תפילת מנחה

חז"ל במסכת ברכות (ו, ב) הפליגו במעלת תפילת מנחה ואמרו: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא התפילת מנחה. ובקיצור שלחן ערוך (1) ביאר את מעלת התפילה, כי זמן תפילת מנחה "בעוד שהיום גדול, והאדם טרוד בעסקיו, והוא צריך לשים אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל, על כן שכרה הרבה מאד". ובשם הבעל שם טוב מובא [בספרו של המגיד מטריסק (1)] כי אנחתו של יהודי בשעה שנזכר להתפלל מנחה באמצע עסקיו "בוקעת רקיעים".

א. מנהג הישיבות הקדושות להתפלל מנחה סמוך לחצות היום – בזמן "מנחה גדולה". ויש להבין על מה מסתמך מנהג זה, שהוא לכאורה בניגוד למפורש בשו"ע (4) שעיקר זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא זמן מנחה קטנה.

כדי השיב על כך, יש להבין:  [א] מדוע נקרא שמה של התפילה "מנחה", והאם יש לשם זה משמעות הלכתית.

[ב] מתי עדיף להתפלל תפילת המנחה לכתחילה, סמוך לחצות היום – זמן "מנחה גדולה", או סמוך לשקיעת החמה – "מנחה קטנה". ומה הדין בדיעבד.

להלן יבואר האם יש קשר בין שני הדברים הללו – שם התפילה וזמנה של התפילה, אך מקודם נברר את דברי הראשונים והפוסקים, מתי עדיף להתפלל מנחה לכתחילה, ולכאורה נחלקו בזה סוגיות הש"ס.

המקור בדברי חז"ל לחיוב תפילת מנחה, מבואר במסכת ברכות (1).

לדעת ר' יוסי בר חנינא ש"תפילות אבות תקנום", יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר (1) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ולדעת ר' יהושע בן לוי ש"תפילות כנגד תמידין תקנום", תפילת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד הערב.

ומבואר בסוגיה, כי זמן תפילת מנחה תלוי בזמן הקרבת קרבן התמיד, שהוא לכתחילה בתשע ומחצה, ואז הוא גם זמן מנחה לכתחילה, דהיינו מנחה קטנה. ובדיעבד זמן ההקרבה הוא משש שעות ומחצה, וזמן זה הוא זמן תפלת המנחה בדיעבד דהיינו מנחה גדולה. ויוצא לפי זה, שלכתחילה עדיף לדחות את תפילת המנחה לזמן מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה, מפני שלפני זמן זה אין ראוי לכתחילה  להקריב את קרבן התמיד.

וכן נראה מדברי הרמב"ם (3), וכן נפסק בשו"ע (4) "מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר שש שעות ומחצה יצא, ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה" [ועיין בתשובותיו של הרדב"ז (4) טעמים נוספים להעדפת מנחה קטנה: [א] על זמן מנחה קטנה מתאים יותר לשון "בין הערביים" ממה שמתאים למנחה גדולה. [ב] זמן תפילת מנחה קטנה, הוא עת רצון, שבזמן מנחה קטנה נענה אליהו הנביא בהר הכרמל. [ג] בזמן מנחה קטנה האדם כבר פנוי יותר לכוון בתפלה ולעבוד את בוראו, מאשר בזמן מנחה גדולה שהאדם טרוד בעסקיו. וראה טעם נוסף בדברי הכלי יקר (3)].

ב. מאידך גיסא, במסכת יומא (2) מובא: "אמר רב ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי". אברהם אבינו התפלל "מכי משחרי כותלי" – סמוך לחצות היום [בתחילת שבע שעות, "מההיא שעתא נוטים צללי ערב וקרוי ערב", פרש"י שם]. ומשמע מדברי הגמרא, שיש ללמוד מזריזותו של אברהם אבינו, להקדים ולהתפלל מנחה מיד בהקדם האפשרי, והיינו כבר בזמן מנחה גדולה, סמוך לחצות היום, וכדין זריזין מקדימים למצוות [שנקבע כהלכה בעניינים רבים]. וכפי שכתב הריטב"א שם (2) "ורב ספרא ודאי בעיקר הדין אתי לאשמעינן שיתפלל אדם בעת ההיא, דאי לאשמעינן מאי דנהיגי אבות, מאי קמשמע לן, מאי דהוה הוה". וכן מפורש בשו"ת הרי"ף (3) שעיקר זמן תפילת מנחה הוא מיד בשש ומחצה, ורק מי שלא התפלל בזמן זה יכול להתפלל עד הערב.

ובשו"ת יחוה דעת (6) הביא מקורות נוספים מדברי הגאונים והראשונים והזוהר הקדוש, שנקטו להלכה כשיטה זו, שצריך להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, ובשער הציון (4) ס"ק ג) כתב שבביאור הגר"א צידד כמותם.

עוד הביא ביחוה דעת (6) ואת דברי רבי שלמה פרחון [הובאו גם בערוך השלחן (5) סע' יב] שכתב "מנהג כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, חוץ מארץ אדום שהם עניים וטרודים בפרנסתם עד הערב, ומתפללים מנחה וערבית ביחד". ובספר תשובות והנהגות (8) הביא ש"הגר"ח התפלל בקביעות מנחה גדולה, ולפי השמועה מרן הגרי"ז אמר שמכיון שראינו שגם בראש השנה נהג כן, על כרחך דעתו ששפיר דמי לכתחילה, שאם היה סבירא ליה דיוצאין רק בדיעבד, לא היה נוהג כן".

ג. בביאור המחלוקת איזו "מנחה" להעדיף, כתב בספר רץ כצבי (12) על פי הטעמים לקריאת שם התפילה "מנחה".

• פירוש הרמב"ן בפרשת בא (2) ששם מנחה הוא מלשון "מנוחת השמש".
• פירוש החתם סופר (2) בדברי התוספות בפסחים (2), שהוא מלשון קרבן המנחה, שכן התפילה תוקנה כנגד הקטרת המנחה בקרבן תמיד של בין הערביים [וכן למעשה מבואר גם בדברי הגר"א בשנות אליהו, המובא לעיל אות ט].
• פירוש האבודרהם: שהתפילה נקראת מנחה, מפני שבשעה עשירית מהיום שנברא בו אדם הראשון חטא, וזה נרמז בתרגום הכתוב לרוח היום – למנח יומא" [וראה טעם נוסף בקדושת הלוי (3) שפירש "מנחה" מלשון "נדבה"].

ולכאורה הנפקא מינה בין הפירושים לטעם שם התפילה היא הזמן הראוי לתפילת מנחה לכתחילה, כדלהלן:

• הרמב"ן כתב את ביאורו לשם "מנחה" גם ביחס לזמן מנחה גדולה, ונראה מדבריו כי מהות שמה של תפילת המנחה מלשון "מנוחת השמש" מכוון גם כנגד מנחה גדולה.
• אולם לפי הטעם ש"מנחה" הוא מלשון קרבן המנחה, טעם זה שייך לכאורה רק על מנחה קטנה, שאז מושלמת הקרבת קרבן התמיד עם הקטרת המנחה שכנגדה נתקנה תפלת המנחה, כמו שכתבו החתם סופר.
• כמו כן הטעם המבואר בדברי האבודרהם הוא במפורש על "שעה עשירית", דהיינו זמן מנחה קטנה.

[ועיין ברץ כצבי (13) בתירוצו את קושיית האחרונים על הרמב"ם והשו"ע שפסקו שיש להתפלל לכתחילה מנחה קטנה, מהמבואר בסוגיית הגמרא במסכת יומא שאברהם אבינו התפלל "מכי משחרי כותלי", דהיינו מנחה גדולה].

ד. אכן, גם לשיטת הרמב"ם ולדעת השו"ע שעיקר זמן תפילת מנחה הזמן "מנחה קטנה", יש היתר ואף מצוה להתפלל לכתחילה מנחה גדולה.

• המשנה ברורה (4) ס"ק א) כתב: "אם רוצה לאכול או לצאת לדרך, או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור, ואם ימתין על מנחה קטנה לא יהיה לו מנין, לכולי עלמא מותר להתפלל לכתחילה משש שעות ומחצה ולמעלה". ומבואר בדבריו כי יש להעדיף מנחה גדולה בציבור על מנחה קטנה ביחיד [ובשו"ת יחוה דעת (6) בהערה, הביא את פסק שו"ת שואל ונשאל לרבי משה כלפון, מרבני תוניס שכתב להעדיף להתפלל מנחה קטנה ביחיד מלהתפלל מנחה גדולה בציבור, אולם הגר"ע יוסף פסק להלכה שלא כדבריו, ודעת המשנה ברורה].
• מנהג הישיבות הקדושות – להתפלל מנחה סמוך לחצות היום, בזמן "מנחה גדולה", כמבואר ביחוה דעת שם (6). וראה גם בספר התפילה כמפגש (11) וברץ כצבי (12) אות ב).

ה. דיני תפילת מנחה

• סוף זמן תפילת מנחה – הפוסקים דנו האם מותר להתפלל לכתחילה גם לאחר שקיעת החמה, ועד מתי מותר להתפלל מנחה בדיעבד. מרן השו"ע (5) כתב בתוך דבריו: "ועכשיו שנהגו להתפלל מנחה עד הלילה". והרמ"א כתב: "ובדיעבד או בשעת הדחק, אם מתפלל מנחה עד הלילה, דהיינו עד צאת הכוכבים, יצא".

אמנם המשנה ברורה (ס"ק יד) כתב: "ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים, מותר להתפלל מנחה אפילו אחר שקיעה עד סמוך לצאת הכוכבים. יש פוסקים רבים שחולקים בזה, ודעתם שתפילת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה, ולכן לכתחילה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דווקא. דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו, ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אחר כך בציבור. ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה, עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים".

אמנם בשו"ת יביע אומר (7) כתב: "מסקנא דדינא, שמותר להתחיל להתפלל מנחה בתוך בין השמשות שלנו, שנשמך שלוש עשרה דקות וחצי (זמניות) אחר השקיעה, ואע"פ שיודע מראש שלא יוכל לסיים את תפילתו אלא לאחר הזמן הנ"ל, עיי"ש כל דבריו ובמה שהביא בהערה מדברי שו"ת משנה הלכות. וראה עוד בהרחבה בערוך השלחן (5), בשו"ת אור לציון (8), בילקוט יוסף (9) סי' רלג סע' ג), ובספר תפילה כמפגש (11).

• נקלע למנין שמתפללים מנחה מאוחר לפי שיטת רבנו תם, כיצד ינהג למעשה – שבט הלוי (8).
• מנחה לאחר חצות היום קודם זמן "מנחה גדולה" [שהוא חצי שעה לאחר חצות היום] – הליכות שלמה (10) סע' א).
• אימתי ראוי [אם בכלל] להתפלל "מנחה קצרה" – בשו"ע (8) נפסק: "בשעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללים עמו מלה במלה בלחש עד לאחר הא-ל הקדוש". וכתב המשנה ברורה (ס"ק ו) "ובלא שעת הדחק, הסכימו הרבה מהאחרונים שלא לעשות כן, כי עיקר התקנה היתה מדינא להתפלל מתחלה בלחש ואחר כך בקול רם". וראה בילקוט יוסף (9) סי' רלב) במה שכתב בזה בנדון "מנחה קצרה".
• סדר תפילת מנחה • נפילת אפים במנחה • חיוב תפילת מנחה במקום חופה – הליכות שלמה (10) סע' ב-ז).
• זמן תפילת מנחה המועדף כאשר רוצה לאכול סעודה – ילקוט יוסף (9) סי' רלג סע' א).