נפלאות הבריאה

דיני ברכות הראיה על ימים, נהרות, מדבריות, הרים ושאר איתני הטבע

א. ברכת הימים והנהרות – סוגיות הגמרא ופסק ההלכה

במשנה במסכת ברכות (1א) הוזכרו כלל ברכות הראיה, וביניהם ברכת "עושה מעשה בראשית" על ראיית הים. ורבי יהודה אמר: "הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול". רש"י כתב שהטעם לתקנת ברכה מיוחדת על ראיית הים הגדול הוא "לפי שהוא חשוב וגדול מכולם". כמו כן נזכר במשנה כי מדובר "כשרואה לפרקים". ומבואר בגמרא (1ג) שהכוונה בראייתו משלושים יום לשלושים יום. וכתבו תוספות (1ב; ד"ה הרואה) שכל ברכות מברכים בשם ובמלכות, וכן דווקא כשלא ראה אותם שלושים יום [ראה בדברי הצל"ח (2א) שביאר את השוני בין ברכת עושה מעשה בראשית שנאמרת בלשון הווה, לברכת שעשה את הים הגדול שנאמרת בלשון עבר, כי ברכת עושה מעשה בראשית נתקנה גם על ברקים ורעמים "ושם שייך לשון הווה שהם מתהווים תמיד באויר", ולכן כדי שלא לחלק בין כל הברכות על מעשה בראשית, כולן נאמרות בלשון הווה].

עוד נתבאר בסוגיית הגמרא (1ג) כי מברכים רק על נהרות שמהלך הזרימה בהם, לא נשתנה מאז ששת ימי בראשית. ולכן היו מברכים על ראיית נהר פרת רק "אגשרא דבבל", בפי שפירש רש"י: "קים להו שלא נשתנה פרת מהילוכו על ידי אדם משם מלמעלה, אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת".

רבותינו הראשונים דנו, האם "הים הגדול" הוא הים התיכון הסמוך לארץ ישראל, או האוקיינוס.

בשו"ת הרא"ש (2ב) כתב כי הים הגדול "הוא הים האוקיינוס דווקא". ועוד כתב שאף שרבי יהודה הוא דעת יחיד הלכה כמותו "דתנא קמא איירי בשאר ימים, ואתא רבי יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו, ותנא קמא מודה בהא". גם הרמב"ם (2ג) פסק כדעת רבי יהודה שהרואה את הים הגדול מברך העושה את הים הגדול [וחזר בו ממה שפסק בפירוש המשניות (1א) שאין הלכה כרבי יהודה]. והטור (2ד) תמה "ואיני יודע למה פוסק כיחיד, שרבי יהודה הוא שקובע לו ברכה לעצמו, ורבנן פליגי עליה". וביאר הבית יוסף, כי הרמב"ם סבר שרבנן לא חלקו על רבי יהודה, וכפי שכתב הרא"ש [בכסף משנה (2ג) הוסיף, כי גם מדברי הגמרא שדנו בדברי רבי יהודה "לפרקים עד כמה", משמע שהלכה כמוהו].

ב. "הים הגדול" – הים התיכון או האוקיינוס – הכרעת הפוסקים

בשלחן ערוך (3א) נפסק "ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך עושה הים הגדול" [ראה בשו"ת חיים שאל (3ד) במה שביאר את דברי השו"ע על פי מה שכתב התרגום יונתן בן עוזיאל (3ג) שהים הגדול הוא האוקיינוס, וסבר השו"ע שהים התיכון מחובר לאוקיינוס, ולכן נקרא בשם "הים הגדול"]. המגן אברהם הביא מדברי תשובת הרא"ש והלחם חמודות, שמברכים "שעשה את הים הגדול", רק על ים האוקיינוס.  ועוד כתב, שיש לברך "שעשה" ולא "עושה" [בביאור הגר"א ציין שהטעם שלרבי יהודה יש לברך על הים הגדול, הוא לשיטתו (ברכות מ, א) שיש לפרט את הדבר שמברך עליו, ולכן מברך על ירקות "בורא מיני דשאים". הרש"ש (3ב) ביאר שאף שבלשון התורה "הים הגדול" פירושו "הים התיכון", אך בלשון ברכה הקובע הוא לשון בני אדם, שבדרך כלל מתכוונים באומרם "הים הגדול" לאוקיינוס. ובטעמו של רבי יהודה ביאר, שתיקנו ברכה מיוחדת לים האוקיינוס משום חשיבתו כפת ויין, דלא כדברי הגר"א, שהרי על כלל פירות העץ אין מפרטים את המין. ועוד תמה על הגר"א,  שהרי לא נפסק כר' יהודה לענין ברכת הירקות].

המשנה ברורה (ס"ק ב) את מחלוקת הפוסקים, מהו הים הגדול, ולא הכריע איך לנהוג למעשה. ובביאור הלכה כתב, כי בדיעבד אם בירך "עושה מעשה בראשית" במקום ברכת "שעשה את הים הגדול", יצא ידי חובה, שהרי הוא בכלל "מעשה בראשית", ורק לכתחילה מפני חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת. גם בערוך השולחן (4א) דן במחלוקת הראשונים והפוסקים מהו הים הגדול, ומסקנתו "לברך על כולם עושה מעשה בראשית מפני שינוי הפירושים". וכן נקט להלכה בשו"ת תשובות והנהגות (4ב) כי מחמת הספק אין לברך "שעשה את הים הגדול" על ים התיכון, אלא "עושה מעשה בראשית", שהרי בדיעבד יצא בברכה זו. והוסיף: "ויש ליזהר שלא לבטל הברכה אם לא ראה את הים שלושים יום, שזהו חיוב מדינא". וכן הכריע בשו"ת אור לציון לברך "עושה מעשה בראשית".

בספר הליכות שלמה (4ד) הביא כי הגרש"ז אויערבך, הורה לברך על ראיית הים התיכון "עושה מעשה בראשית, ואם רוצה לצאת כל הדעות, יוסיף מייד בסיום הברכה "שעשה את הים הגדול" [ובהערה שם: "אבל על ים סוף ודאי אין צריך להוסיף כן, דאינו חלק מן הים הגדול, אלא מופרד ממנו"].

ג. הברכה על ראיית ים סוף, ים כנרת או ים המלח

כאמור, במשנה מבואר כי על שאר הימים מברך "עושה מעשה בראשית". הפוסקים דנו, האם יש לברך ברכה זו גם על ים המלח, מאחר ובפירוש רש"י על התורה (4ד) כתב ב' הסברים על התהוות ים המלח: "לאחר זמן נמשך הם לתוכו ונעשה ים המלח", ובשם מדרש אגדה כתב: "שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו". ומבואר שים המלח לא היה בראשית הבריאה. בעקבות זאת, הסתפק בשו"ת שבט הלוי (4ה) האם לברך על ראיית ים סוף "עושה מעשה בראשית" כיון "דמעשה ידי הבורא ב"ה הוא", אלא ששיש להסתפק, כי לפי פירושו הראשון של רש"י, ים המלך לא היה בששת ימי בראשית. אולם לפי הפירוש השני, שנתבקעו הצורים שבסביבה ועשו יאורים לתוכו, וזה ודאי היה טמון בהם מתחילת מעשה בראשית". ומחמת הספק נקט, כי למעשה אין לברך על ראייתו.

וכן הובא בשם הגרש"ז אויערבך (5ד1 הליכות שלמה, הערה מג) שאין לברך על ראיית ים המלח, כיון שאינו ממעשה בראשית אלא נוצר לאחר זמן. אולם לדעת האור לציון (5א) מברך "עושה מעשה בראשית" על ים הכנרת וים המלח.

בספר וזאת הברכה (5ב) הביא את מחלוקת הפוסקים, יש שסברו לברך על ים המלח והכנרת, ואחרים הסתפקו שמא אין לברך מחמת שנוצרו לאחר מעשה בראשית, או מחמת שאינם משונים כל כך בגודלם, וסיים: "ונכון להרהר את הברכה בלבו".

בספר יצחק ירנן (5ג) הוכיח כי "ים המלח" היה קודם מהפכת סדום "מקווה מים מתוקים", ובעקבות הפיכת סדום נהפכו המים למלוחים, ולכן לדעתו שפיר יש לברך עליו "עושה מעשה בראשית". וראה בדבריו שדחה את הסוברים שאין לברך על ים המלח מחמת שהוא "מין קללה", כיון שסוף כל סוף היה במקום ים גם קודם לכן. ובסוף דבריו הוסיף, שאף אם נשתנה מקומו, מכל מקום כיון שנעשה בידי שמים, יש לברך "עושה מעשה בראשית".

ד. ברכה על ראיית ימים – פסקי דינים וחידושי הלכות

יש לדון האם מי שראה את הים ושכח לברך ונזכר לאחר זמן, רשאי לברך, או שהפסיד את הברכה. בספר הליכות שלמה (5ד) כתב שנראה שכל זמן שעדיין מתפעל מהמראה, יכול לברך. עוד כתב שם, שהרואה את הים בלילה, יכול לברך אם מרגיש התפעלות מכך. והדגיש, שכל הברכות הללו תלויות בהתפעלות. וכן על רוחות חזקות ביותר "אם מתפעל ומתרגש מהם, רשאי לברך. ומה שלא נהגו לברך בזמננו לברך, מפני שאין ברור לנו שיעור הדבר".

עד כתב שאם בירך על הים "עושה מעשה בראשית", ובתוך שלושים יום ראה ים אחר, יכול לברך פעם נוספת על אותו ים. וכן פסק, כי מי שגר סמוך לים ורואהו תדיר, אף אם אירע שלא ראהו ל' יום, לא יברך כשיחזור ויראהו.

בספר פרי אליהו (6א) כתב, שאם בירך על הים וראה ים אחר, הדבר אינו מוכרע לברך פעם נוספת. ועוד כתב, כי הטס מעל הים ורואה את הים התיכון ואת האוקיינוס – תלוי מה ראה קודם: אם בירך קודם על הים התיכון "עושה מעשה בראשית", שוב אינו יכול לברך על האוקיינוס "שעשה את הים הגדול", כיון שבדיעבד יוצא בברכת "עושה מעשה בראשית" גם על האוקיינוס. אך אם בירך על האוקיינוס קודם "שעשה את הים הגדול", יכול לברך ברכת "עושה מעשה בראשית" על ים התיכון.

בספר שער העין (6ב) כתב, שאף שלמעשה כתבו הפוסקים שאין לברך על אף אחד מהימים "שעשה עת הים הגדול", אך מי שעומד במיצר ג'יברלטר ורואה את שני הימים יחד, רשאי לברך ברכה זו "ממה נפשך" [וראה שם היכן המקום המדוייק שצריך לעמוד שם, מהו החלק שאותו צריך לראות על מנת לברך. וכמו כן, לא יברך באותו זמן גם ברכת "עושה מעשה בראשית" [בספר דרך שיחה (6ג) הביא מעשה, בשם מו"ר הגה"צ רבי חיים וולאקין זצ"ל, על יהודי שנכנס לרבי חיים קנייבסקי, וכשיפר שהוא גר במדינת גיברטלר, רבי חיים התפעל ממקום מגוריו כשהוא מסביר זאת בכך שרק במקום זה ניתן לברך לכולי עלמא ברכת "עושה הים הגדול".=

ה. הברכה על ראיית נהרות

כאמור בדברי המשנה (1א), תיקנו לברך "עושה מעשה בראשית" על ראיית נהרות, ונתבאר בסוגיית הגמרא (1ג) שאין לברך על נהרות שבני אדם שינו את מסלול זרימתם. וכן נפסק בשולחן ערוך (3א) "והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי בני אדם". ובמשנה ברורה (3ב) כתב כי גם אם יש ספק אם השתנה מהלכם, לא יברך [אמנם בשער הציון הביא מדברי הפרי מגדים, שצידד לומר "דבסתמא לא נשתנה, וצריך עיון למעשה"].

בערוך השולחן (7א) כתב כי יש לברך רק על נהרות ש"יש להם שם בעולם, ולא על נהרות קטנות". וביאר את דברי השולחן ערוך שכתב "לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא", שכוונתו לכל הנהרות שידוע לנו שלא נשתנה מהלכו על ידי בני אדם, כפי שידוע שארבעת הנהרות הללו לא נשתנו.

בספר שער העין (7ב), דקדק מלשון השולחן ערוך (3א) "לא נשתנה מהלכם על ידי בני אדם", האם תנאי זה נאמר בדווקא, ועל נהר שנעשה בו שינוי בידי שמים, אפשר לברך. או שאין לחלק, ונקט "בידי אדם", משום שבגמרא המעשה היה שנהר פרת נשתנה על ידי אדם. וכתב להוכיח מדברי המדרש, שאף חלק מים התיכון נוצר לאחר ששת ימי בראשית, ועל כרחך שאין בכך חסרון. והביא מדברי שו"ת בצל החכמה שהוכיח מדברי האבודרהם "שכל דבר שנתהווה אחר הבריאה אין מברכים עליו, אף אם נתהווה בידי שמים". ולפי זה קשה "היאך [לאור דברי המדרש הנ"ל] ניתן לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית. וביישובם של דברים, כתב לחלק בין שינוי בידי שמיים בדרך של התהוות טבעית במהלך הבריאה, שאין מברכים "עושה מעשה בראשית", ובין "אם יארע במשך הדורות שאיזה ים או הר יווצר באופן ניסי בלא מסובב טבעי שקדם לו, גם הוא ייחשב מעשה בראשית".

ו. ברכה על ראיית הרים ומדבריות

לכשנדקדק בלשון מרן השלחן ערוך (3א) נמצא כי בעוד שעל ימים ונהרות מברכים ללא תנאי (סעיף א-ב), על הרים וגבעות מברך רק בתנאי שהם "משונים, וניכרת גבורת הבורא בהם" (סעיף ג).

וכן מתבאר בערוך השולחן (7א) שכתב שרק על "הרים וגבעות משונים בגובהם" כמו הרי האלפים והרי אררט תיקנו ברכה זו. וכן כתב קיצור שלחך ערוך (8א) "על הימים ועל ההרים הגבוהים המפורסמים בעולם מחמת גבהם, מברך עושה מעשה בראשית".

כיוצא בזה פסק באור לציון (8ג) כי יש לברך הרי האלפים, ובארץ ישראל אפשר לברך רק על הר החרמון.

בספר אורחות רבינו (8ב) הביא כי בפעם הראשונה שנסע הגרי"י קנייבסקי ['הסטייפלער'] לירושלים, וראה את ההרים בדרך בירך עליהם "עושה מעשה בראשית". אך מהפעם השניה ואילך נמנע מלברך, בעקבות פסיקת החזון איש שלא יברך עליהם אם כעת כבר אינו מתפעל מגבהם.

ומבואר בספר וזאת הברכה (8ד) שאכן הברכה נתקנה לכל אדם לפי מה שמתפעל, ולכן גם כשרואה ים או הר ממטוס, שאינו מתפעל כל כך, אינו מברך. כמו כן, כתב בנדון ברכה על מדבריות, שהגדר הוא, מקום שבני אדם נמנעים מללכת בהם ללא סיבה מחשש חיות רעות. וכפי שאמר הגר"מ שטרנבוך: "גדר מדבר, הוא מקום בודד שאינם נוסעים שם. ודבבר זה כמעט אינו נמצא בימינו, רק במדבריות הגדולות מאד והרחוקות מיישוב".

עוד כתב בספר וזאת הברכה בשם הגר"ח קנייבסקי, כי במקרה של ספק לא יברך, אך "אינו צריך להימנע מלראות הרים וגבעות, שספק אם מברכים עליהם עושה מעשה בראשית.

ז. גדר ברכת הראיה על מעשה בראשית

ביסודן של ברכות הראיה על ימים, נהרות, הרים ומדבריות – יש להסתפק האם גדר הברכה תלוי באדם המתפעל ממעשה בראשית, או שהברכה היא על ראיה חשובה של מעשה בראשית [ימים, נהרות, הרים ומדבריות גדולים ומשונים במיוחד]. בספר ליבון הברכה (8ה-9) דן בנושא זה בהרחבה, ודקדק בדברי הפוסקים, שההרים והגבעות צריכים להיות "משונים" ו"מפורסמים בעולם מחמת גבהם" – כי אין די בכך שהרואה מתפעל מהר קטן, אל צריך הר שהוא משונה בעצם, ורוב העולם רגיל להתפעל מגובהו. ולפי זה קשה למצוא נהרות שניתם לברך עליהם. ויתכן כי מטעם זה, החיי אדם והקיצור שולחן ערוך השמיטו את דין ברכת הנהרות.

אמנם יש להעיר, כי התנאי של "משונים בגודלם" נאמר רק לענין הרים, ולא לענין ימים ונהרות. ומכאן מסקנתו, שיש לברך "עושה מעשה בראשית", גם על הכינרת, הגם שאינה גדולה ומשונה כל כך. וכמו כן, אפשר לברך על מדבר יהודה ומדבר סיני, הגם שאינם משונים כל כך. אלא שיתכן שצריך מדבר "אשר דרך העולם להימנע מלהיכנס אליהם עקב חששות סכנה", כפי שמצוי בג'ונגל וכדומה.

עוד דנו בספר ליבון הברכה (10א) ביסודן של ברכות הראיה על ימים, נהרות, הרים ומדבריות, האם צריך ראיה ברורה המביאה לידי התפעלות הנפש, או שתיקנו את הברכה בכל ראיה. ושורש השאלה: האם ברכות הראיה נתקנו על ההתפעלות שיש לאדם על מה שראה, או שעל כל ראיה תיקנו ברכה, אף אם האדם לא התפעל מהדבר כלל.

בתחילת דבריו כתב להוכיח, מכך שתיקנו ברכה רק לאחר שלושים יום מהראיה הקודמת, שהדבר תלוי בהתפעלות האדם [והביא שם ראיות והוכחות נוספות לצד זה, מדברי הפוסקים שנקטו לברך רק כאשר יש למברך התפעלות ממה שרואות עיניו]. אמנם בהמשך דבריו הוכיח שאין הדבר תלוי בהתפעלות, ומסקנתו: "אף שהפוסקים כתבו שעיקר תקנת ברכות הראיה הוא על דברים שמתפעלים מהם ורואים מהם גבורות הבורא יתברך וכוח מעשיו, ולפיכך בוודאי ראוי לכתחילה לברך ברכת ראיה, רק אחרי שהתקרב אל הדבר והתבונן בו והתפעל ממנו לראות בו נפלאות הבורא יתברך. מכל מקום נראה שכל זה מצד המוסר, אך מצד הדין, כל שרואה את הדבר עד שיכול להבחין בלי טעות שזה הדבר ולא דבר אחר, מברך ברכות הראיה, שזה נקרא ראיה אף ממרחק. ולפי זה יוצא שהרואה ים מרחוק כמין פס ואינו יכול להבחין בגלים וכדומה, או רואה את הים בלילה, כל שמבחין בדבר בוודאי מברך. וכן על הרים כל שהם באמת גבוהים ורואה אותם אף ממרחק, מברך עליהם. שתקנו חז"ל לברך על ראיה, וכל שרואה אף שלא מקרוב שמביא לידי התפעלות גדולה, מברך". וראה עוד במה שכתב בהמשך דבריו על ברכה כשרואה באמצעות משקפיים, זכוכית, משקפת, טלסקופ ועוד.

אולם בספר שער העין (10ב) כתב גדר אחר בזה, ולדעתו אכן כאשר האדם רואה מה שתיקנו עליו חז"ל לברך על ראייתו, אין הדבר תלוי האם מתפעל בפועל או לא, ובכל אופן חייב לברך. אך כל זה רק כשרואה בצורה כזו שרוב בני האדם מתפעלים. אולם אם רואה ממרחק, בלילה, או שרואה חלק קטן מהים, לא יברך.

ח. ברכת הראיה על תופעות טבע ופלאי הבריאה

כאמור, בדברי המשנה (1א) נזכרו ברכות הראיה על ימים נהרות הרים וגבעות, וכן על רעידת אדמה וכדו'.

בספר שער העין (11) כתב שהפוסקים נחלקו האם מברכים על שאר תפעות טבע, כגון: ראיית הר געש; מערת נטיפים; פריצת גייזר; מפלי מים; קניון [שקוע באדמה]. וכתב בשם הגר"ש וואזנר שאמר לברך על התפרצות הר געש, וכן העידו שבירך על מפל מים [לא גדול]. וכן הביא כי האור לציון הורה לברך על מערת הנטיפים. אמנם לדעת הגר"ח קנייבסקי "אין לנו אלא מה תקנו חז"ל".

ובספר ליבון הברכה (12א) כתב בנדון ברכה על ראיית תופעת טבע שונות, כי יש לחקור האם חז"ל תיקנו לברך בדווקא על ראיית הדברים שנזכרו במשנה, או שהם דוגמא בעלמא, וכל דבר שיש לו התפעלות ממנו יכול לברך. וכתב בשם ספר עמודי ארץ, שאפשר שאדם שהיה שלושים יום בים, כשחוזר ורואה את היבשה יברך עליה "עושה מעשה בראשית". אמנם לאחר מכן נקט כי אפשר שחז"ל תיקנו ברכה רק על הדברים שנזכרו במשנה בדווקא, ולכן למעשה יש לברך עליהם בלא שם ומלכות.

וראה עוד במה שכתב שאין לברך על ראיית "קניון" [שקוע באדמה], וביאר את ההבדל בין "קניון" להר ולגבעה.

וכן במה שחידש, כי הצופה באמצעות טלסקופ ורואה הרים בירח, מברך בשם ומלכות מדין רואה הרים".

ט. דיני ברכות הראיה על ימים, נהרות, מדבריות, הרים ושאר איתני הטבע – סיכום

בספר פסקי תשובות (12ב-13).

נסיים בדברי ההקדמה של ספר שער העין (13ב) להשתדל להקפיד לברך ברכות הראיה, מכיון שנתקנו "כדי לזכור את הבורא תמיד ולירא ממנו", וכדבריו הנפלאים של הרמב"ם, בהם חתם את הלכות ברכות, ואת הפרק העשירי שם, העוסק בדיני ברכות הראיה: "כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח".