א. אמרו חז"ל במסכת ברכות (1) כי 'שמא גרים', כלומר – שֵם האדם משפיע על מהותו ותכונותיו של האדם. ובמסכת יומא (2) מסופר על רבי מאיר שהיה "מדייק בשמות", ופעם אחת כשנכנס עם ר' יהודה ור' יוסי לאכסניה, הוא "בדק" בשמו של בעל הבית, ומששמע כי שמו הוא "כידור", לא רצה ר' מאיר להפקיד את כספו אצלו משום ששֵם זה מלמד כי אדם זה הוא רשע, מפני שהשם נלקח מהפסוק "כי דור תהפוכות המה". ואילו ר' יהודה ור' יוסי לא השגיחו בדבר והפקידו את כספם, ואותו אדם הכחיש זאת מכל וכל. ומסופר שם עוד, כי לבסוף גם ר' יהודה ור' יוסי הודו לר' מאיר ו"בדקו בשמות", עי' שם כל המעשה בסוגיא [ועי' תוספת ביאור למעשה זה בקונטרס ויקרא שמו בישראל  ((3); נתחבר על ידי הרב יוסף אופנהיימר זצ"ל, רב קהילת היראים בבואנוס איירס, ארגנטינה, קיבל הסכמת הגר"מ פייינשטיין ועוד – עיין שם בהערה י).

ואכן מובא בכתבי האריז"ל  ((1); שער הגלגולים) שכאשר האדם נולד, ואביו ואמו קוראים לו בשם, השם העולה בדעתם אינו אקראי, אלא הקב"ה משים בפיהם את השם כפי שורש נשמתו של אדם זה [ועי' במה שהוסיף הבן איש חי בספרו בן יהודע (1) לבאר על פי דברי האריז"ל, את מאמר הגמרא ביומא (2) "על מקומך יושיבוך ובשמך יקרואך"]. ומבואר איפוא, כי בנתינת השמות גנוזים עניינים טמירים ונעלמים.

ומאחר ובשֵם האדם יש השפעה על מהותו ותכונותיו של האדם והשם קשור לשורש נשמתו, אמרו חז"ל במדרש תנחומא (2) כי "לעולם יבדוק אדם בשמות, לקרוא לבנו שם הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב, או גורם רע". וכן מביאים הפלא יועץ (2) בשם הזוהר הקדוש, ומרן הבית יוסף בספרו מגיד מישרים (2) כי יש לשם האדם השפעה על תכונותיו של האדם [לדוגמה: לאדם בשם 'אליעזר' יש סייעתא דשמיא שאלוקי אביו בעזרו, ולאדם בשם 'אברהם' יש נטיה לעשות חסדים]. ובשל כך אין קוראים בשמות של רשעים, כדברי הגמרא ביומא (2).

יחד עם זאת כתבו המפרשים, שמאחר ויש לאדם 'בחירה חופשית', ודאי שאין נתינת השם [לטוב או לרע] סותרת לבחירתו של האדם. וכפי שהביא בקונטרס 'ויקרא שם בישראל' (3) לדייק מלשון המדרש "כי לפעמים השם גורם טוב, או גורם רע", וראה מה שהביא שם מדברי 'הכותב' בעין יעקב.

ב. במדרש (3) נאמר כי "הראשונים שהיו מכירים את יחוסיהם היו מוציאים שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את יחוסינו אנו מוצאים לשם אבותינו". ומתבאר שבזמן הזה, יש לקרוא לילדים בשמות אבות המשפחה, וכן אמנם המנהג [ועי' בתורה תמימה (3) שביאר לפי זה טעם לצוואת רבי יהודה החסיד מדוע יש להקפיד שלא יהיו שמות החתן והחותן, הכלה וחמותה, שווים]. ונרחיב בענין זה להלן.

* * *

ממוצא הדברים שיש בשם האדם השפעה עליו, נבוא לדון בנדונים הבאים:

ג. בשו"ת דברי מלכיאל ((4); רבי מלכיאל טננבוים, אב"ד לומז'ה, נדפס בתרנ"א) דן האם מותר לקרוא לאח ואחות בשם אחד, כגון שהיתה לו בת בשם 'שמחה' וכעת רוצה לקרוא גם לבנו בשם 'שמחה'.

בתחילת דבריו הוא דן להתיר זאת, על פי דברי הגמרא בכתובות (4) שלרב חסדא היו שני בנים עם שם זהה ['מר'] ורק הוסיפו להם סימן זיהוי [לגדול קראו 'מר קשישא', ולצעיר 'מר ינוקא'] – משמע שאין כל בעיה בדבר. אולם הדברי מלכיאל נוקט שאין לעשות כן מכמה סיבות: [א] לפי דברי המדרש (3) שבעבר היו קוראים על שם המאורע, אכן לא היה בעיה לקרוא לשני אחים באותו שם על שם המאורע. אולם מאחר וכיום קוראים בשמות על שם האבות "אין זה כבוד לאבות שנראה כאילו יש לו שני אבות, ובפרט לפי דורשי הרשומות שכתבו כי נשמת האב נכלל בנשמת הבן, אין מהראוי לקרוא לשניים מילדיו באותו שם. [ב] אם שני האחים בעלי אותו שם ידורו בבית אחד עם נשותיהם, עלול להיגרם מכך מכשול. [ג] משום עין הרע.

ובסוף דבריו תמה הדברי מלכיאל על כך שנהגו לקרוא לנקבות בשמות שנקריאם בהם זכרים, וכתב שאין ראוי לעשות כן, ואף יש בכך כמה חששות. וראה מה שדן בשו"ת ציץ אליעזר (4) במש"כ הדברי מלכיאל [והעיר שבדברי הסיכום, לא הוזכר בדברי מלכיאל הטעם הראשון הנ"ל], ונקט לדינא שלכתחילה אכן אין ראוי לקרוא לאח ואחות בשם בעל שורש אחד [אליעזרא ואליעזר, צבי וצביה]. אולם אם השואל עומד על כך אם הדבר אפשרי, אפשר להתיר לו.

ד. לדעת המהר"ם שיק (5) יש איסור מהתורה לקרוא בשמות של נכרים, עי' בדבריו [ובמה שהזכיר מאמר חז"ל שנשתבחו בני ישראל במצרים שלא שינו את שמם] וכדברי הגמרא ביומא (2) שאין לקרוא בשמות של רשעים.

אולם הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. ובשו"ת אגרות משה (5) דן מה הדין כאשר רוצה לקרוא לבתו על שם אמו שנקראה בשם לועזי. ולדעת רבי משה פינשטיין, אף שהשימוש בשמות לועזיים הוא דבר מגונה, אך אינו איסור. והביא שכמה מגאוני עולם נקראו בשמות לועזיים, והיינו משום ששמות אלו נשתקעו בכלל ישראל, ועל כן כבר אין איסור לקרוא בשמות אלו. ולכן לדעתו אין לשנות מלקרוא בשמות זקני המשפחה, אף אם היו לועזיים, ובפרט על פי דברי חז"ל (3) שכיום אנו קוראים בשמות אבותינו.

וראה דברי רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר (6) בעניין השימוש בשמות לועזיים, שיש להימנע מכך משום שכידוע יש השפעה בשמו של האדם. ובמה שחילק בשו"ת אבני ישפה ((7); מאת הרב ישראל פסח פיינהנדלר, מו"ץ בירושלים, תשמ"ט) בין שם לועזי שאינו תרגום של השם העברי, שאסור, לבין שם שהוא תרגום לועזי של השם היהודי.

ובדברי האגרות משה (5) נתבררו פרטים נוספים בענייני השמות, ובתוך דבריו הזכיר כיצד נוהגים בקריאת שמות על שם מי שנפטר צעיר ו'ריע מזליה' – שיש להוסיף עוד שם. ובתשובה אחרת הוסיף האגרות משה (6) עוד פרטים מי נקרא אדם שאין לקרוא בשמו כי 'ריע מזליה', ובירר את המנהג לשנות מעט משמו של הנפטר שמת בגיל צעיר.

והקהילות יעקב כתב (7) שבקריאת שם על מי ש'ריע מזליה' יכוון יכוון שאם ח"ו לא מוצלח שיהא נקרא על שם אדם פלוני שמת והיה נקרא אברהם, שיהיה על שם אברהם אבינו, וכיוצא בזה.

ה. והנה מתוך דברי האגרות משה (5)(6) משמע שגם כאשר מוסיפים עוד שם, הרי זה עדיין נקרא על שם הנפטר.

אולם רבי אהרן לייב שטיינמן מביא בספרו אילת השחר (7) בשם החזון איש, שכאשר מוסיפים לשם, הרי זה שם אחר. והוכחתו מנובח שקרא לעיר 'נובח', ולכן נאמר בתורה שעיר זו קרויה על שמו, מה שאין כן יאיר שקרא לעיר שלכד 'חוות יאיר', דהיינו הוסיף עוד שם, ולכן לא נאמר בפסוק שהעיר נקראה על שמו. ועוד הביא בשם החזון איש, שאם קוראים על שם צדיק יכול להיות מזה קצת תועלת לילד. [וראה דבר מופלא ביותר בספר עיקרי הדינים על שו"ע יו"ד (7) בענין קריאת השם הראשון ששייך לאב, ומה שכתב בשם הרב פרי ארץ, בענין מיתת נדב ואביהוא]

ו. וראה בשו"ת אבני ישפה (7) פרטים נוספים בדין קריאת שמות מפרשת השבוע או שֵם של סבא – מה עדיף, ובענין סגולת השמות על שם מאורעות וחגים. ובמה שכתב לו רבי שריה דבילצקי מבני ברק, בענין זה.

ז. עוד יש לדון על פי המבואר שיש השפעה בקריאת שם האדם, בדין נתינת ממון עבור קריאת שֵם, וכגון במקרה שנתנו לאב ממון שיקרא על שם אדם שאפשר שלא היה שומר תורה ומצוות בשלמות, ובשל כך רוצה האב לכוין בקריאת השם על שם אחר – האם הדבר מותר. ראה מאמרו של רבי מרדכי גרוס, אב"ד חניכי הישיבות בבני ברק (8) ובמה שכתב שם עוד פרטים בענייני קריאת שמות לאור המבואר שיש השפעה בקריאת שם האדם, לענין השייכות שבין הילד שניתן לו השם לאדם שעל שמו הוא נקרא, ולענין בעלי תשובה הרוצים לשנות מהשם שניתן להם בלידתם.

ח. וממוצא הדברים שיש לשם האדם השפעה, נבין את המבואר ברמ"א (9) בענין שינוי שמו של חולה מסוכן, שהוא 'שינוי השם' המוזכר בגמרא בראש השנה (9), כביאורו של הערוך לנר (9) דהיינו שינוי מזלו, וככל המבואר,  שיש לשם האדם השפעה על מזלו ומעשיו.