קריאת הפטרה[*]

א. מנהג ודיני קריאת "מפטיר" ו"הפטרה" מוזכר במשנה במסכת מגילה (1). קריאת ההפטרה היא "דבר שבקדושה", ולכן צריך עשרה בקריאתה. וכן מפורש במשנה כי לקריאה רשאי לעלות גם קטן.

עוד מובא (1) מגילה דף כג)  "המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה". אולם לא נתבאר:

• מהו הטעם לקריאת ההפטרה • מה פשר השם "הפטרה" • מדוע קוראים הפטרה בנביאים ולא בכתובים.

כמו כן יש לבאר את הנושאים העיקריים בענין קריאת ההפטרה:

• כתיבת ההפטרות – האם יש חיוב לכותבן כמגילות [על קלף ובדיו], או שניתן לקרוא את ההפטרה מתוך חומש הנדפס. והאם עדיף לקרוא מתוך ספר נביא שלם או מתוך תנ"ך מאשר לקרוא מחומש שבו רק ההפטרות.
• קריאת ההפטרה – מי קורא את ההפטרה מתוך הנביא או החומש – העולה או הבעל קורא.
• כיצד נוהג הציבור בשעת קריאת ההפטרה – האם הש"ץ קורא בכל רם והציבור שותק ומאזין, או שהש"ץ קורא בקול רם והציבור קורא עמו בלחש, או שגם הש"ץ וגם הציבור קוראים בקול רם. שלושת האפשרויות הנ"ל הם מנהגים שונים בקהילות ישראל, וצ"ב בטעמי מנהגים אלו על פי ההלכה.

הטעם לקריאת ההפטרה וביאור השם "הפטרה"

האבודרהם (1) כתב: "ולמה מפטירים בנביא, לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה. וכנגד שבעה שהיו עולים לקרוא בתורה ואין וקוראים פחות משלושה פסוקים עם כל אחד ואחד, תיקנו לקרוא כ"א פסוקים מנביאים". הלבוש (2) הרחיב לבאר את דבריו: "מפטירין בנביא מעניינה של הפרשה, והטעם שמפטירין בנביא הוא, מפני שפעם אחת גזרו שמד על ישראל שלא יקראו בתורה, וקראו בנביאים… לכך אף על פי שהשמד בטל, מנהגם לא בטל". ובביאור השם "הפטרה", כתב האבודרהם (1) שלושה הסברים: "ולכן [ע"פ הנ"ל] נקראת הפטרה, לפי שהיו נפטרין בה מקריאת התורה [בשעת השמד]. ורבנו תם כתב טעם אחר, למה נקראת הפטרה, לפי שאמרינן בסוטה (לט, א) כיון שנפתח ספר תורה אסור לדבר אפילו בדבר הלכה, ולאחר קריאת התורה הותרו לפתוח ולדבר, והוא מלשון יפטירו בשפה, ומלשון פטר רחם, פתוח. ויש אומרים שהוא מלשון אין מפטירים לאחר הפסח, לשון סילוק הדבר. כלומר, לאחר שקראו ההפטרה נסתלקו מתפילת יוצר ומתחילים בתפילת מוסף, וקודם שקורא ההפטרה מברך".

עוד כתב הלבוש (2) "ומה שקוראים ההפטרה דווקא בנביא ולא בכתובים, יש לומר מפני שגם הגזירה היתה עליהם ולא על נביאים. אי נמי, משום שבנביאים נמצא מעין ענין כל הפרשיות שבתורה, משא"כ בכתובים".

ובשו"ת התשב"ץ (2) הוסיף כי "קריאת ההפטרה אינו אלא לכבוד הנביאים בעלמא, ולא היתה תקנה מחוייבת כקריאת התורה", וביאר לפי דרכו, כי הסיבה שקטן עולה רק למפטיר [כמבואר במשנה במגילה (1)] היא משום שקריאת ההפטרה "אינה אלא לכבוד בעלמא משום הכי הקילו בה שתהיה בקטן". והוסיף: "אבל בקריאת חובת היום ומה שהיא תקנה קבועה כגון ארבע פרשיות וחנוכה ומוספי ראשי חדשים ורגלים, אי אפשר כלל על ידי קטן, דכיון שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן".

• חובת היחיד – חשוב לציין, כי חובה על כל אדם לשמוע את קריאת ההפטרה כמו פרשת השבוע, וכפי שיש ללמוד מההלכה המפורשת בשו"ע (4) סע' ו) שכל הציבור צריך להמתין מקריאת ההפטרה עד שיגמור הגולל לגלול את ספר התורה, כדי שהגולל לא יפסיד מלה אחת מקריאת ההפטרה, כדברי המשנ"ב (4) ס"ק יב). [וראה בספר ביד נביאיך (10) סע' א) במה שדנו האם קריאת ההפטרה היא חובת היחיד או חובת הציבור, כעין שדנו האחרונים בקריאת התורה].

קריאת ההפטרה – מתוך מגילת קלף, ספר הפטרות, תנ"ך או חומש

ג. כאשר תיקנו לקרוא את ההפטרה בשעת השמד, היו קוראים בנביא בציבור במקום הקריאה בתורה, ובוודאי היו קוראים ממגילת קלף כדין הקריאה בספר תורה, ומאחר ו"כשבטל השמד ולא בטלה התקנה", תמה הלבוש (2) מדוע לא גם בזמנינו לא קוראים את ההפטרה מתוך מגילה כשרה "כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקוראים בחומשים הנדפסים, כיון שאין נכתבים בכל הלכות ס"ת או במגילה". הלבוש סיים ב"צ"ע".

האחרונים יישבו את תמיהת הלבוש בכמה אופנים, ולהבנת הדברים, נקדים בביאור דברי הגמרא במסכת גיטין (1).

ראשית, בגמרא מבואר (ס, ב) כי "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרים בעל פה". עוד מבואר בגמרא (ס, א) כי רבה ורב יוסף אסרו לקרוא בשבת ב"ספר אפטרתא" [ספר שהיו כתובות בו ההפטרות] "מאי טעמא, דלא ניתן ליכתב [רש"י: "פחות מספר אחד שלם לעצמו"]. אולם מסקנת הגמרא שאין איסור בדבר "דרבי יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא [ספר שהיו כתובים בו דברי אגדה מתורה שבעל פה] בשבתא". ומקשה הגמרא: "והא לא ניתן ליכתב" [רש"י: "לא ניתן להיכתב שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן (ס, ב), דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם"]. ותירצו: "אלא כיון דלא אפשר [רש"י: "מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת"], עת לעשות לה' הפרו תורתך, הכי נמי כיון דלא אפשר, עת לעשות לה' הפרו תורתך". ומבואר בדברי הגמרא, שהיות ו"אי אפשר" היה לכתוב את כל ספרי הנביאים על מגילות כדי לקרוא מתוכן את ההפטרות – כי ככל הנראה לכלל הציבור לא היו אמצעים לכך, לפיכך התירו לכתוב "ספר הפטרות" שבו רוכזו כל ההפטרות הנקראות במשך השנה, ואף על פי שלא נכתב כל הנביא כספר [במגילת קלף ובדיו] בפני עצמו – משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

והנה המלבושי יום טוב (2) הבין שהלבוש תמה מדוע לא כותבים את כל ספרי הנביאים על קלף כדי לקרוא מתוכן את ההפטרות, ועל זה תירץ על פי דברי הגמרא בגיטין, שגם בזמנינו אין לכל הציבור יכולת לכתוב את כל ספרי הנביאים על קלף לצורך קריאת המגילות, ולכן די ב"ספר הפטרות", שממנו קוראים את ההפטרה.

אולם בערוך השלחן (3) סע' ג) הבין כי הלבוש לא תמה מדוע לא כותבים את כל ספרי הנביאים על קלף, כי בוודאי היו נהירים לו דברי הגמרא בגיטין שאין לכלל בציבור יכולת לעמוד בזה, אלא תמה מדוע לא כותבים את ספר ההפטרות על קלף – ועל תמיהה זו לא תירץ המלבוש יום טוב מאומה.

תירוץ נוסף על תמיהת הלבוש מדוע לא מדקדקים לקרוא הפטרה מתוך מגילת קלף, כתב בפירוש אליה זוטא (2) "דהא אפילו בעל פה מותר [לקרוא את ההפטרה] בשעת הדחק", ולפיכך ודאי שאין חובה לכתוב את המגילות על קלף.

ד. המגן אברהם (1) יישב את תמיהת הלבוש בדרך נוספת, ובדבריו התחדש להלכה כי עדיף לקרוא את ההפטרה מתוך ספר נביא שלם מודפס. לדעתו, אמנם בזמן הגמרא שהיו כותבים על מגילות, התירו חז"ל לכתוב "ספר הפטרות" ובו כל ההפטרות הנקראות במשך השנה, משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך". אולם בזמנינו, לאחר המצאת הדפוס, שנקל להשיג ספרי נביא, צריך לקרוא את ההפטרה מתוך ספר נביא מודפס. והוסיף האליה רבה (2) ס"ק ג) "ומכל מקום נראה לי דאותם שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשים הנדפסים בהפטרה לחוד, דכיון שחשיב להו כמו נכתבים, אם כן עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסים, כיון שאפשר לכל צבור וצבור".

המשנה ברורה (3) ס"ק א) הביא להלכה את דברי המג"א והאליה רבה, שצריך לקרוא את ההפטרה מתוך ספר נביא שלם הנדפס, וכתב בשער הציון (ס"ק ב) "אף דבפרי מגדים כתב "תנ"ך", לאו דווקא הוא". וכן מפורש בדברי החזון איש (6) שאם אין נביא כתוב על קלף "אין נפקותא בין קונטרס של תנ"ך שלם או אפטרתא שבחומש". כלומר ההידור הוא מתוך ספר נביא שלם [מודפס] ולאו דווקא מתוך ספר תנ"ך.

ועוד כתב המשנה ברורה: "מכל מקום אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל, שלא לבטל קריאת הפטרה. אך לכתחילה בוודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבים בקלף כדין, שאז גם השמות נכתבים בקדושה, משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס, וכן הנהיג הגר"א בקהילתו [כמובא בספר מעשה רב (3) "הפטורה מנביא נכתב בגליון כספר תורה]. וכעת נתפשט זה בהרבה קהילות ישראל, ואשרי חלקם". ובשער הציון (ס"ק ד) הוסיף:  "ומיהו אין למחות ביד הנוהגים להקל [לקרוא את ההפטרה מתוך ספרים הנדפסים ולא מתוך מגילה"], דהוא בכלל עת לעשות לה', שקשה לכל צבור לכתוב נביאים בקלף כדין. אבל בוודאי הציבור שהיכולת בידם, יש להם לכתוב נביאים כדין. ובפרט בימינו שמפזרים הרבה כסף על תכשיטי בית הכנסת שאין נחוץ כל כך, וכוונתם לשם שמים כדי לקיים זה אלי ואנוהו, בוודאי מצוה להתנאות בכתיבת נביאים הקדושים" [וראה בדברי הגרי"ש אלישיב בקובץ  תשובות (5)].

סיכום – בשו"ת יחוה דעת (6), ובספר רץ כצבי (9), ובספר ביד נביאך (11) בתמצות הענין, ובפסקי תשובות (12) אות ה). וראה בדברי הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה (5) סע' לב) ש"ספר אפטרתא" על קלף עדיף מספר תנ"ך שלם".

מי קורא את ההפטרה ומנהג הציבור בשעת קריאת ההפטרה

ה. ממחלוקת הפוסקים האם קוראים את ההפטרה מתוך מגילה או חומש, מסתעף ההבדל בין המנהגים השונים, כיצד נוהג הציבור בשעת קריאת ההפטרה.

הנוהגים לקרוא מתוך הקלף מקפידים שבעל הקורא מוציא את הרבים ידי חובה כקריאת ספר תורה, ועל כן עליהם לשתוק ולהאזין לקריאתו, ולא לקרוא את ההפטרה בעצמם, כדברי המשנה ברורה (4) ס"ק ח) בשם הגר"א בספר מעשה רב (3). ולא עוד אלא ש"אם הציבור קוראים בקול רם עם הקורא, נעשה ברכת הקורא ברכה לבטלה".

לפי המנהג לקרוא מתוך הקלף, כמובן, אין המפטיר חייב לקרוא מתוך המגילה אלא הבעל קורא.

אולם כאשר קוראים את ההפטרה מתוך חומש, הציבור צריך לקרוא בעצמו את ההפטרה בלחש, כדברי המשנה ברורה (4) ס"ק יא) "ועיין בספר מעשה רב שכתב דהא דכתב המג"א שיראה לקרות בלחש מתוך הספר עם הקורא, היינו דווקא כשהקורא קורא מתוך החומש, אבל כשקורא מתוך הנביא יקרא הוא לבד וכולם יהיו שומעים". ובביאור הלכה (4) שם ד"ה דתרי) הביא מדברי השער אפרים ש"עיקר הדין הוא שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה והציבור יאמרו גם כן אחריו בלחש. ובמדינותינו נהגו שהכל אומרים ההפטרה עם המפטיר ביחד בקול רם, והוא מחסרון ידיעה, ונכון לבטל המנהג. ולכתחילה יש לנהוג שהמפטיר יאמר ההפטרה בקול רם כהקורא בספר תורה, והצבור יאמרו אחריו בלחש. ועכ"פ טוב שיהיו עשרה עומדים סמוך למפטיר שישמעו לקול האומר ההפטרה".

ובמקומות שלא קוראים מתוך מגילת קלף אלא מתוך חומש או תנ"ך, מדברי הרמ"א (4) סע' ד) והמשנה ברורה (4) ס"ק ח) נראה כי לכתחילה צריך העולה לתורה למפטיר לקרוא בעצמו את ההפטרה, ולכן אין לקרוא למפטיר מי שלא ידע אחר כך לקרוא בהפטרה. ורק בדיעבד רשאי המפטיר לברך ובעל הקורא יקרא את ההפטרה בחומש, וכפי שנקט להלכה הגר"ש דבליצקי (11) סע' יח) ובספר ביד נביאיך (10) סע' ח), ועי"ש בהערות.

ו. אמנם כידוע, המנהג בקהילות החסידים שכל הציבור קוראים את ההפטרה בקול רם.

בטעם מנהגם ביאר האדמו"ר מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (7) על פי דברי החתם סופר (5) שכתב כי "הקורא בספר שאינו מדוקדק הוי ליה כקורא על פה ממש. ובפרשיות ההפטרות הנדפסים בחומשים, אין שום אחד מהם המדוקדק בחסירות ויתירות ובצורות אותיות ותגין כראוי. וכיון שכן, נהי דכל זה בכלל עת לעשות לה' הפרו תורתך [שהתירו לכתוב את ההפטרות בספר], מכל מקום כיון דקיימא לן דאין יכול להוציא את שאינו בקי אלא בקורא מתוך הכתב ולא בע"פ כמבואר בטור (או"ח סי' מט) ובמגן אברהם שם, וקריאת ההפטורה שלנו מקרי בעל פה. נמצא דמי שאינו בקי בלאו הכי נמי לא יצא ידי חובתו, והבקי ע"כ יקרא בעצמו עם הקורא".

ובביאור דבריו כתב בספר מעדני יום טוב (8) סימן לא) "דעיקר האיסור של דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה נאמר כשמוציא אחרים ידי חובה, וכיון דשיטת תוספות בשבת (קטו, א) דספרים הנדפסים שאינם כתובים על קלף נחשב כקריאה בעל פה, לכן כשהבעל קורא מנביא שנכתב בקלף, אין צורך שהציבור יקראו ביחד אתו, דאין שם איסור של "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה". מה שאין כן כשקורא מתוך חומש הנדפס ויש חסרון של "דברים שבכתב", אם יוציא את הציבור בקריאת ההפטרה, לכן לכתחילה הם צריכים לקרוא ההפטרה בעצמם".

סיכום – בספר ביד נביאך (10) ובפסקי תשובות (13) אות יא).

ז. מהלכות מפטיר והפטרה

• חיוב קריאת הפטרה כאשר לא קראו בתורה – ברמ"א (4) סע' א) נפסק שההפטרה נתקנה רק בציבור שקראו בו בתורה. ועי"ש בביאור הלכה (ד"ה רק) מה הדין אם התחילו ההפטרה בעשרה ויצאו מקצתם. ובספר הליכות שלמה (5) סע' לג) כתב שאם שמע קריאת הפטרה לפני קריאת התורה, יצא ידי חובה בדיעבד.
• קריאת הפטרה בעל פה – בדברי האליהו זוטא (2) מפורש שיצא ידי חובה בדיעבד. וראה במה שכתב בספר מעדני יום טוב (8) סימן לא) לדון לפי זה במעשה שהיה שהראו לנער בר מצוה בטעות במקום אחר בנביא הכתוב בקלף וקרא בעל פה את ההפטרה, האם צריך לשוב ולקרוא את ההפטרה.

וראה עוד במה שכתב בשו"ת מנחת יצחק (7) בנדון עליית נערים עיוורים למפטיר וקריאת ההפטרה על ידם בעל פה.

• במקום שנהגו לקרוא מתוך מגילה, האם יטריחו את הציבור להמתין כדי להביא מגילה ממקום אחר – ראה בהליכות שלמה (5) סע' לא), ובמעדני יום טוב (8) סימן לב), הגר"ש דבילצקי (11). ובפסקי תשובות (13) סוף אות ה).
• קטן עולה למפטיר ולהפטרה – כדברי המשנה (1) וכפי שנפסק בשו"ע (4) סע' ד). וראה סיכום הדינים בספר ביד נביאיך (10), וראה במש"כ הגר"ש דבילצקי (11) סע' יז) שאין לקטן לקרוא הפטרה כשלא עלה למפטיר.
• שני נערים שנעשו בר מצוה ורוצים לקרוא את אותה ההפטרה, מה יעשו – אגרות משה (5).
• מנהגי וסדרי קדימויות בעליית חתן, בר מצוה, אבלים ובעל "יארצייט" למפטיר וההפטרה – פסקי תשובות (12).

[*] בעריכת השיעור נסתייעתי בספר 'ביד נביאיך', בענייני הפטרות ונביאים, שיצא לאור ע"י קהל חניכי הישיבות איזור רמב"ם, בני ברק (תשע"א).