קבלת נדרים ונדבות מגויים

א. במסכת שקלים (1) מובא כי מותר לקבל מהגויים נדרים ונדבות, ובפירוש הרע"ב הביא את דברי הגמרא שדין זה נלמד מלשון הכתוב (ויקרא כב, יח) "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם" – "לרבות את העכו"ם שהם נודרים נדרים ונדבות כישראל". אבל "הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלים מהם, שנאמר (עזרא ד, ג) לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל". ופירש הרע"ב: "לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלקינו, וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בּירושלים" (עי' נחמיה ב, כ). וכן נפסק ברמב"ם (3).

בסוגיית הגמרא במסכת ערכין (1) נתבארו דיני תרומת גויים לבדק הבית: בתחילת הבנין, אין מקבלים מהם, שמא נתכוונו לרפות ידי הבונים [רש"י שם]. אך בסוף הבנין מקבלים מהם, שכנראה כוונתם לחזק הבנין. ובלבד שאין זה "דבר מסויים" [פרש"י: "שנראה בעין, אין מקבלים מהם, דגנאי הוא. ועוד, שמתפארים בו"]. אבל "לבית הכנסת מקבלים מהם תרומות לכתחילה, והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי. ואם לא אמר, טעון גניזה שמא לבו לשמים" [לשון הרמב"ם (3) ע"פ הסוגיא בערכין (1). ועי"ש ברש"י שפירש: "ובזמן הזה עסקינן, דהקדש אסור בהנאה"].

ובהמשך הסוגיא (1) "אמר ר' יוחנן, עכו"ם שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה, משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה". דינים אלו הובאו להלכה ברמב"ם (3) ובשו"ע (4) סי' רנט סע' ג-ד).

וראה בשו"ת ציץ אליעזר (8) שהביא מדברי הפוסקים בנדון קבלת תרומות כספיות נכרים לבניית בית כנסת, ודעת החתם סופר המסתמך על רש"י בערכין (1) שאפשר לקבל מהם. וחידש הציץ אליעזר שאף אם יש להקל בחו"ל, מכל מקום לבניית בתי כנסת בירושלים אין לקבל מהם, כשם שאין מקבלים מהם תרומות לבנין חומות ירושלים.

קבלת צדקה מגויים

ב. במסכת סנהדרין (2) מובא איסור קבלת צדקה מגויים בפרהסיא. ["דהוי חילול ה'", רש"י שם]. אבל בצנעה אין איסור. ו"אם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהעובד כוכבים בצנעה, הרי זה מותר" [שו"ע (4) יו"ד סי' רנד סע' א].

והנה במסכת בבא בתרא (2) י, ב) מובא טעם נוסף לאיסור קבלת צדקה מנכרים, שנאמר (ישעיה כו, יא) "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה". ופירש רש"י: "כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו". והיינו, שבקבלת צדקה מנכרים אנו גורמים להם לזכויות, ועל כן יש להימנע מכך, ועל ידי זה "ישברו". ומטעם זה לא רצה רב אמי לקבל ארבע מאות זוז ששלחה לו איפרא הורמיז אימיה דשבור מלך פרס. אולם רבא הסכים לקבל ממנה "משום שלום מלכות". ומבואר בסוגיא כי רבא חילק את הכסף לעניי עכו"ם. וכן מסופר (1) ב"ב ח, א) על רב יוסף שקיבל מאיפרא הורמיז ארנקא דדינרי על מנת לפדות שבויים, וביארו התוספות (שם) שעשה כן משום שלום מלכות. ודין זה הובא להלכה בשו"ע (4) סי' רנד סע' ב).

ומעתה צ"ע על ההיתר המפורש בשו"ע לקבל צדקה מגויים בצנעה, שהרי לכאורה גם בצנעה שייך ענין האיסור משום "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה", וראה בספר אהבת צדקה (12) שהביא חמשה תירוצים מדברי האחרונים.

מדברי הגמרא שיש איסור לקבל צדקה מגויים, הקשו התוספות במסכת בבא בתרא (2) ח, א ד"ה יתיב) על המתבאר בסוגיא בערכין (1) שמותר לקבל מגוי נר שנתרם לבית הכנסת, והלא אסור לקבל מהם צדקה. ותירץ: "התם טעמא משום דהוו כמו קרבן, ואמרינן איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל". וטעם הדבר, כי דווקא צדקה שהיא מכפרת אין מקבלים מהנכרים, משא"כ נדרים ונדבות שאינם באים לכפרה, ולכן מותר לקבל מהם [דברי הגהות אשרי המובא בט"ז יו"ד סי' רנד ס"ק ד (4) וש"ך שם ס"ק ה]. וכן פסק הרמ"א (4) יו"ד סי' רנד סע' ב).

קבלת קרבנות נדרים ונדבות ממומר

ג. בגמרא בחולין (1) נלמד מהפסוק (ויקרא א, ב) "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" – "מכם ולא כולכם",  להוציא את המומר ומנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא, שאין מקבלים מהם קרבנות". ומעתה, לאור המבואר בדברי התוספות בבבא בתרא (2) שמותר לקבל מגוי נר לבית הכנסת, כי מדמים את תרומת הנר לקרבן, ומקבלים קרבנות מגויים, למד מהר"י וייל (3) "שמע מינה ישראל שנשתמד ונותן שעוה להדליק נר בבית הכנסת, אין מקבלים ממנו", שהרי אין מקבלים קרבן ממומר. ודין זה הובא להלכה ברמ"א בהלכות צדקה (4) ובהלכות בית הכנסת (5).

ובש"ך (4) יו"ד סי' רנד ס"ק ה) כתב על דברי הרמ"א: "בתשובת מבי"ט (3) נראה שמקבלים מן המומר, שכתב שם אע"ג דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר, היינו בקרבן ודמי ליה, אבל בהקדש לעניים או הקדש בית לבית הכנסת כנדון דידן מקבלים כו', וע"ש" [ומשמע ממה שציין על דברי הרמ"א את מש"כ המבי"ט, שהם חולקים].

אמנם נחלקו האחרונים האם המבי"ט והרמ"א אכן חולקים. המחצית השקל למד בדברי המג"א (5) שציין על דברי הרמ"א את דברי הש"ך והספר חסידים (5), שכוונתו לומר שהם חולקים על הרמ"א, ולדעתם מותר לקבל ממומר תרומות לבית הכנסת או לכתיבת ספר תורה [כמבואר בספר חסידים]. וכל האיסור לקבל ממומר הוא רק קרבן ממש, אבל בקבלת שאר תרומות והקדשות לבית הכנסת אין איסור, ואפילו מנדב חפצים ממש [וכדברי המבי"ט בנדון אדם שהקדיש בית לבית הכנסת]. אולם המשנה ברורה (5) נמשך אחר דברי החיי אדם (6), ולדעתם הרמ"א והמבי"ט לא נחלקו, אלא הרמ"א מיירי במקדיש חפץ מסויים לבית הכנסת, וזה דומה לקרבן, ולכן אין מקבלים ממנו. אולם אם המומר תורם סכום כסף, אין איסור לקבל ממנו, והיינו שהביא המג"א (5) מדברי הספר חסידים (5) "אבל אם נתנו מעות לכתוב ספר תורה בשמם, מותר" [ראה ביאור הדברים במהר"ם שיק (7) ובהרחבה בשדי חמד (6)].

ובשו"ת מהר"ם שיק (7) הוסיף: "דדווקא אם הוא דבר בפני עצמו, אין מקבלים [ממומר], אבל אם בא בתערובת עם חלקי ישראל, לכולי עלמא מותר, דבטל ברוב. וממילא נשמע דאסור לרשום שם המומר מדינא [על החפץ שתרם], מלבד דהוי גנאי, דאז שם בעלים עליה וממון בעלים לא בטיל".

הגאון מטשעבין נקט בשו"ת דובב מישרים (7) כדעת מחצית השקל (5) שהרמ"א והמבי"ט נחלקו, ולכן לדעתו יש להחמיר כדעת הרמ"א ולא לקבל תרומה ממומר לבניית בית כנסת או כתיבת ס"ת, כי זה דומה לקרבן [שאין מקבלים ממומר]. אך בנדון קבלת תרומה ממומר לבניית תלמוד תורה, חידש הגאון מטשעבין שיש לומר "דאין דמיון בית ת"ת לבית הכנסת, דשאני בית הכנסת דדומה לקדושת בית המקדש. ואם כן בנדון דידן הרי לדעת החיי אדם (6) לכו"ע מותר לקחת גם לבנין בית הכנסת כדעת המבי"ט, וגם לדעת מחצית השקל דס"ל שהרמ"א חולק, מ"מ לת"ת בודאי לא יחמיר" [ובסיום דבר כתב הגאון מטשעבין עצה, שמכיון שאביו של התורם היה ירא שמים, על כן יאמרו לתורם המחלל שבת שיזכה את מעות התורה עבור אביו המת, וחשיב כאילו האב תרם, ושוב אין חשש כלל].

נמצא איפא כי דין קבלת תרומות ממומר עבור בניית בית כנסת, תלוי ועומד במחלוקת האחרונים הנ"ל: אם נאמר שהרמ"א והמבי"ט לא נחלקו, לכו"ע יהיה מותר לקבל. ואם נאמר שנחלקו, הרי שלדעת הרמ"א נאסרה קבלת התרומות, ואילו המבי"ט התיר.

בשו"ת תשובות והנהגות (9) צירף סניפים נוספים להיתר לקבל תרומות ממומר:  [א] גם האוסרים זהו רק בבתי כנסת שיש בהם קדושה גמורה "אבל  לדידן  שבתי  כנסיות עשויים על  תנאי לאכול ולשתות,  אין  לאסור הדבר". [ב] מחללי שבת לכמה פוסקים נחשבים כאנוסים ["תינוקות שנשבו"], וכל שכן בנדון דידן שמוכח שלבו לשמים".

ומכל מקום הביא שם מגודל הזהירות שנזהרו צדיקי הדורות להימנע מליהנות מכספי אנשים בלתי כשרים.

וראה סיכום הדעות, בספר פסקי תשובות (11) אות כח), ובשו"ת יביע אומר (10) במה שכתב בנדון קבלת תרומות לבנין בית כנסת מכסף שנאסף בבתי כנסת רפורמיים [ופסק שאין לקבוע את שם התורמים על לוח בשום פנים ואופן].

קבלת צדקה ממומר

ד. בשו"ת שבט הלוי (8) אות א) ובספר אהבת צדקה (12) סע' נ) סיכמו ג' דעות בזה:

[א] לדעת הרמ"א (5) אין מקבלים ממנו תרומה לבית כנסת, וכתב החתם סופר כי צדקה מקבלים ממנו.

[ב] לדעת המבי"ט (3) מקבלים ממנו הן תרומה לבית כנסת והן צדקה, לפי שאין זה נחשב כקרבן שנאסר לקבל ממנו. [ג] דעת השבות יעקב (5) שאין מקבלים ממומר תרומה לא לצדקה ולא לבית הכנסת.

• • •
• קבלת תמיכות ממשלתיות משלטון נכרי – יעו' בשבט הלוי (8) אות ג) ובדברי יציב (9) ופסקי תשובות (11) אות כט).
• הזמנת נכרי כ"אורח כבוד" בערב התרמה כדי שלכבודו יבואו תורמים – אגרות משה (9).
• הנחת קופות צדקה אצל גויים – ספר באורח צדקה (13) סע' כב).

וראה עוד הלכות מצויות בקבלת צדקה מנכרי בספר אהבת צדקה (13) סע' נב), ובאורח צדקה (13).