב) "כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן, שהם תלויים גם כן בשורשם העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם, אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו, וכמאמרם ז"ל ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. ויש לומר על דרך זה הכתוב ועשו לי מקדש גו' ככל אשר אני מראה אותך וכו' וכן תעשו, ורז"ל דרשו (סנהדרין טז, ב) וכן תעשו לדורות. ולדרכינו יש לומר גם כן, שרוצה לומר אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני. אלא תדעו, שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמיכם. שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו, כולם קדושים ראויים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש. זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא. שככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו', תכלית כוונתי שכן תעשו את עצמיכם".

מה נעמו לפי זה דברי רבי אלעזר אזכרי בספרו חרדים (10ב) שכתב: "עיקר מכון השכינה בלב ישראל, שנאמר ושכנתי בתוכם. וכן פירש רשב"י בפסוק (דברים כג, טו) כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך, קרב הוא הלב, שהוא אמצע מחניך, שהם רמ"ח איבריך".

ועוד כתב רבי אלעזר אזכרי בפיוטו: "בתוך לבבי משכן אבנו לזיוו, קרבן תקריב לו נפשי היחידה". בעקבות פסוק זה כתב רבי יצחק הוטנר את השיר: "בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ, וּבַמִּשְׁכָּן מִזְבֵּֽחַ אָשִׂים לְקַרְנֵי הוֹדוֹ, וּלְנֵר תָּמִיד אֶקַּח לִי אֶת אֵשׁ הָעֲקֵידָה, וּלְקָרְבָּן אַקְרִיב לוֹ אֶת נַפְשִי, אֶת נַפְשִׁי הַיְחִידָה".