א. במסכת ברכות (1) ד, ב) אמר רבי יהושע בן לוי "אע"פ שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מיטתו", ודין זה נלמד מהפסוק "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה", ופירש רש"י: " אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם – אמרו מה שכתוב על לבבך, עַל מִשְׁכַּבְכֶם – שנאמר בשכבך, וְדֹמּוּ – בשינה אחרי כן" [ועי' במג"א (4) שכתב כי מפשטות דברי הגמרא משמע "דילפינן מקרא אמרו בלבבכם, שצריך לומר דברי תורה או בקשה סמוך לשינה"].

אמנם בירושלמי (2) מובא דין ק"ש על המטה בנוסח זה: "מה טעם אמרו אדם צריך לקרות ק"ש בביתו בערב, בשביל להבריח את המזיקין". ומשמע מדברי הירושלמי כי אמירת הקריאת שמע היא מדין "שמירה" מן המזיקין. ובמסכת שבועות (1) מובא כי רבי יהושע בן לוי היה אומר לפני השינה "שיר של פגעים" [פרק צ"א בתהלים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן"].

והנה מלבד ההלכה לקרוא קריאת שמע לפני השינה, בסוגיית הגמרא בשלהי מסכת ברכות (1) ס, ב) מבואר שיש חיוב לברך ברכה לפני השינה: "הנכנס לישון על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל". יצויין כי ברכה זו מוזכרת בסוגיא, בסמוך לחיוב לברך מידי בוקר את ברכת "אלה-י נשמה" ושאר ברכות השחר, ולהלן נדון במשמעות סמיכות ברכת "המפיל" לברכות הנ"ל. וכמו כן צ"ע בפשר לשון הגמרא "הנכנס" לישון, מאי משמע [בגמרא מבואר שיש לומר לפני השינה רק את הפרשה הראשונה של קריאת שמע, ואילו רבנו יונה כתב (2) שצריך לומר את כל ג' הפרשיות שיש בהם רמ"ח תיבות לשמירה על רמ"ח איברי הגוף].

קריאת שמע וברכת המפיל" – מה קודם למה

ב. מרהיטת לשון הגמרא, וכן סתמו הטור והשו"ע, נראה כי ברכת "המפיל" נאמרת לאחר קריאת שמע. אולם בדברי הרמב"ם (1) מבואר שברכת "המפיל" נאמרת קודם קריאת שמע. ויש להבין מדוע לדעת הרמב"ם קריאת שמע אינה מהווה הפסק בין הברכה לשינה. וכמו כן יש לבאר מה שורש מחלוקת הטור והשו"ע עם הרמב"ם.

ובביאור הדברים תלה המג"א (4) את מחלוקתם במחלוקת בירושלמי (2) בין רב זעירא שהיה קורא ק"ש באחרונה, לרבי יהושע בן לוי שהיה אומר מזמורים לאחר ק"ש. הטור והשו"ע פסקו כדעת רבי יהושע בן לוי, שאמירת ק"ש אינה משום "שמירה" אלא בגלל שצריך לומר דברי תורה או בקשה סמוך לשינה, ולכן צריך לומר קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה, ואילו באמירת יושב בסתר [ושאר הפסוקים] הנאמרים משום שמירה, אין הפסק. אבל הרמב"ם הכריע כדעת רב זעירא שגם אמירת ק"ש היא משום שמירה, ולכן קודם אומר המפיל ורק אחר כך את ק"ש וכל מה שצריך משום השמירה. המשנה ברורה (3) ס"ק ב) הביא את המחלוקת אימתי נאמרת ברכת המפיל, לפני או אחרי ק"ש, והכריע: "ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו, דהיינו אם טבעו להירדם באמצע ק"ש, טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר. ואם אין טבעו לזה, טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף" [ומסיים המג"א (4) "ובאמת המזמורים אינם חיוב כלל, רק שמע והמפיל, רק שנהגו לאומרם מדחזינן דריב"ל אמרם המנהג לאמרם, ואף ריב"ל לא אמר אלא השני מזמורים. ונפק"מ לענין חולה או אנוס" [שאינו חייב לאומרם, כיון שאינן מעיקר דין אמירת ק"ש]. ודבריו הובאו להלכה במשנה ברורה (3) ס"ק ט). וראה בדברי האליה רבא (4) ס"ק ג) מקורות לפסוקים הנאמרים בק"ש שעל המטה].

גדר ברכת "המפיל"

ג. והנה מדברי המג"א למדנו כי מעיקר הדין באמת אסור להפסיק בין אמירת ברכת "המפיל" לשינה [ולכן נצרך להסביר שמטעם זה לדעת הרמב"ם צריך לומר ק"ש לפני כן, ולדעת הטור והשו"ע אמירת ק"ש היא בגדר "שמירה" ולכן אין בה הפסק] – ומכאן באנו למחלוקת שנחלקו ראשונים ואחרונים מה גדרה של ברכת "המפיל", וג' צדדים נאמרו בזה:

[א] ברכת השבח על טבע השינה בעולם באופן כללי – כברכות השחר על מנהגו של עולם [ולכן נסמכו באותה סוגיא].

[ב] ברכת השבח על טבע השינה הפרטי של האדם – כברכת אשר יצר שהיא ברכת שבח פרטית כשעשה צרכיו.

[ג] ברכה כעין ברכת הנהנין, על ההנאה מהשינה [ראה בדברי האדמו"ר מביאלא לוגאנו, בספרו מבשר טוב (8), שבוודאי אינה ברכת הנהנין ממש, כי לא תיקנו ברכת הנהנין אלא על הנאה הנכנסת לגוף, אלא היא ברכת השבח על הנאת השינה].

ומדברי המג"א נראה שנקט כי ברכת  "המפיל" היא כעין ברכת הנהנין, ולכן אסור להפסיק בין הברכה לשינה. וכן נראה שנקט להלכה המשנ"ב שכתב (3) ס"ק ד) "ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ, נראה שמותר [אחרי שקרא ק"ש] אך יחזור ויקרא פרשת שמע. אכן אם כבר אמר ברכת המפיל, יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה".

אולם הדבר אינו פשוט כלל ועיקר, ובביאור הלכה (3) ד"ה סמוך) הביא את דברי החיי אדם (4) והאליה רבא (4) שברכת "המפיל" היא ברכת השבח "על מנהגו של עולם" [כברכות השחר, יעו' באליה רבא]. ולפיכך, לדעתם, אפילו אם לא ירדם לאחר שבירך, ברכתו אינה נחשבת ברכה לבטלה. ואמנם הביאור הלכה פקפק בדבריהם וכתב: "ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני", ומחמת קושיא זו הסיק: "ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אחר כך לישן, בודאי אין כדאי לכתחילה לברך" – מחשש ברכה לבטלה.

פרטים בדין ברכת "המפיל"

ד. ממוצא גדרה של ברכת "המפיל", נפקא מינא טובא, בהלכותיה של ברכה זו, כדלקמן:

• ברכת "המפיל" נאמרת בשם ומלכות – בדברי הרמב"ם (1) מפורש כי ברכת ה"מפיל" נאמרת בשם ומלכות. אולם הבן איש חי (5) נהג שלא לברכה בשם ומלכות "מפני החשש שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם". וראה בדברי הגר"ע יוסף בספרו יחוה דעת (6) שכתב, כי לדעת האחרונים שברכת "המפיל" היא ברכת שבח והודאה "על מנהגו של עולם", אין חשש לברך בשם ומלכות, כי מותר להפסיק "אם תאב לשתות או לדבר דבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו". וכן נקט לדינא הגרש"ז אויערבך, כמובא בשמו בספר הליכות שלמה (5) "הכל חייבים לברך המפיל, ואף אם לפעמים אירע לו שלא נרדם, לא יחוש לכך, ויברך".

אמנם בהמשך דבריו הביא הגר"ע יוסף את דברי המקובלים שלא לברך "המפיל" בשם ומלכות לאחר חצות, וכן הכריע למעשה, וכדבריו פסק הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור לציון (5). ברם הגר"מ שטרנבוך כתב בשו"ת תשובות והנהגות (7) "אף שעל פי הלכה ראוי לברך [גם לאחר חצות], שהפוסקים לא חילקו, ודבריהם עיקר. מ"מ יש למנהג [המקובלים] יסוד, אבל לא כל אחד יכול להתעטף בטלית לא לו ולומר שנוהג ע"פ סוד". וכן כתב בפסקי תשובה (3) שיש לברך בשם ומלכות גם לאחר חצות "זולת למי שקבלה ברורה בידו שלא לברך".

• אמירת קריאת שמע וברכת "המפיל" על שינה ביום – המאירי (1) כתב: "אם ישן ביום אינו צריך לברך, שלא על מעשה עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכם לישון בלילה ולעמוד ביום, ויש חולקים בדבר". ובפשטות, מחלוקתם בגדר ברכת "המפיל" – אם זו ברכת השבח על מנהגו של עולם, אין לברך אלא בזמן שנהוג לישון – בלילה, אך אם הברכה על הנאת השינה, לכאורה מדוע שלא יברך ביום. וראה במש"כ בספר מבשר טוב (8)-(9) בביאור דברים. ולהלכה כתב המשנ"ב (3) ס"ק ח) "הישן ביום אינו צריך לברך המפיל, וטוב שיאמר ויהי נועם ויושב בסתר" [ובביאור הלכה (3) ד"ה סמוך) הסתפק אם רשאי לברך "המפיל" כשהולך לישון סמוך לעלות השחר ולא בטוח אם ירדם בלילה].
• הניעור בליל שבועות האם מברך "המפיל" כשהולך לישון למחרת בבוקר – רבי בן ציון פלמן [רב ביהמ"ד נחלת משה בבני ברק], כתב בספרו שלמי תודה (7) לתלות שאלה זו בגדרה של ברכת "המפיל", והביא שהחתם סופר היה מברך.
• הישן ב' פעמים בלילה אחד – וכן הרוצה לישן שינת ארעי, ואחר כך יקום, ובהמשך הלילה יִשָן שינת קבע, אימתי יברכו ברכת "המפיל" – ראה בספר מבשר טוב (8) שכתב לתלות שאלות אלו, האם הברכה היא על "מנהגו של עולם" או על "הנאת השינה". ולמעשה, פסק בספר אשי ישראל (12) סע' ח) שלא יברך "המפיל" רק פעם אחת בלילה.
• ברכת אשר יצר, ברכה על רעמים וברקים לאחר שבירך "המפיל" – בשו"ת התעוררות תשובה (5) כתב כי ברכת "המפיל" אינה כברכת הנהנין, ולכן אין מניעה לברך "אשר יצר" לאחריה, וכן נקט הגרש"ז אויערבך כמובא בשמו בספר הליכות שלמה (5) הערה כד). אולם הרב דומב (10) אות ו) כתב כי החזון איש אמר שלא להפסיק בין ברכת המפיל לשינה אף לא בברכת אשר יצר, ועי"ש במה שדן בדבריו, ובמה שדן האם מותר להתפלל תפילת ערבית ולספור ספירת העומר לאחר שבירך "המפיל, ותלה זאת בשאלת הגדרת ברכת "המפיל".
• ק"ש וברכת "המפיל" במקום אחד ושֵינה במקום אחר – תשובות והנהגות (7), והליכות שלמה (5) הערה כד).

חיוב נשים בק"ש שעל המטה

ה. המג"א (4) כתב: "ומה שלא נהגו הנשים לאומרה אפשר דס"ל כיון דאינו נוהג אלא בלילה פטורין דהוי שהזמן גרמא כמו שפטורים מקריאת שמע", אולם באליה רבא (4) ס"ק ד) כתב בשם "ספרי המוסר" שגם נשים יאמרו ק"ש על המיטה "דאטו גברי בעי שמירה ונשי לא, דהא ק"ש משום שמירה". ובספר הליכות שלמה (5) הערה כב) ובתשובות והנהגות (7) כתבו שנהגו הנשים לומר ק"ש על המטה, והוסיף בשם רבי מאיר מפרימישלאן שזו סגולה שלא תפיל פרי בטנה, אך "אצל נשים מספיק כעיקר דינא דגמרא לקרוא פרשה ראשונה של ק"ש ויהי נועם וכו' והמפיל ודי בכך".

סיכום דיני קריאת שמע על המטה – ספר אשי ישראל (12) ובספר פסקי תשובות (13).