קדימויות בברכות

להכנת הסוגיא שלפנינו, נקדיש שני שיעורים בהם נלבן את שורשי ההלכה בדברי הגמרא ושיטות רבותינו הראשונים, אשר רובן ככולן הובאו להלכה בדברי מרן השו"ע והפוסקים האחרונים.
בשיעור הראשון – נלמד את הסוגיא ונסכם את שיטות הראשונים.
בשיעור השני – נלמד את פסקי מרן השו"ע והמשנה ברורה, ונלבן את חידושי ההלכות המעשיות.

ביאור מחלוקת רבי יהודה וחכמים – בברכות שוות או שונות
א. במשנה (1) חלקו רבי יהודה חכמים בדין מי שהיו לפניו כמה מיני פירות ואחד מהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "רבי יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה". בסוגייית הגמרא במסכת ברכות (1) חלקו אמוראים בביאור דברי המשנה. [עד סוף הקטע המסומן בדף מ"א ע"ב (1) עם פירוש רש"י [הערה: אפשר לדלג על הקטע "מיתיבי היו לפניו צנון", עד "וחד אמר אף כשאין ברכותיהן]. וכן לימוד המעשה המובא בגמרא בדף ל"ט ע"א (2) "הנהו תרי תלמידי" ופירוש רש"י].
לדעת עולא, מדובר במשנה באופן שיש לפניו שני מינים שברכתם שווה, ואחד מהם הוא משבעת המינים. כגון שהיו לפניו תפוח וזית, והתפוח חביב עליו יותר מן הזית. רבי יהודה סובר שיש לברך על הזית מפני חשיבותו [שכן הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל], וחכמים סוברים שיש לברך על התפוח כיון שהוא חביב עליו יותר. ולקמן יבואר שנחלקו הראשונים בגדר 'חביב'.
לדעת הרשב"א (2) והרא"ש (3) רבי יהודה וחכמים לא נחלקו בזה שיש מעלה לשבעת המינים ויש מעלה למין החביב, אלא נחלקו כאשר המעלות סותרות זו את זו, כגון במקרה הנ"ל: רבי יהודה סובר שמעלת שבעת המינים חשובה יותר, ורק במקום שאין לפניו ממין שבעה אז החביב קודם, ואילו חכמים סוברים שהחביב קודם בכל אופן, ואין מעלה לשבעת המינים אלא במקום ששני המינים חביבים עליו במידה שווה [וכן נראה מלשון רש"י (1) ד"ה דאמר), שכתב: "ורבנן לית להו דרבי יצחק [שיש מעלה לשבעת המינים] במקום חביב, דחביב עדיף" – משמע שדווקא במקום חביב חלקו חכמים על רבי יהודה, אבל במקום שאין חביב מודים חכמים שמין שבעה עדיף].
בהמשך הסוגיא חלקו רבי אמי ורבי יצחק נפחא בפירוש המשנה. אחד אמר כעולא, כי מחלוקת רבי יהודה וחכמים היא בברכותיהם שוות, אך כשאין ברכותיהם שוות לא נחלקו, והשני אמר שנחלקו גם כאשר אין ברכותיהם שוות.
יסוד המחלוקת כאשר ברכותיהם שוות הוא איזה מין הוא החשוב יותר, שראוי שיברך עליו ויפטור בברכתו את המין השני. ולדעת מי שמעמיד את המחלוקת גם כאשר אין ברכותיהם שוות, ביאר רבי ירמיה שהעדיפות היא בהקדמה – על איזה מין יברך ראשון. רבי יהודה סבר שכמו שמצאנו עדיפות בתוך שבעת המינים למי שקודם בפסוק כך יש להקדים מין שבעה לשאר מינים. חכמים סברו שהדברים אמורים דווקא כשאין חביבות למין אחד על פני חברו, אך כשיש מין אחד החביב עליו יותר החביב קודם.

אין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה" – שיטות הראשונים
ב. לדעת עולא שכאשר "אין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה", נחלקו רבותינו הראשונים האם צריך לברך דווקא על ה"חביב", או שאין הבדל על מה יברך. הרא"ש (3) סבר, שמאחר שהוא עתיד לברך על שניהם ואינו פוטר את האחד בברכת חבירו, אם כן אין שייכות ביניהם כלל, וכל מה שיש עדיפות בחביב או בשבעת המינים אינו אלא כאשר שניהם נפטרים בברכה אחת. אולם התוספות (1) ד"ה אבל) נקט שכיון שבמקום שברכותיהם אינן שוות לא נחלקו התנאים, מוטב שנאמר שהיחיד מודה לרבים ולא הרבים מודים ליחיד, ולכן יש לומר שבאופן זה רבי יהודה מודה לחכמים שהחביב קודם. אולם, כאשר אינו פוטר את שניהם בברכה אחת, הרי שאין קשר בין הפירות עצמם, אלא הנידון נוגע לאדם שעתיד לאכול אותם בזה אחר זה; בזה מודה רבי יהודה שהחביב על האדם קודם.
עוד יש לעיין מה נקרא "חביב" – החביב עליו בדרך כלל, או דווקא עכשיו. ראה ברא"ש (3) בתחילת דבריו, וכן בתלמידי רבנו יונה (4) בתחילת דבריהם בד"ה גמ' מחלוקת.
לעומתם, ראה בדברי הרמב"ם (3) ושפסק כחכמים שהולכים אחר החביב, וכתב: "ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים". משמע מדבריו שאיזה מהן שירצה להקדים ולאכול ממנו עכשיו, אף על פי שמין אחר חביב עליו בדרך כלל הוא הנקרא 'חביב', כמבואר בכסף משנה שם ד"ה ואיזה מהם שירצה (3). סיכום – פני השלחן (12) ס"ק ב'.

אין ברכותיהם שוות – האם יש מעלה בברכה "מבוררת יותר"
ג. הבה"ג [מובא בדברי הראשונים דלקמן] חידש שיש מעלה להקדים את ברכת "בורא העץ" לברכת "בורא פרי האדמה" שהיא "מבוררת יותר", ולמד את דבריו מהמעשה המובא בדף ל"ט ע"א (2).
הראשונים דנו בדבריו, יש שהסכימו עמו, ויש שחלקו עליו, עיין בתוספות מ"א ע"א ד"ה אבל (1) "וא"ת הא" וכו' עד "וקי"ל כר' יהודה". ובתוספות (2) דף ל"ט ע"א ד"ה חביב. וברא"ש (3) "ותימה דמסתמא" עד "ואין להביא ראיה לדבריהם". ובדברי תלמידי רבנו יונה (4) ד"ה ובפירוש נראה וד"ה עוד כתב בה"ג.
ב'שולחן ערוך' (5) סע' ג) הביא את שתי השיטות: שיטת התוספות שאין מעלה בברכת 'בורא פרי העץ' לעומת ברכת 'בורא פרי האדמה', ושיטת הבה"ג לפיה ברכת 'בורא פרי העץ' קודמת לברכת 'בורא פרי האדמה'. וה'משנה ברורה' (שם ס"ק יח) כתב שהסכימו האחרונים, שאם שני המינים שלפניו שווים בחביבות, נכון לנהוג כשיטת הבה"ג ולברך 'בורא פרי העץ' קודם, מפני שהאליה רבה הביא הרבה פוסקים הסוברים כמוהו. אולם, אם אחד המינים חביב עליו יותר יש להקדים את החביב, וכן אם אחד המינים הוא משבעת המינים, כגון קליות של חיטים [שברכתם 'בורא פרי האדמה'] יש להקדים ולברך עליהם [כפי שיבואר בסמוך שקיימא לן כרבי יהודה שמין שבעה קודם].

פסק ההלכה
ד. הרבה ראשונים פוסקים כדעת רבי יהודה כמובא בתוספות (1) ד"ה אבל) וברא"ש (3) ורבנו יונה (4) ד"ה ולעניין פסקא, דהיינו שכאשר ברכותיהם שוות, מין שבעה קודם. ובתוך שבעת המינים, יש להקדים את המין הקודם לתיבת 'ארץ' של הפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" [והסדר הוא: חיטה/זיתים, שעורה/תמרים, ענבים, תאנים, רימונים].
לעומת זאת, הרמב"ם (3) פסק הלכה כחכמים, כמבואר בכסף משנה שם (3), וכן כתב גם הרשב"א (2) בשם רב האי גאון. וראה גם בבית יוסף (4) סי' רי"א סע' ד).
סיכום שיטות הראשונים – ספר פני השלחן (5) והסיכום שבעמודים 11-10 עד ד"ה שלם מול חביב [לעיון נוסף בהבנת דברי הראשונים וביאור מחלוקתם, ראה בשיעורי רבי אריה לייב (מאלין) במה שחקר – האם סדרי קדימויות בברכות הם דין קדימה "בחפצא" שמברכים עליו או "בברכה" (6)].
מרן השולחן ערוך (5) סע' א) פסק כרבי יהודה וכדברי עולא, שאם היו לפניו כמה מיני פירות שברכותיהם שוות ואחד מהם משבעת המינים – מברך על המין שבעה, ואם אין שם אחד משבעת המינים – החביב קודם. השו"ע ממשיך: "ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב". ה'שולחן ערוך' אמנם מביא את הדעה השנייה [שיש להקדים את החביב] בלשון 'יש אומרים', אבל כתב ה'משנה ברורה' [ביאור הלכה, שם, ד"ה ויש אומרים] שזוהי דעת רוב הראשונים, והדעה הראשונה [שאיזה מהן שירצה יקדים] היא רק דעת הרא"ש והראבי"ה. מנגד, ה'משנה ברורה' [שם] ציין שה'אליה רבה' הביא הרבה פוסקים הסוברים שאף באין ברכותיהם שוות מין שבעה קודם, ומצדד ה'אליה רבה' שיש לנהוג כמותם, גם משום שלדעת הבה"ג יש להקדים ברכת 'בורא פרי העץ' ל'בורא פרי האדמה'.
אולם ה'משנה ברורה' סובר שיש לנהוג כ'יש אומרים' הנ"ל, שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים את החביב.
• 'שלם' מול 'חביב' – ה'משנה ברורה' (שם ס"ק ד) פוסק עוד שכאשר ברכותיהם שוות, יש להקדים מין שבעה אפילו אם הוא חצי פרי, ושאר מינים הם פירות שלמים. כלומר, מעלת שבעת המינים עדיף על מעלת פרי שלם. אולם, במקום ששני הפירות הם ממין אחד משבעת המינים, או ששניהם אינם משבעת המינים, יש להקדים את השלם לחביב. ה'משנה ברורה' ('שער הציון' שם אות ה) דן באופן שיש לפניו שני מינים שאין ברכותיהם שוות האם מקדים השלם לחביב ונותר בספק. סיכום – באתר דין (11) ד"ה שלם מול חביב. ובפני השלחן (12) ס"ק ג'.
• מה נקרא 'חביב' – ה'שולחן ערוך' (שם בהמשך) פסק: "ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני", וזהו שלא כדעת הרמב"ם שהמין החביב היינו החביב לו עתה. לאור הלכה זו כתב ה'משנה ברורה' (שם) שאם יש לפניו צנון וזית והזית חביב עליו תמיד, מברך על הזית. וראה בפני השלחן (12) ס"ק ב'.
סיכום דיני קדימה בברכות – משנה ברורה ס"ק ל"ה (7) ובאתר דין (11) בסופו; בספר וזאת הברכה (12)-(13) סיכום דיני קדימה בסימן שנתנו העולם סימן לסדר הקדימה כאשר אין ברכותיהם שוות "מג"ע א"ש" ['מזונות', 'הגפן', 'העץ', 'האדמה' ו'שהכל'] – למעשה, ובמה שהביא דוגמאות שכיחות, ומקרים שאין צורך להקדים את החשוב.
ואמנם יש להעיר על מה: 'מג"ע א"ש', שמה שאומרים ש'העץ' קודם ל'האדמה' אינו נכון אלא כאשר שני המינים חביבים בשווה ואינם משבעת המינים, אך אם אחד מהם חביב (תמיד וגם עכשיו), יש להקדים את החביב, ואם שניהם חביבים בשווה אך אחד מהם ממין שבעה, יש להקדים את המין שבעה, כמו שנתבאר לעיל.
מן ראוי להביא כאן את דברי הלבוש (סי' ריא) שכתב בענין קדימויות בברכות: "ומדרגות הברכות כך הם, ברכת הפת 'מוציא לחם' החשובה שבכולן שעליו לבדו יחיה האדם על פי ה' יתברך, ואחר כך 'בורא מיני מזונות' שהיא קרובה אליה, מפני שהיא מורה גם כן על השגחת השי"ת הפרטית על בריותיו בהזנה ובשבע, ואחר כך ברכת 'בורא פרי הגפן' מן הטעם המפורסם בכל המקומות שהוא משמח אלקים ואנשים, ואחר כך 'בורא פרי העץ' היא פרטית בפירות, ואחר כך 'בורא פרי האדמה'".

בירך בטעות על מין שאינו קודם
ה. מי שהיו לפניו אתרוג וזית, ובירך על האתרוג [אף על פי שמן הדין צריך לברך על הזית], חידש הרשב"א (2) שאם לא היה בדעתו לפטור את הזית אינו נפטר בברכתו משום "שאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררה אלא דרך כונה".
דברי הרשב"א נפסקו ברמ"א (6) סע' ה), שכאשר ברכותיהם שוות אם עבר וברך שלא כדין אין צריך לחזור ולברך על המין שהיה לו להקדים, ובלבד שתהיה דעתו עליו בשעת הברכה. והמשנה ברורה הוסיף (7) ס"ק לב) שאפילו אם היו שניהם לפני בשעת הברכה, צריך שיתכוין בפירוש לפטרו. אולם אם ברך על החשוב קודם כדין, פוטר את המין השני אפילו אם לא התכוין בפירוש לפטרו – בתנאי שאותו המין נמצא בפניו.
ברם לענין מעשה כותב המשנה ברורה (7) שם ס"ק לג) שבאופן הנ"ל שהיו לפני אתרוג וזית, והאתרוג היה חביב עליו יותר מן הזית, אף שמן הדין יש לברך על הזית משום שהוא משבעת המינים, מכל מקום אם ברך על האתרוג, יש לסמוך על שיטת הרמב"ם שיש להקדים את החביב ואין לחזור ולברך על הזית. לכאורה הוא הדין כאשר היו לפניו שני מינים שברכתם שווה ואינם ממין שבעה, כגון עוף וביצה, והעוף חביב עליו בדרך כלל אלא שכעת רוצה להקדים את הביצה, שאם הקדים את הביצה אין לו לחזור ולברך על העוף, מפני שבדיעבד יש לסמוך על דעת הרמב"ם ש'חביב' היינו החביב לו כעת, וכיון שרצה להקדים את הביצה יצא ידי חובתו.
לסיכום – כתב המשנה ברורה (שם) יסוד חשוב בדיני הקדימה: "אפילו אם הוא מברך על הזית, טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג, אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג. וכן כל כהאי גונא, היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחילה, יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין לפטור שניהם דבלאו הכי יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה". סיכום – אתר דין (11) ד"ה בירך בטעות.

ו. פרטים נוספים בדיני קדימה בברכות
• קדימויות באכילת ה"סימנים" בליל ראש השנה [תפוח בדבש ותמרים – מי קודם]. – מכתב הגרש"ז אויערבך (9).
• פרי משבעת המינים ופרי אחר שצריך לברך "שהחיינו", מי קודם – שו"ת שרגא המאיר (13).
• האם פירות ארץ ישראל קודמים לפירות חו"ל – תשובות והנהגות (13).
• ברכת "בורא מיני מזונות" על מיני דגן קודמת לברכה על אורז – פני השלחן (14).
• האם יש קדימות למשקאות משבעת המינים – פני השלחן (15).
• • •
דברי הגות ומחשבה: האדם והפירות – לקחים מוסריים, ראה בספר עקבי דרך (16-(17).