קודם התפילה
שאילת שלום, עשיית חפציו, אכילה ושתיה קודם התפילה
א. שלושה דברים נאסר לעשות קודם התפילה:
• לשאול בשלום חברו – במסכת ברכות (1) יד, א) "אמר רב, כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל, כאילו עשאו בָּמָה, שנאמר (ישעיה ב, כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוא, אל תקרי בַמֶּה אלא בָּמָה. ושמואל אמר בַמֶּה חשבתו לזה ולא לאלוה". והקשה במשנת יוסף (9) במה נחלקו רב ושמואל, יעו"ש בביאורו.
• לעשות את חפציו – במסכת ברכות (1) יד, א) "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר (תהלים פה, יד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו". ופירש רש"י: "תפילה שמצדיקו לבוראו, והדר וישם לדרך פעמיו, לדרכי חפציו". וצ"ב מה הם ה"חפצים" שנאסר לעשותם קודם התפילה.
• לאכול ולשתות קודם שיתפלל – במסכת ברכות (1) י, ב) "אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים". וצ"ע מה הנפק"מ בין שני הטעמים הנ"ל לאיסור לאכול קודם התפילה, והאם האיסור מהתורה או מדרבנן.
וראה בדברי הגר"א וייס (10)-(11) במה שדן האם יש הבדל בין ג' איסורים אלו, בהקדם בירור גדר האיסורים הנ"ל – האם זהו חסרון בתפילה, או שאין פגם בתפילתו אלא שעבר עבירה שהקדים כבוד אדם לכבוד שמים.
ונראה לברר את פרטי הדינים בנושא.
• • •
שאילת שלום
ב. בסוגיית הגמרא (1) יד, א) הקשה רב ששת: "בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב", משמע שאין איסור לשאול בשלום חברו קודם התפילה. ותירץ רבי אבא "במשכים לפתחו". ופירש רש"י: "אבל פגעו בדרך, שואל". וכן נקטו התוספות: "במשכים לפתחו, וכן הלכה. אבל פגעו באקראי, מותר". ומשמע כי כשפוגש את חברו באקראי מותר לומר לו שלום.
אולם הרשב"א (1) כתב שאסור לומר שלום לחברו "אפילו במוצא חברו בשוק, כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל. והביא מדברי הראב"ד שכתב: "דהיינו שנהגו לומר בבוקר צפרא דמרי טב ["בוקר טוב"], כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל, ומפני שהוא משנה בלשונו יזכור".
והנה באיסור שאילת שלום קודם התפילה יש ב' עניינים: [א] לומר "שלום" לחברו, שהוא שמו של הקב"ה. [ב] אסור להשכים לפתחו של חברו, כי מכבדו קודם שמכבד בוראו. ונחלקו הראשונים והפוסקים מה דין אמירת שלום כשלא משכים לפתחו, או כשהשכים לפתחו אך לא אמר שלום אלא "צפרא דמארי טב".
תלמידי רבנו יונה (1) הביאו בשם חכמי פרובינציא "דאפילו במשכים לפתחו אינו אסור אלא כשמזכיר לו שלום, משום ששמו של הקב"ה שלום, אבל מותר לומר לו צפרא דמארי טב, כיון שאינו מזכיר לו שלום. אולם רבנו יונה חלק עליהם וכתב: "שאפילו זה אינו מותר אלא שהוצרך ללכת לראות עסק מעסקיו או לשום ענין, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם התפילה, אפילו זה הלשון אסור". וכדבריו פסק מרן השו"ע (3) סע' ב).
ועוד הביא מרן השו"ע כ"יש אומרים" את דברי הרשב"א בשם הראב"ד "שאפילו במוצא חברו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרא טב, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל". וכתב המשנ"ב (ס"ק יג) "וכן יש להורות". ועי"ש במשנ"ב (ס"ק טז) שכתב: "אבל כשחברו שואל בשלומו מותר להשיב בכל ענין".
סיכום הדינים – ראה בספר משנת יוסף (9) ובמה שנתן טעם למנהג ללוות חתן לבית הכנסת לתפילת שחרית בשבת, ובספרו של הרב יצחק יעקב פוקס תפילה כהלכתה (12) סעיפים א-ה). ובספר שיח תפילה (8) שהתיר לבן להיפרד או לפגוש את הוריו טרם נסיעתם, כי אם ימנע מכך עלול ח"ו לפגוע בהם.
• • •
עשיית חפציו
ג. בתרומת הדשן (2) דן בשאלה האם אמירת "ברכות ושבחות עד ברוך שאמר "מתירה" עשיית חפציו קודם תפילה, וכתב להוכיח מדברי הגמרא בברכות (1) יד, א) שהאיסור הוא קודם "שיתפלל", וסתם תפילה היא תפילת שמונה עשרה, ולכן כתב שאין זה ראוי ונכון, אך ציין בסוף דבריו: "אמנם ראיתי רבים המדקדקים שהיו נמנעים ללכת לצרכיהם בשחרית עד שהיו נכנסים בתחילה לבית הכנס ולומר ברכות ותשבחות, ואחר כך היו הולכים לצרכיהם אנה ואנה. והנראה לענ"ד לפום דינא דתלמודא כתבתי". דברי תרומת הדשן הובאו ברמ"א (3) סע' ג) שכתב: "יש מקילים [להתעסק בצרכיו] לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה. וראה במה שכתב הגר"א וייס (10) בבירור הדברים – האם אמירת ק"ש או ברכות מתירה מלאכות קודם התפילה.
• חפצי שמים – במשנ"ב (4) סי' רנ ס"ק א) מבואר שמותר לערוך קניות לכבוד שבת קודם התפילה "ואין זה בכלל מה שאמרו שאסור לעשות חפציו קודם שיתפלל, שזו חפצי שמים היא". והגרש"ז אויערבך (8) התיר "להקל לקנות לפני שחרית אוכל לקטנים היוצאים ללימודם", היות וזה בכלל "צרכי שמים" שגומל חסד עם בני ביתו. וראה בדברי הגר"י זילברשטיין בחשוקי חמד (8) – האם מותר לקנות מצרכי מזון לעצמו אגב מה שקונה לצורך הילדים הקטנים.
• מקלחת וטבילה במקוה – הרמב"ם (3) פ"ו ה"ז) כתב שאין איסור להיכנס למרחץ סמוך לשחרית "מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסים ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי ולא גזרו בו". וכדבריו נפסק בשו"ע (5) סע' ז). והנה לדעת הגרש"ז אויערבך (6) סע' ח) "אין לרחוץ הגוף בסבון וכדומה קודם התפילה, אבל להשתטף במים בלבד מותר", משום שהרחיצה בסבון היא "צרכי עצמו" ואין לראותה כצורך התפילה. אולם הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (8) "לימד זכות" על המקילים שאין זה אלא "רחיצה ארעית", וכן העלו לדינא הגר"א וייס בסוף דבריו (11) ובספר תפילה כהלכתה (13) סע' כ).
• ריצה והתעמלות – בשו"ת רבבות אפרים (7) התיר לצרכי בריאות, וראה בתפילה כהלכתה (13) סע' כג).
• תגלחת – בהליכות שלמה (6) סע' ז) והגרב"צ אבא שאול בספרו אור לציון (8) אסרו "משום דהוי בכלל עשיית צרכיו".
• צרכים נוספים – כגון קריאה חטופה בעיתון; סידור המיטה; הכנסת כביסה למכונה, ראה בספר הליכות שלמה (6).
• כאשר גורם לחברו להתעסק בצרכיו קודם התפילה [כגון בהזמנת פועלים כשיודע בוודאות שלא התפללו] – ראה בדברי הגרש"ז אויערבך המובאים בספר הליכות שלמה (7) סע' י) מדוע אינו עובר בזה על איסור לפני עור לא תתן מכשול.
• • •
אכילה ושתיה
ד. הרמב"ם (2) פ"ו ה"ד) אסר גם טעימה "מאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפילת שחרית". ובמנחת חינוך (3) כתב כי מדברי מחבר ספר החינוך נראה שזהו איסור דאורייתא, הנלמד מהפסוק "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" – "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, אלא שמדברי שאר האחרונים נראה שהוא רק מדרבנן, והפסוק אסמכתא. וביאר המנחת חינוך כי הרמב"ם לשיטתו שחיוב תפילה מדאורייתא, ולכן אסר טעימה מדין "חצי שיעור" שאסור מהתורה.
וכתב הביאור הלכה (4) סע' ג ד"ה ולא לאכול) נפק"מ בין שני הטעמים לאיסור לאכול קודם התפילה, שאם נאסר משום "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", אסור אפילו אם קרא ק"ש כל זמן שלא התפלל.
והנה הרא"ש (1) הביא את דברי אבי העזרי "דמותר לשתות מים בבוקר קודם התפילה, דלא שייך במים גאוה". ודנו הפוסקים האם מותר לשתות תה או קפה עם חלב וסוכר קודם התפילה, והמשנ"ב (4) התיר רק ללא חלב וסוכר, וכתב "שהעולם נוהגים להקל עם סוכר". אמנם כבר כתבו הפוסקים, שכיום רגילים לשתות קפה עם סוכר וחלב ואין בזה גאווה – ראה בהליכות שלמה (6) סע' ב), ובדברי הגר"א וייס (11), ובסיכום הדינים בספר תפילה כהלכתה (13) סעיפים י-יז) ובמה שכתבו כיצד ינהגו ילדים ונערות המשכימים לבית הספר, כשברצונם לאכול קודם התפילה.
• • •
לימוד תורה קודם התפילה
ה. במסכת ברכות (1) יד, א) "תנא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי", ואחד מהם: "על תפילתי שתהא לפני מיטתי". ופירש רש"י: "כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל".אולם התוספות (שם ד"ה אלא) חלקו על דבריו, והביאו ראיה שרב היה לומד קודם התפילה.
וראה בפרטי דין זה בשו"ע (5) סע' ו) ובספר הליכות שלמה (7) סע' ט), ובסיכום הדינים בספר תפילה כהלכתה (12).
• • •
יציאה לדרך קודם התפילה
ו. במסכת ברכות (1) יד, א) "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר (תהלים פה, יד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו". ודין זה נפסק בשו"ע (3) סע' ג). וראה בפרטי האיסור ואופני ההיתר בספר תפילה כהלכתה (13) סעיפים כז-כח).
