א. שמיעת מגילה בטלפון או בשידור חי ובזום [zoom]
בימים כתיקונם, קריאת מגילה מתקיימת ברוב עם, בבית כנסת, ומברכים בלילה שלוש ברכות קודם קריאתה: על מקרא מגילה, שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. וברכת הרב ריבנו לאחר הקריאה. למחרת ביום, למנהג הספרדים על פי הכרעת מרן השלחן ערוך, לא מברכים 'שהחיינו'. ולמנהג האשכנזים, מברכים 'שהחיינו' לפני קריאת המגילה, ומכוונים על מצוות היום [משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים].
בימים אלו [אדר תשפ"א], מגיפת הקורונה [covid 19] עדיין משתוללת ברחבי העולם במלוא עוזה. בשל כך, למרבה הצער, לא מעט אנשים ונשים נמצאים בביתם, ואינם יכולים לקרוא את המגילה מתוך מגילה כשרה הכתובה על גבי קלף, ולברך את כל הברכות.
מצב זה מעורר שאלות הלכתיות רבות, ובראשם, האם יוצאים ידי חובה בשמיעת המגילה בטלפון או בשידור חי ובזום zoom]].
מובן מאליו, כי בירור ההלכה מצריך התמצאות באופן פעולתם של מכשירים אלו, כפי שתיאר זאת בקצרה הגרש"ז אויערבך, בפתיחת תשובתו המקיפה בנושא זה בשו"ת מנחת שלמה (1א).
על פי ההקדמה הנ"ל כתב הגרש"ז (3) "נראה שהשומע קול שופר או מקרא מגילה על ידי טלפון או רמקול [אף אם נאמר שהקול אינו משתנה ולא נחשב לתוקע לתוך הבור או הדות] שלא יצא ידי חובתו. משום דדווקא כשרושם שמיעת האוזן נעשה באופן ישר על ידי קול השופר שמזעזע את האויר ויוצר בו גלי קול אז חשיב כשומע קול שופר, משא"כ כשהאוזן שומעת רק תנודות של ממברנה אע"פ שגם אותם התנודות יוצרות באויר גלי קול ממש כדוגמת קול השופר, אפילו הכי מסתבר שרק קול תנודות ממברנה הוא שומע ולא קול שופר".
משום כך כתב הגרש"ז: "ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול, ואיך לא שמו ליבם לדבר זה שרק קול תנודות של ממברנה שומעים ולא קול מקרא מגילה של אדם". וסיכם: "קיצור הדברים הוא שאין להשתמש בבית הכנסת לצרכי תפילה במיקרופון ורמקול היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה [בבית הכנסת הגדול] באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו (כמבואר במסכת סוכה נא, ב), אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם".
• מנגד, יש פוסקים שלא שללו על הסף את האפשרות לצאת ידי חובת קיום מצוות בשמיעה באמצעות רמקול וטלפון. ובראשם, רבי יוסף ענגיל [ראש ישיבה ורבה של העיר קראקוב בפולין, נפטר בשנת תר"פ], שכתב בספרו גליוני הש"ס [הובא במקראי קודש (2א] "יש להסתפק בשמיעה על ידי דבר אחר, כגון שמיעת קול שופר או מגילה על ידי טלפון שנתחדש בימינו". והביא ראיה להתיר, מתשובה אחרת בשו"ת הלכות קטנות (1ב) סימן מה) שכתב בנדון "חרש שמדבר ואינו שומע אלא על ידי שעושה כלי לאזנו כמין חצוצרות", שיוצא בזה ידי חיובו לשמוע קול שופר "דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, אף אנו נאמר שמיעה על ידי דבר אחר שמה שמיעה". אמנם במקראי קודש (שם) כתב שיש לדון בדבריו ולחלק בין דין שופר לדין שמיעת מקרא מגילה: "דבשופר אם יש בו תערובת קול אחר פסול, וקול היוצא דרך טלפון ורדיו יש בו תערובת קול ממין אחר, אבל לענין מגילה יש לדון דשפיר דמי".
רבי יוסף כהן, אב"ד בירושלים, בהערותיו על ספר מקראי קודש, הרחיב לבאר את שיטת סבו הגרצ"פ, שאפילו אם הקול של קורא המגילה נשמע דרך מגביר קול או טלפון הוא אינו אותו קול של השופר או של קורא המגילה, מכל מקום יוצאים בזה ידי חובה כיון שסוף סוף בא מכוח הקורא שהוא בר חיובא, וכתב: "ובזה נסתרו דברי המערערים על מקרא מגילה על ידי רמקול או טלפון [יתכן וכוונתו לדברי הגרש"ז אויערבך הנ"ל] – משום שדרך הטלפון או הרמקול לא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנתהווה מכוחו, ודומה לתקליטים, וכתבו שלפי האמור לעיל אינו דומה לתקליט שנפסק כוח האדם ונעשה קול אחר. אבל ברמקול או בטלפון, אפילו אם נאמר שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר, מכל מקום עדיין לא נפסק כוח קול האדם ולא נשמע הקול אלא כשהוא קורא והכל בא מכוח הקורא ונחשב כקולו ממש".
ככל הנראה לכך התכוון החזון איש, כפי שהביא בשמו הגרש"ז אויערבך, בשולי תשובתו: "לאחר שכבר נדפס מאמר זה, נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזון איש, ואמר לי שלדעתו אין זה כל כך פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר על ידי המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, "אפשר" דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע. וכמדומה לי שצריכים לומר לפי זה דמה שאמרו בגמרא אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא"כ בטלפון ורמקול".
• שמיעת מגילה בטלפון בשעת הדחק בלבד –כן נראה מדברי האגרות משה (2ב) שהכריע כדעת הגרצ"פ אלא בגדר של "הלכה ואין מורים כן", וכדבריו במסקנא: "מכל מקום כיון שלא ברור להיתר והוא ענין חדש, בכלל יש למחות כדי למונעם מלרדוף אחרי חדשות אחרות שלהוטים בזה במדינות אלו" [וכן פסק בתשובה נוספת; 2ג].
• ביאור דברי החזון איש בהגדרת הקול הנשמע בטלפון – ראה בדברי רבי אשר וייס (4א).
• סיכום דיני שמיעת המגילה על ידי רמקול, טלפון ומכשירי שמיעה לחרשים –פסקי תשובות (5ב).
• קריאת המגילה באמצעות הזום בימי מגיפת הקורונה – ממוצא הדברים פסקו דייני בית דין צדק לונדון (5א) להתיר לשמוע המגילה באמצעות ZOOM, או כל תוכנה דומה כאשר המגילה נקראת בשידור חי (ולא קריאה מוקלטת) "למרות שבהלכה קונבנציונלית ישנה שאלה רצינית אם ניתן לקיים מצוה עם "שמיעה" שכזו – במקרה ואין כל אפשרות אחרת, על האדם ליטול חלק לפחות באופן זה".
ב. ברכת הרב את ריבנו בשמיעת מגילה בשידור חי [זום zoom]
הפוסקים דנו האם מותר לברך את ברכת הרב את ריבנו [הנאמרת לאחר קריאת המגילה] ביחיד.
כתב הרמ"א (6א) "ואין לברך אחריה אלא בציבור" [בספר רץ כצבי (9) ביאר שתי דרכים בהבנת מהות ברכת הרב את ריבנו: ברכה אחרונה על המגילה כדין ברכה אחרונה שלאחר קריאת ספר תורה – כפי שביאר הגרי"ד סולובייצ'יק, על פי דברי הירושלמי, שיש בקריאת המגילה דין קריאת כתובים, שמברך לפניה ולאחריה, ובציבור. ברכת שבח על הנס, ואין זה שייך לקריאת מגילה – כמשמעות דברי הר"ן והריטב"א וכמו שכתב המג"א].
וכתב הביאור הלכה (שם) שהאליה רבה הוכיח מכמה פוסקים דמברך אפילו ביחיד, אך הכריע "ומכל מקום אין כדאי לברך אחריה. דבלאו הכי הברכה זו אפילו בציבור אינה חיובית, ותליא במנהגא כדאיתא בגמרא, ומי יאמר דנתפשט המנהג כהיום לברך ביחיד, וכן כתב הפמ"ג דספק ברכות להקל". וכן הכריע למעשה הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (6ד) שהיחיד אינו מברך.
לעומתם, בשו"ת באור לציון (6ג) הביא את פסק הבן איש חי שגם היחיד מברך "הרב את ריבנו", והסביר את דבריו, וכתב שלמעשה "אם ירצה רשאי לברך, וכיוון שעל פי הקבלה יש מעלה וחשיבות לברכה, ראוי שלא לזלזל בה ולברך בשם ומלכות, ואם רוצה להחמיר יברך בלא שם ומלכות". וכן פסק בשו"ת קול גדול (6ב) שרשאי לברך גם ביחיד.
• סיכום דיני ברכת הרב את ריבנו ביחיד ובעשר נשים – פסקי תשובות (7ג).
והנה בספר מקראי קודש (7א) התיר לברך את ברכת הרב את ריבנו, בקריאת המגילה לפני עשר נשים בגלל שגם בפניהן יש "פרסומי ניסא", על פי מה שביאר בערוך השלחן (7ב), את דברי הרמ"א שאין לברך ברכת הרב את ריבנו אלא בציבור: "דכיון דאינה שייכא למגילה אלא היא ברכת הודאה משום פרסומי ניסא לא נתקנה אלא בציבור שיש פרסום ולא ביחיד" – ובעשר נשים יש גם כן פרסומי ניסא.
על פי זה יש לדון האם מותר לברך את ברכת הגומל וכן את ברכת הרב את ריבנו בשידור חי ובזום zoom]]. ובענין ברכת הגומל פסקו רבי צבי שכטר (8ב) ורבי אשר וייס (8ב) כי מאחר והצורך בעשרה לברך בפניהם את ברכת הגומל הוא כדי לפרסם הנס בפניהם, כשאין ברירה אחרת ואי אפשר לברך בפני עשרה, רשאי לברך הגומל גם בפני עשרה בני אדם הרואים ושומעים אותו באמצעות הזום.
לפי דבריהם כתב ברץ כצבי (9) שגם ברכת הרב את ריבנו שהיא ברכת הודאה משום פרסומי ניסא ולכן "לא נתקנה אלא בציבור שיש פרסום ולא ביחיד", מותר לברך כשהציבור אינו נמצא במקום הקריאה, אלא יש עשרה הרואים זה את זה באמצעות הזום. שהרי גם באופן זה יש עשרה שבפניהם מתפרסמת ההודאה על נס הפורים.
ג. נאנס ולא קרא מגילה בלילה האם יקרא ביום פעמיים
במסכת מגילה (10א) מבואר החיוב "לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום". ובברכי יוסף (10ב) נשאל על ידי מהר"ם מזרחי " שכח לקרות המגילה בלילה, אי נמי נאנס באונס שהיה פטור מן הדין לקרותה בלילה, אם נזכר ביום, אי נמי ביום שנסתלק האונס – אם יקרא פעמים ביום לתשלומי לילה, בברכה כדין תפילה". בתשובתו נקט הברכי יוסף שאין דין "תשלומין" בקריאת המגילה, והוכיח כן מדברי הרא"ש, והביא שכן פסק מוהר"ר יעקב מולכו. וראה גם בדברי השפת אמת (10ג) בנדון.
ד. לא קרא מגילה – האם מברך 'שהחיינו' בלילה וביום
התוספות במסכת מגילה (10א; ד"ה חייב) והרמב"ם (11א) חלקו האם מברכים 'שהחיינו' על קריאת המגילה ביום.
להלכה נחלקו מרן המחבר והרמ"א (12א)) במחלוקת רש"י תוספות והרמב"ם. המחבר כתב: "הקורא את המגילה, מברך לפניה שלוש ברכות, וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו". וכתב הרמ"א: "ויש אומרים אף ביום מברך שהחיינו, וכן נוהגים בכל מדינות אלו".
על פי זה דנו הראשונים והפוסקים, האם מי שלא בירך שהחיינו על קריאת המגילה, יברך שהחיינו וברכת שעשה נסים לאבותינו, על "תוקפו של יום".
בנימוקי יוסף על מסכת מגילה (ד, א) כתב: "וכתוב במאורות, דמי שאין לו מגילה לקרות, מברך שהחיינו, כדמברכינן ביום הכיפורים, ויש מי שכתב שראוי לברכו בברכת המוציא של סעודת פורים". שיטה זו הובאה גם בדברי המאירי (11ב) "יש שמגלגל חיוב זמן ביום מצד אחר, והוא מפני יום טוב, שלא נאמר בלילה אלא על המגילה, מה שאין כן בשאר ימים טובים, שאף אותו של לילה הוא לזכר יום טוב ולא לדבר אחר". אך המאירי כתב על כך: "מכל מקום אין דבריהם כלום, שכל שאין שם כוס לקידוש אין בו זמן, ואל תשיבני מיום הכיפורים, שקדושתו יתירה ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתייה שבו, והרי אין זה דומה אלא לחנוכה, שיש זמן על ההדלקה ולא על היום, אלא שלא נאמר זמן ביום אלא על המגילה, מן הטעם שכתבנו, ר"ל שעיקר זמנה ביום".
המג"א (11ד) הביא את דברי השל"ה הקדוש: "ויכוון בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים, שהם גם כן מצוות". והוסיף: "ונ"ל דיכוון זה בברכת שהחיינו דיום, כי זמנם ביום". ולפי זה יוצא שאם אין לאדם מגילה ולכן לא בירך "שהחיינו" בשעת קריאת המגילה, הוא יתחייב לברך "שהחיינו" על מצוות היום – משלוח מנות וסעודת פורים, כפי שהובא בנימוקי יוסף הנ"ל. אולם המג"א סיים: "ונ"ל דמי שאין לו מגילה, לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה, דזהו דבר הנהוג בכל יום, ובכל שבת ויום טוב, דהא לא תיקנו כלל ברכה עליהם".
מאידך, הביאור הלכה (12א) הביא את דברי היעב"ץ, בספרו מור וקציעה שתמה על דברי המג"א: "ולא ידעתי מה בכך שהוא דבר נהוג, והלא בלאו מצוות שילוח מנות וסעודה ראוי לברך זמן על היום, ואף שהוא מדברי קבלה, צריך חיזוק כשל תורה, ויותר ביחיד, מפני תקפו של נס שהיה בו". ויתכן שמטעם זה נקטו בעל המאורות ומהר"י מולכו לברך שהחיינו גם ללא מקרא מגילה "מפני תקפו של נס שהיה בו". וראה במה שכתב האגרות משה (13א) ביישוב דברי הפוסקים שעל עצם יום הפורים לא מצינו שתיקנו ברכת שהחיינו.
ה. לא קרא מגילה – האם יקרא הלל ביום ובברכה
בדברי הגמרא במסכת מגילה מבואר כי "קריאתה זו הלילא" (13ב), דהיינו קריאת המגילה היא "במקום" אמירת הלל בפורים. ונשאלת השאלה, האם כשלא קוראים את המגילה בפורים ביום, צריך לקרוא את ההלל, והאם מברכים על קריאה זו, או לא.
המאירי (14א) כתב: "דבר ידוע הוא שאין אומרים הלל בפורים, ולטעם מניעתו שקריאתה זו היא הילולא נראה לי שאם היה במקום שאין לו מגילה, שקורא את ההלל, שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגילה במקומו". השערי תשובה (14ב) הביא את דברי המאירי, וכתב כי הברכי יוסף דחה את דברי המאירי, ולמעשה הכריע השערי תשובה: "כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו, כקורא בתהילים, ושפיר דמי" והוסיף שקריאת ההלל עדיפה על קריאה מתוך חומש: "ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו, מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד, דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כספר תורה, משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם".
ו. קרא את המגילה ביחידות ונזדמן לו מנין – האם ישמענה שוב
האם שייך לקיים את המצוה בהידור לאחר שכבר קיים את עיקר החיוב – פניני הלכה מראשי חבורות בישיבת מיר, ירושלים (14ד)-(15).
ז. קריאתה זו הלילא – הנס הנסתר של פורים מתגלה רק מתוך קריאת המגילה
להשלמת היריעה, ראה בספר ימי הפורים (12)-(13) בביאור ייחודה של ישועת הפורים שהיתה נס בתוך ההסתר, ומהות נס פורים ש"היה מעוטף בשמלת הטבע", ולכן רק בקריאת כל המגילה, מתגלה הנס הגדול בישועת הפורים.
