א. במסכת מגילה (1) אמרו חז"ל כי "י"ג [באדר] זמן קהילה לכל", ופירש רש"י: "הכל נקהלו להינקם מאויביהם", אולם הרא"ש (1) הביא את דברי רבנו תם שפירש: "זמן קהילה לכל, שהכל מתאספים לתענית אסתר, ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים, לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם, והיו צריכים רחמים", והוסיף: "ומכאן היה נראה לרבנו תם סעד לתענית אסתר, שאנו עושים כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר שנקהלו היהודים על נפשם" [טעם זה הובא במשנה ברורה (3) ס"ק ב). ובספר שלמי תודה (5) הקשה רבי בן ציון פלמן [רב ביהמ"ד נחלת משה, בבני ברק],  מדוע לא קבעו תענית זכר לכל התעניות שהיו מתענים בשאר המלחמות שנלחמו ישראל, יעו"ש בתירוצו. ובספר קב הישר (2) כתב ש"המגיד" גילה למרן הבית יוסף טעם נוסף לתענית אסתר: "יש לחוש, פן ע"י ריבוי אכילה ושתיה ושמחה [בפורים], יבואו לידי חטא. לכן הקדים הקב"ה התענית, לפי שהתענית היא סגולה להינצל מהחטא, יעו' בדבריו שביאר ענין זה על פי דברי הזוה"ק. ובשו"ת שבט הקהתי (11) כתב בשם המקובלים, שגזירת המן נדחתה לשנת ת"ח ונתקיימה אז [ויש לכך רמז באותיות ת' וח' שנכתבו בכתב גדול במגילה], ולכן בכל שנה יש להתענות כדי להתפלל לביטול הגזירות].

והנה הרמב"ם כתב בהלכות תעניות (2) "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה" – והיינו ארבע התעניות: תשעה באב, עשרה בטבת, י"ז בתמוז וצום גדליה. ולאחר מכן כתב: "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם". ומדוקדק בדבריו כי תענית אסתר שונה מכל ארבע התעניות האחרות שתיקנו חז"ל, ולא נקבעה "מפני הצרות" שהיו ביום זה, אלא מתענים כי גם בימי גזירת המן התענו ביום זה.

זאת ועוד, הבית יוסף (2) כתב בשם רש"י: "תענית זו [תענית אסתר] אינו לא מדברי תורה, ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא, שהרי תענית אסתר ומרדכי היו בימי הפסח", ומפורש בדבריו כי חיוב התענית ביום זה אינו מדברי סופרים כבארבע התעניות אלא בגדר "מנהג בעלמא", וכפי שכתב הרמ"א (3)  "ותענית זו אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך". ומעתה יש להבין מהו גדר התענית, ובמה שונה תענית אסתר משאר התעניות.

ובספר משנת יעבץ (4) הקשה רבי בצלאל ז'ולטי [רבה של ירושלים] מדברי השו"ע וביאור הגר"א שכתבו בהלכות תשעה באב, כי הש"ץ לא מכריז קודם צומות "קבועים", ובכלל זה קודם תענית אסתר. ומשמע איפוא, שתענית אסתר היא "תענית "קבועה" וחמורה יותר משאר התעניות [שרק אם "רצו" מתענים], וצ"ע.

גדר תענית אסתר לעומת שאר התעניות

ב. ונראה בביאור הדברים, בהקדם דברי הרא"ש (1) הרמב"ם (2) והבית יוסף (2), שאם חל פורים ביום ראשון מקדימים ומתענים לצום ביום חמישי שלפניו. וצ"ע מדוע בשונה מכל התעניות הנדחות לאחר השבת, כמבואר במשנה במגילה (1) משום ש"אקדומי פורענותא לא מקדמינן" – תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי.

ובטעם הלכה זו כתב המגיד משנה (2) "שאי אפשר לאחרו עד יום ראשון, לפי שהוא פורים, וכן אין מתענים בערב שבת מפני כבוד השבת". אולם המרדכי (1) כתב "ומה שאנו מקדימין התענית ליום ה' כשחל פורים אחד בשבת, אע"פ דאמרינן לקמן ט' באב מאחרין ולא מקדימין משום דפורענותא היא", ובהגהות מחצית השקל שם הוסיף: "אבל צום אסתר לא פורענותא הוא". ומבואר בדבריו כי תענית אסתר אינה "פורענות", ולכן מקדימים אותה כאשר חל י"ג באדר להיות בשבת, ובזה היא שונה מד' התעניות שבהן "אקדומי פורענות לא מקדמינן".

ומדברים אלו למד הרב ז'ולטי (4) "שחלוק הוא תענית אסתר משאר התעניות בעצם יסוד דינו, שתענית הוא לא רק יום שאסור באכילה ושתיה, אלא חל על עיצומו של היום חלות דין יום תענית. ומעתה נראה דתענית אסתר כיון שהוא לא כשאר התעניות, שהם גם על הצרות שלנו כיום, אלא שהוא רק זכר לתענית אסתר שהתענו הימי המן, אם כן עיקר דינו הוא, שיום זה הוא אסור מדין התענית באכילה ושתיה, אבל לא חל על היום חלות דין תענית, דהיינו שנאמר בו כל דיני יום תענית, שלא ינהג עידונים בעצמו, ולא יקל ראשו, ולא יהיה שמח וטוב לב. שכל דברים אלו מותרים בתענית אסתר, כיון שעצם היום לאו יום תענית הוא".

ועל פי זה ביאר: "וניחא דברי המרדכי הנ"ל, דתענית אסתר מקדימין ולא מאחרין, משום דצום אסתר לא פורענותא הוא, כיון שהתענית עצמו הוא זכרון לנס שנעשה בו, ובכלל ימי הפורים הוא, לכן לאו פורענותא הוא, אלא הוא זכרון לנס שנעשה בו". והיינו דברי הרמ"א (3) כי תענית אסתר "אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך", כי "מצד הלכות התענית הוא קל משאר התעניות, שהרי כל התעניות הם על הצרות שלנו כיום (2), אבל תענית אסתר הוא לא על הצרות שלנו היום, אלא זכרון לנס שנעשה בו, ולכן אין בו את החומרות שיש בשאר התעניות, ויש להקל בו לעת הצורך [ואין זה סותר לדברי השו"ע כי תענית אסתר "קבועה", בשונה משאר התעניות, כי מצד הקביעות היא אכן חמורה יותר מכל התעניות, אך מצד גדר עיצומו של יום, ודאי שכל התעניות חמורות יותר, שהם "יום תענית", שלא כתענית אסתר, וכנ"ל].

וראה בתוספת ביאור בספר רץ כצבי (6)-(7) במה שביאר גדר זה על פי דברי הגרי"ז מבריסק, שמצינו תקנות חז"ל "זכר" למה שהיה אך בגדר מחודש, וכל התעניות נתקנו בגלל אותה הסיבה שגרמה לפורענות אז, ונמצא שהתעניות בזמן הזה זהות בדיוק לתעניות שהיו מהזמן שבו החלו להתענות, לעומת תענית אסתר, שאין התענית בגלל צרותיו  וגזרותיו של המן, אלא "זכר" לתענית שהתענו בימי המן, וסיבת הצום בתענית אסתר בימי המן אינה הסיבה שבגללה צמים היום, ואם כך בתענית אסתר המעשה שלנו אינו זהה למעשה שהיה אז, יעו' בדבריו.

ההבדל בין הלכות תענית אסתר לשאר התעניות

ג. לאור חילוק מהותי זה בין תענית אסתר ליתר התעניות, יבוארו ההבדלים שבין דיני תענית אסתר לשאר התעניות:

• כיבוס, רחיצה, תספורת ונגינה – בספר שלמי תודה (5) ובפסקי תשובות (11) כתבו, שאין צורך להחמיר בזה בתענית אסתר, כבשאר התעניות, היות והתענית אינה משום אבלות. ובספר הליכות שלמה (8) הובא בשם הגרש"ז אויערבך, שמטעם זה אין להימנע מלערוך נישואין אור ליום תענית אסתר.
• רחיצת פיו וצחצוח שיניו בשחרית – בספר שלמי תודה (5) כתב שיש מקום להקל במקום צער, יותר משאר התעניות, ובפרט בנדון קביעות לטיפול אצל רופא שיניים, שאם יש לו צער בשיניו וקשה לדחות התור, יש להקל.
• שכח ואכל, האם חייב להשלים תעניתו, או שיתענה ביום אחר – שלמי תודה (5).

ד. הפטורים מהתענית

כאמור לעיל, הרמ"א (3) פסק: "ותענית זו אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, למעוברות או מניקות או חולה שאין בו סכנה, ואפילו רק כואבי עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו, ויפרעו אחר כך". ובמשנה ברורה (ס"ק ד) כתב כי לדעת הישועות יעקב, התנאי "שמצטערים הרבה" נאמר רק על "כואבי עינים", אבל מעוברת "אף שאינה מצטערת הרבה, אינה מתענה", אולם ציין כי "האליה רבה מחמיר בזה, אך ביולדת גם הוא מקל". ובהמשך דבריו כתב המשנה ברורה כי לדעת הישועות יעקב הנ"ל, דברי הרמ"א "ויפרעו אחר כך", לא נאמרו על מעוברת ומניקה שפטורות מהצום, אלא על כואבי העינים, שבעצם יש עליהם חיוב שלא לפרוש מן הציבור, ולכן לאחר שיסולק כאבם, יפרעו התענית. אך, ציין כי מדברי הב"ח לא משמע כן. וראה בדברי הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה (9) ובפסקי תשובות (11) סיכום פרטי ההוראה למעשה אימתי ולאלו נשים יש להקל בצום, ובנדון זקן מופלג או מי שנתקף בחולשה יתירה [ובדברי יציב (8) כתב שח"ו לומר "בדרך כלל" שהנשים אינן חייבות בתענית זו, ויש להורות בכל מקרה לגופו].

חתן וכלה ביום חופתם ובימי השבע ברכות – לדעת הריטב"א (1) הובא בביאור הלכה (3) סי' תקמט) "חתן שחל אחד מד' הצומות בתוך ימי שמחת לבו, חייב להתענות", היות ו"אתי אבילות דרבים ודחי רגל דרבנן". ובשערי תשובה (3) הביא את דברי החיד"א בברכי יוסף "שחתן בתוך ימי חופתו לא יתענה צום אסתר, ואין צריך תשלומין אחר כך". ובספר רץ כצבי (7) הטעים, כי דין זה נובע מכך שגדר תענית אסתר "לזכור" את התענית שהתענו בימים ההם, ואין בה דין "אבלות דרבים". וראה בספר שערי ימי הפורים (9) ובפסקי תשובות (11) שהביאו את דברי הפוסקים בזה.

בעלי הברית ופדיון הבן – מסקנת המשנה ברורה (3) ס"ק ז ובשער הציון שם) להקל לבעלי הברית לאכול, ואפילו בתענית אסתר שאינה נדחית "דאינו חובה כל כך כמו שארי ד' הצומות", וסיים "ועכ"פ אחר מנחה ודאי יש להקל". וראה סיכום דברי הפוסקים בספר ימי הפורים (10) ובפסקי תשובות (11).

• עם זאת, כתב בפסקי תשובות (11) שגם "אלו שהותר להם לאכול, ימעטו קצת באכילה ושתיה, כדי לכלול עצמם עם הציבור, ולא יתענגו בבשר ויין, אם לא שמצב בריאותם מכריחם לאכול בשר".
• • •
• סגולת התפילות והבקשות ואמירת "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" בתענית אסתר – ראה בספר קב הישר (2).
• האם תענית אסתר לא תתבטל לעתיד לבוא, כשם שימי הפורים אינם בטלים – רץ כצבי (7).
• ישועת הפורים בכח התפילה – ראה בדברי מו"ר רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו ימי הפורים (12)-(13).