תלמידי אברהם אבינו

לעומת תלמידי בלעם הרשע

א. במשנה במסכת אבות (1) מבואר כי מי שיש בו תכונות עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה – הוא "מתלמידיו של אברהם אבינו". לעומת מי שיש בו תכונות "עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, שהוא "מתלמידי בלעם הרשע". ויש לעיין מה הן תכונות אלו, ומה המיוחד בתכונות אלו שהן הקובעות מי תלמידו של אברהם אבינו או של בלעם הרשע.

• עוד יש לעיין בפרשת בלעם, במה שמפורש בפסוק (דברים כג, ו) כי הקב"ה "לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה". ובמסכת עבודה זרה (1) מבואר שבלעם הרשע היה "יודע דעת" עליון לכוון את השעה שבה הקב"ה כועס, ובשעה זו רצה לקלל את בני ישראל, וביארו התוספות (שם) שהיה בלעם אומר "כלם", והקב"ה הפכו ואמר "מלך", שנאמר (במדבר כג, כא) "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ", וצ"ע פשר הדברים.
• כמו כן יש להבין היאך היה בלעם "יודע דעת עליון" ובד בבד "בועל אתונו" [כמבואר בגמרא בע"ז (1)], וצ"ע.
• החיד"א כתב בפירושו חסדי אבות (2) פירש כי ג' המידות "עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה", הן כנגד ג' המידות שהזכיר רבי אליעזר הקפר (2) "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם", ודבריו צריכים ביאור.
• על הפסוק (במדבר כב, כח) "כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים", פירש רש"י: "רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה", והדברים טעונים הסבר.

ונראה ליישב את כל התמיהות ולהסביר את הטעון ביאור, במהלך אחד, כדלקמן.

• • •

ביאור מידות עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה – לעומת מידות עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה

ב. בדברי רבותינו הראשונים מפרשי המשנה נאמרו כמה פירושים בביאורם של המידות שהוזכרו במשנה.

• עין טובה ועין רעה – הרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "עין טובה, ההסתפקות במה שיש לאדם והיא ממעלות המידות. ועין רעה הפכה, רצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על תוספת". ורבנו יונה (אבות שם) פירש: "עין טובה, רצה לומר מידת הנדיבות, שהיא מידה נאה ומשובחת, ואחר היותו בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות, כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה באה אליו המידה הזאת". ובתחילת ביאור המשנה מביא רבנו יונה פירוש בשם הראשונים: "עין טובה – מי ששמח בחלקו". ו"עין רעה" מפרש רבנו יונה דהיינו "מידת הכילות".

ורש"י פירש: "עין טובה, שאין לו קנאה על חברו".

• רוח נמוכה ורוח גבוהה – הרמב"ם ורש"י פירשו על מידות הענווה והגאווה. וכן נראה מדברי רבנו יונה.
• נפש שפלה ונפש רחבה – הרמב"ם פירש כי "נפש שפלה" היינו זהירות, ו"נפש רחבה" היינו תאווה. רש"י פירש: "נפש שפלה, שמשפיל עצמו בין אנשים ומעורב ביניהם ואינו גס רוח". ורבנו יונה כתב: "נפש שפלה, שאינו מתאווה לעבירה".

מידות עין טובה ועין רעה נמדדות הן ביחס לעצמו והן ביחס לאחרים

ג. מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, הרחיב בספרו שם דרך (8) בביאור דברי רבותינו הראשונים הנ"ל, וכתב שיש ללמוד מדבריהם שמידות עין טובה ועין רעה נמדדות הן ביחס לעצמו והן ביחס לאחרים: "מידת עין טובה – ביחס לעצמו, היינו מידת ההסתפקות במה שיש לאדם, כשמכיר להודות על כל מעט שיש בידו ודי לו בזה, כיעקב אבינו האומר "כי חנני אלקים וכי יש לי כל" (בראשית לג, יא). ופרש"י: "יש לי כל, כל ספוקי". וכוונת דברי הרמב"ם שמידה זו היא "ממעלות המידות", כי מקורה בטהרת הנפש, המסתפקת בעצמה. וביחס לאחרים – עין טובה היא מידת רוחב לב ונדיבות, לחלק כל מה שיש לו עם זולתו. ו"נדיבות" אינו רק עצם הנתינה, אל צורת הנתינה, כשמיטיב לחברו בנועם ובידידות תוך נתינת הרגשת רצון ונוחות מירבית.

ובעל מידת עין רעה הוא היפך ממש. ביחס לעצמו, חושב תמיד שאין די במה שבידו, והיינו "הקטנת הדברים" כדברי הרמב"ם, כי עינו רעה שאינו מסתפק במה שבידו, ורואה את עצמו עשוק ורצוץ. ולכן מחפש דרכים להגדיל את מה שבידו, כפי שמסיים הרמב"ם "והחריצות [פי' התאמצות] אחר התוספת". וביחס לאחרים, בניגוד לבעל מידת עין טובה הדואג למחסורו של חברו ורואה את המעט של חברו כדבר הדורש עזרה וסיוע, בעל עין רעה רואה במעט של חברו כדי והותר, ומה שביד חברו מתגדל בעיניו ונדמה לו כאילו אין חברו חסר מאומה ואין כל צורך לסייע לו.

נמצא שבעל העין רעה הפך את סידרם של המידות. במידת ההסתפקות שצריך לנהוג ביחס לעצמו, לשמוח במה שבידו ולהקטין את צרכיו – נוהג ביחס לחברו, כשמגדיל את מה שביד חברו בעיניו, וסבור שיש לו די ואין צורך לסייעו. ובמידה שצריך להשתמש ביחס לאחרים, להקטין את מה שיש להם כדי להוסיף להם כפי צרכיהם, מודד בעל עין רעה לעצמו, שמקטין את מה שבידו ואין די לו במה שבידו" [וראה במה שכתב שם כי מידות עין טובה ועין רעה שייכות יותר ברוחניות].

הנה כי כן, נמצאנו למדים מהדברים שנתבארו לעיל, כי חז"ל ציינו את המידות המרכזיות, שבהם בא לידי ביטוי ההבדל בין תלמידיו של אברהם אבינו, לבין תלמידיו של בלעם הרשע.

התבוננות ולימודים מוסריים מפרשת בלעם – הסכנה בהשחתת המידות

ד. והנה לעיל הבאנו את דברי החיד"א (2) שג' המידות "עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה", הן כנגד ג' המידות שהזכיר רבי אליעזר הקפר (2) "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם", ותמה מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו מזמור לדוד (6) מדוע בחרו חז"ל בהגדרות אלו של "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה", והיפוכם, ולא אמרו בפשטות כי מי שיש בידו "הקנאה, התאווה והכבוד", הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע, ומי שאין בידו ג' מידות אלו, הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו.

וביאר מו"ר הגר"ד כהן, כי המידות נקראו בלשון "דרך", כי המידות אינן רק פעולות טובות או רעות, דהיינו שלא יקנא בחברו ולא יתאווה ויבקש כבוד, אלא עיקרם דרך לשלמות תיקון המידות, שלא יהיה בעל מידות רעות אלא בעל מידות טובות ומתוקנות. כי "עבודת המידות היא עבודה של בנין האדם עצמו, ולא עשיית מעשים ומניעתם".

ומכאן יבוארו כל הדברים שהזכרנו לעיל, וכפי שהרחיבו את היריעה במאמריהם רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר,  בשיחות המוסר שלו (4), ורבי אייזיק שֶׁר, ראש ישיבת סלבודקה בבני ברק בשיחותיו (5), שהלימוד המרכזי מפרשת בלעם הוא הסכנה בהשחתת המידות. שהרי תמוה ביותר, היאך היה בלעם "יודע דעת עליון" ובד בבד "בועל אתונו" [כמבואר בגמרא בע"ז (1)]. ואין זה אלא בגלל שעם כל גדלותו הנבואית, מידותיו היו מושחתות ורקובות ביסודן. וביותר נפלא, כפי שחידד הגר"ח שמואלביץ, שבלעם ידעת את האמת, כשביקש שאחריתו תהיה "מות ישרים" כאבות הקדושים, ולמרות זאת, לא נמנע מכל מעשיו הנלוזים [ועי"ש בדבריו לימודים נוספים מפרשת בלעם].

ומה נוראה סכנת השחתת המידות, שהרי הפסוק שהזכיר התנא במשנה אודות עונשם של תלמידי בלעם הרשע "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם", נאמר על דואג האדומי ראש הסנהדרין, שלמרות גדלותו העצומה בתורה, נמנה עם מי שאין לו חלק לעולם הבא, בגלל שהיה נגוע במידות הקנאה בדוד המלך, והיא שהורידתו לבאר שחת.

ומיושבת התמיהה על שאלת "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע", ומה שתירץ, ולכאורה הלוא ההבדל ברור וידוע, ומה בא התנא ללמדנו. וביאר הגר"מ חדש, משגיח ישיבת חברון [הובא במהדורת מתיבתא (3)] שדבר גדול השמיענו התנא, שבמראה העיניים אין מרחק כל כך גדול בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, ויתכן ששניהם יושבים זה לצד זה בבית המדרש, אלא שהתהום הפעורה ביניהם, שורשה במידות מושחתות.

ועל פי האמור ביאר מו"ר הגר"ד את עומק המהפך בדברי בלעם שהיה אומר "כלם", והקב"ה הפכו ואמר "מלך", על פי דברי הגר"א שיש ג' איברים באדם – כבד, לב ומח, השולטים על המידות הקנאה התאווה והכבוד. ובלעם בקללתו רצה שסדר האיברים יהיה כ'ל'ם', דהיינו שהכבד, שהוא ענין התאוות ישלוט על האדם, והקב"ה הפך את קללתו לברכה שהמוח יהיה השולט, בסדר של מ'ל'ך' – מ'ח, ל'ב כ'בד, על איברי הגוף ורצונותיו לעשות רצון אביו שבשמים.

וממוצא הדברים מבוארים דברי רש"י שבלעם הרשע בקללתו ביקש "לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה", וכמו שביאר האדמו"ר מסוכטשוב השם משמואל (6) שבזכות ג' הרגלים ניתן לתקן את המידות המושחתות, יעו"ש בדבריו.

• • •
• ביאור דברי התנא "תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלים בעולם הזה" – ותמה התוספות יום טוב, והרי עינינו רואות כמה מ"תלמידי אברהם אבינו" רעבים וצמאים בעולם הזה. וראה תירוצים לקושייתו במהדורת מתיבתא (3).
• האושר הגנוז בחיי תורה ומעשים טובים ראה בדברי רבי משולם דוד סולובייצ'יק, ראש ישיבת בריסק (9).