א. במסכת בבא בתרא (1) הובאו שלוש ברייתות:

• הברייתא הראשונה: "אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה". ופירש רש"י: "משום אבל בית המקדש". • הברייתא השניה: "תנו רבנן לא יסוד אדם את ביתו בסיד, ואם עירב בו חול או תבן מותר", כיון שמכהה לבנוניתו.
• ובברייתא השלישית אמר רבי יהושע [למסקנת הסוגיא] "סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, וכמה – אמר רב יוסף, אמה על אמה. אמר רב חסדא, כנגד הפתח".

דברי הגמרא הובאו להלכה ברמב"ם (1) ובשו"ע (3) "משחרב בית המקדש תיקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר [פירוש מצוייר] כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד, ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח, בלא סיד" [וראה בדברי הכסף משנה (1) מחלוקת הרמב"ם והטור, אם בבנין מסוייד מהני שיור אמה על אמה, ובמשנה ברורה (3) ס"ק א) כתב שהמנהג כדעת הטור שגם אם סדים בסיד ומציירים, מהני שיור אמה על אמה].

והנה בדברי הפוסקים האחרונים [קיצור שו"ע (2) וערוך השלחן (2) ובמשנ"ב (3) ס"ק ב] מבואר כי בזמנינו רבים לא נוהגים לשייר אמה על אמה "זכר לחורבן". וכתבו ערוך השלחן (3) והמשנה ברורה (3) "ללמד עליהם זכות" על פי דברי הברייתא השניה הנ"ל, שאם עירב בו חול מותר, וז"ל ערוך השלחן: "ולפי זה יש ללמד זכות על רוב ישראל שאין נזהרים עתה בדין זה לשייר אמה על אמה, לפי שידוע שעתה מערבין בהסיד הרבה חול, כמעט מחצה על מחצה, ואם כן מדינא אין צריך שיור כלל" [אם כי יעו' בדבריו שתמה מדוע השו"ע לא הזכיר דין זה להלכה].

אולם המשנה ברורה תמה על זה: "שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד, ואפשר דדוקא במיני סיד הנקרא גופ"ש שהוא לבן ביותר אסור [ללא שיור אמה על אמה], משא"כ סיד שלנו. אך כל זה דוחק, וצ"ע על מה נוהגים היתר" [ועי' בפסקי תשובות (8) אות א) עוד לימודי זכות, כי גרים בין האומות שמקפידים על שלימות הבתים, או שהסיד שלנו נוזלי ואינו דומה לסיד שהיה בימיהם. ועי"ש במה שהביא בשם רבי עקיבא יוסף שלזינגר, שבמקומות בירושלים שרואים את החורבן בעיניים, אין צריך לשייר אמה על אמה].

וכתב בכף החיים (4) ס"ק יא) סגולה בדוקה שאותו הבית שמשיירים בו זכר לחורבן "נכון עד עולם וכל הדרים בו".

"זכר לחורבן" בצביעת אמה על אמה בצבע שחור או בציורים ותמונות

ב. הלבוש (2) והשל"ה (2) צווחו נגד המנהג שכנראה היה רווח בימיהם "לעשות צורות שחורות מרובעות אמה על אמה, וכותבים על גבה זכר לחורבן", שהוא מנהג שחוק והיתול" [לשון השל"ה], כי "אדרבה, השיחור זה אינו מגנה את הבנין, אבל מייפתו ומשמח הלב כשאר הציורים הנאים, וחז"ל אמרו משייר בו אמה על אמה, כלומר שמניחו שם מקולקל ובלתי מתוקן, כדי לגנות הבנין ולשבר לבו, שמתוך כך יזכור החורבן בשברון לב, ולא שייפהו ויזכור מתוך שמחת לב" [לשון הלבוש]. וכדעתם הכריע לדינא החיי אדם (2).

אולם בכף החיים (4) ס"ק ח) רצה לפשר בין הדעות, וכתב: "ואפשר דיש לחלק דצבע לחוד, ומראה שחור לחוד. דדווקא צבע הוי נוי, אבל מראה שחור הוה לכלוך בעלמא, שמלכלך הכותל במראה שחור, וזה לא הוי נוי".

ובשער הציון (3) ס"ק ח) הכריע ש"אף דהחיי אדם מחמיר גם בזה, מכל מקום נראה דאין למחות ביד המקילין, אחרי שהאליה רבא (2) הביא בשם האגודה סמך להמקילין שעושין שחור המקום ההוא". ובערוך השלחן (2) כתב: "ואצלינו משחירים, וכיון דרגילים שזהו ההיכר לחורבן, מה לנו אם כה ואם כה". ובאגרות משה (4) הוסיף כי יסודה של ההלכה להשאיר אמה על אמה "אינו משום דמגרע היופי של הבית, אלא שהוא להיכר שיבינו שבשביל הזכר לחורבן נעשה זה. ולכן אף כשמשחירים ע"י צבע, כיון שהשחרות הוא סימן לאבלות, יש להקל".

ולענין תליית תמונות או ציורים הממחישים את חורבן ירושלים, או תליית תמונת "הכותל המערבי", במקום לשייר אמה על אמה, או שתולה אותם בתוך האמה על אמה שייר – בשו"ת אבני ישפה (5) כתב לאסור, אולם יעו' בדבריו במש"כ בשם המהרש"ם להביא סמך למנהג זה, וכן בפסקי תשובות (9) אות ד) שהביא מקורות למנהג זה. ובספר ארחות רבנו הקהילות יעקב (5) כתב שמותר להסתיר את מקום האמה על אמה ברהיטים "משום שהדין שהחדר צריך שיהיה לו אמה על אמה לא מסוייד, ולא אכפת לן שמטלטלים יסתירו אותו". ולפי זה מסתבר שאין כל מניעה לשייר אמה על אמה, ולתלות בתוכה ציור או תמונה שיש בה מענייני החורבן [ולהן יבוארו שורשי דינים אלו בסברא].

חיוב שוכר בשיור אמה על אמה

ג. בשו"ע (3) נפסקו להלכה דברי הגמרא בסוגיא בב"ב (1) "והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת), הרי זה בחזקתה, ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים". וכתב המשנה ברורה (3) ס"ק ד) בשם המג"א: "דתלינן שנעשה ביד עכו"ם ולקחה ישראל ממנו, ואם ידוע שנעשה ביד ישראל באיסור חייב לקלוף אמה על אמה". ודנו הפוסקים האם שוכר בית שבעליו מקפיד שלא ישיירו בו אמה על אמה, צריך לקלוף הסיד. ולדעת האגרות משה (4) רק הלוקח מחוייב לקלף כי זהו ביתו, משא"כ השוכר שאינו מחוייב לקלף, כיון שאינו ביתו. ברם בשו"ת אבני ישפה (5) נקט, שמכיון והמשכיר עבר על איסור שלא שייר אמה על אמה, על כן צריך השוכר לקלף הסיד, כדין הלוקח בית חדש שצריך לקלף. אך אם המשכיר מקפיד על כך, נראה שפטור, כי אין לקלקל בית שאינו שלו. וגם אם המשכיר מרשה לו אלא שמחייבו לצבוע המקום כשיצא מהדירה, יש מקום להקל ולפטרו, יעו"ש. ועי' סיכום בפסקי תשובות (9) אות ג).

• חיוב קבלן הבונה בתים למכירה בשיור אמה על אמה – ראה בחידושו של האגרות משה (4) שפטור מלשייר.

מקומות המחוייבים בשיור אמה על אמה

ד. הביאור הלכה (3) ד"ה שאין) פסק כדברי המג"א והפמ"ג שאין חיוב שיור אמה על אמה בבתי כנסת ובתי מדרש.

ובשו"ת נהרות (6) הביא רבי אברהם רובין [רב ומו"ץ ברחובות] את דברי המנחת אלעזר, שביאר את כוונת המג"א, שחיוב "זכר לחורבן" הוא רק ב"בבנין של חול" ולא בבית כנסת ובית מדרש שהוא "בנין של מצוה". ולפי זה יוצא כי במבנים ציבוריים שאינם "בנין של מצוה" [בתי ספר, אולמי שמחות] יש חיוב לשייר אמה על אמה, לעומת ישיבות ותלמודי תורה, שהם "בנין של מצוה", שאין חיוב לשייר "זכר לחורבן".

ברם לדעת הרב רובין, עיקר טעמו של המג"א, לחייב באמה על אמה רק "ביתו" שדרך לדור בו, ולאפוקי בית הכנסת שאין דרים בו. ולפי זה בכל מבנה שדרים בו יש חיוב [לרבות מבני ציבור כפנימיות וכיו"ב]. והיכן שלא דרים, אין חיוב שיור אמה על אמה [ולפי הגדרה זו יוצא כי במחסנים, חנויות ומשרדים שאין דרים בהם, אין חיוב שיור "זכר לחורבן. ועי' במש"כ בפסקי תשובות (9) אות ז' ושם  בהערה 37. ועי' בנהרות איתן במש"כ בנדון חיוב "זכר לחורבן" בבתי מלון ובית כלא].

גדר חיוב השיור "זכר לחורבן"

ה. והנה בעיקר חיוב השיור "זכר לחורבן", ראה בדברי הרב גרוסמן (7)-(8)  שכתב לחקור האם גדר התקנה לשייר אמה על אמה בזמן הבניה בשעת הסיוד, כדי שלא תהיה שמחתו שלמה. או שגדר החיוב שתהיה בביתו מזכרת תמידית לחורבן בית המקדש. ותלה בזה את הדינים שנתבארו לעיל:

• אם התקנה היא שלא תהיה שמחתו שלמה בזמן הבנין, זה שייך רק בנין פרטי ולא בבתי כנסת ושאר מבני ציבור.
• שוכר חייב רק אם התקנה שתהיה בביתו מזכרת תמידית לחורבן, אך אם החיוב בזמן הבניה בשעת הסיוד כדי שלא תהיה שמחתו שלמה, רק המשכיר חייב בזה.
• לדעת המקילים בצביעה בצבע שחור, אין חיוב לפגום בבית, אלא צריך שתהיה בביתו מזכרת תמידית לחורבן, ולכן די במזכרת בצבע שחור זכר לחורבן. ברם אם החיוב הוא לעשות פגם בבית בזמן הבניה כדי שלא תהיה שמחתו שלמה, זהו רק כשלא סד את ביתו בסיד, ולא כשמשייר צבע שחור [אלא אם כן שייר צבע שחור שפוגם ממש בבית].
• הסתרת אמה על אמה ברהיטים מותרת רק אם החיוב הוא לפגום בבנין, ולא אם צריך שתהיה מזכרת תמידית.
• • •

ו. אופן עשיית "זכר לחורבן" למעשה

• מקום החיוב בבית – בשערי תשובה (3) הביא בשם ליקוטי מהרי"ל שצריך "זכר לחורבן" בכל חדר מחדרי הדירה. ברם השאילת יעבץ (2) כתב שאינו צריך אלא בחדר אחד, ומ"מ כתב כי כשהוסיף עוד חדר, שייר בו חלק מהקיר ללא סיוד, אך לא בשיעור אמה על אמה. ועי' במש"כ בנדון זה בארחות רבנו (5) ובפסקי תשובות (9) אות ז).
• מקום השיור כנגד הפתח – המשנ"ב (3) ס"ק ג) הביא מדברי השערי תשובה (3) שישייר "נוכח הפתח כדי שיראה מיד שיכנס בפתח", ועי' בדברי כף החיים (4) ס"ק י) ובפסקי תשובות (8) אות ב) מה יעשה כשאינו יכול לשייר נוכח הפתח.
• השיעור בריבוע בדווקא או גם בצורת מלבן – בשערי תשובה (3) הביא בשם הפנים מאירות שצריך לשייר מרובע, אך כשאין די מקום נוכח הפתח, כתב בפסקי תשובות (8) אות ב) שעדיף לשייר בצורת מלבן מאשר שלא כנגד הפתח.
• שיעור "אמה על אמה" למעשה לפי מידות זמנינו – פסקי תשובות (8) אות ב).
• דיני זכר לחורבן בשיור בשעת הסעודה ובשיור תכשיטי הנשים – שו"ע (3) סע' ב) ומשנה ברורה (שם).